מחנה ללא מפלגה
תוצאות הבחירות המקדימות הותירו חלק ניכר ממצביעי קדימה ללא ייצוג. שלי יחימוביץ' ויאיר לפיד עדיין רחוקים מלתת להם מענה
מעמד הביניים, במילים אחרות; אלו שהאמינו שאם לבני תנצח, תשתנה קדימה ותהפוך להיות המפלגה שהיו רוצים לראות. אלו שמכונים בבוז "הקולות הלבנים". כאילו שאם אתה לא דרוזי או ערבי, אם אתה לא חי בפריפריה ולא משחק את המשחק הפוליטי הישן והידוע של התיישרות לפי הקו שמובילים קבלני הקולות, אתה סתם אשכנזי חסר תועלת וחשיבות.
הזלזול והבוז שרוחשים כלפי אותם מצביעים חוצים מפלגות ומחנות. מפלגות הימין הקיצוני רואות בהם תל-אביבים חסרי ערכים, שמוכנים למסור חלקים מארץ ישראל למען חיי הרגע. הליכוד, שכרגע הוא עדיין "רק" מפלגת ימין, רואה בהם שמאלנים יפי נפש, שלא כדאי להתאמץ כדי לאמצם אל מחנהו, כי הרי ידוע שאשכנזים הם לא חלק מהדנ"א של המפלגה הזו. המונח אשכנזים, או "לבנים", לא מתייחס רק אל המוצא העדתי, אלא אל סט ערכים והתנהגויות שלם, שיש לו מאפיינים ברורים. מעמד הביניים כבר אמרנו?
והמחנה הזה, שמיותר לציין את חשיבותו הקריטית לעתידה ולמרקם חייה של מדינת ישראל, נותר עכשיו ללא מענה פוליטי אמיתי. לא שלבני נתנה באמת מענה לאנשים הללו, אבל היא הייתה יכולה לעשות זאת, אחרי שהבינה והפנימה את גודל הטעויות שעשתה בשלוש השנים האחרונות.
קדימה בראשות שאול מופז לא עונה על המשאלות והצרכים של אותם 38 אחוז שכן הצביעו עבור לבני. חלק לא קטן מהם לא יישארו בקדימה. כרגע אין להם לאן ללכת: שלי יחימוביץ' לא מצליחה, ואולי גם לא רוצה, להתעלות מעל לדמותה כ"מנהיגת מחאה", פופולרית ככל שתהיה.
היא אינה מצליחה לייצב את עצמה כמנהיגה, ודאי שלא ברמה הלאומית. שוב ושוב היא עסוקה בעניינים חשובים כשלעצמם כמו שכר הבכירים ושאר עוולות חברתיות, ואינה קיימת בכלל בדיונים המהותיים לעתידנו כמו עתיד השטחים ועתיד יחסינו עם הפלסטינים, הכניעה לחרדים או השאלה הגדולה מכולם בדבר תקיפה באיראן.
הרי השאלה הזו גדולה בהרבה מהתייחסות ספציפית ליכולתנו או לאי-יכולתנו לבצע את המהלך הדרמטי הזה. היא נוגעת להכרעה המוסרית והפרקטית אם יש לצאת למתקפת מנע או לתקוף רק אם מדובר על מלחמת-אין-ברירה. בסוגיה זו היא חייבת לבטא עמדה פומבית. יחימוביץ' לא מביאה כרגע לעבודה
נותר יאיר לפיד. לא כאלטרנטיבה יחידה, אלא כחלק ממערך שלם של מפלגות שיחד יביאו לשינוי הכל כך מתבקש של השלטון. אבל הוא מתמהמה. חלף כבר מספיק זמן מאז הודיע על ריצתו כראש מפלגה, ועדיין הוא לא הציג לנו אפילו אדם אחד שמצטרף אליו, שלא לדבר על רשימה מסודרת של תומכים וחברים במפלגתו החדשה. אפילו שם לא נתן לה, אף מילה על המצע שלו, על הדרך שהוא מתכוון להוביל. רצונו להיות שר החינוך חשוב ונכון, אבל לא מספיק כדי למשוך אחריו את כל אלו שמחפשים להם בית פוליטי שיענה על משאלות לבם הפוליטיות.
למרות הפופולריות המרשימה של נתניהו והימין, מחנה המרכז שמאל הוא עצום ורב. הן יחימוביץ' והן לפיד יכולים לגרוף חלק נכבד ממנו, אבל כדאי שיתחילו כבר לעבוד בכיוון. הזמן הולך ואוזל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם