נכתב בדם: ניר מעוז חושף את הסודות האפלים של המשפחה
כפיות הטובה, האלימות בבית, האטימות לאחר הרצח והניסיונות לטשטש את הראיות: ניר מעוז לא יכול לשאת יותר את המאמצים של אחיו התאום דניאל לטפול עליו את רצח הוריהם. במסמך שמתפרסם לראשונה במעריב, האח המופנם חושף את הכל
ניר מעוז הוא אדם סגור. אחיו התאום של דניאל, הנאשם ברצח הוריו נח ונורית, אינו מרבה בשיחה, ואת רגשותיו הוא מעדיף לשמור לעצמו. על אף הכאב הבלתי נסבל מאז אותו יום ארור ב-14 באוגוסט אשתקד, שעה שנכנס לדירה ברמות ומצא את הוריו שוכבים זה לצד זה מתים, המעיט ניר לשתף אפילו את בני משפחתו בתחושותיו הקשות וביגון שעוטף אותו מאז.
במכתב אישי ומרגש שביקש ניר לכתוב מיד בסיום אותו הדיון הטעון, המתפרסם כאן לראשונה, האמת שלו סוף סוף יוצאת החוצה. "פשוט לא יכולתי להירדם והתחלתי לכתוב", אמר למקורביו.
"אני לא מאחל לאף אדם את כמות הדמעות והבכי שבכיתי", מתאר ניר במכתבו הארוך והמפורט. "הסנגור שאל אותי אם בכיתי ביום ראשון. אני רוצה לומר שאני זוכר שמרוב הלם ביום ראשון רעדו הידיים שלי. אני זוכר זאת היטב, כי הרעד המשיך לאורך כל היממה והפסיק רק למחרת".
"אני מתאר לעצמי שמי שבילה איתי באותו היום וכן החוקרים שתשאלו אותי, יוכלו לספר על כך. אני זוכר במיוחד איך בכיתי בלוויה על כתפו של אחי הגדול גיא, עד שכמעט התמוטטתי והוא אחז בי. בשבעה לאחר הקדיש הראשון שאמרנו בערב הראשון יצאתי אל המדרגות בכניסה לבית והתיישבתי ליד אחותי (תמר - י"א), ולא יכולתי לעצור את הבכי וזעקתי 'מה עשו לו' כשהכוונה לאבי".
"כיצד התייפחתי ביום השלושים על קברם של הורי בעודי מנסה להקריא דברי פרידה. לצערי, הפכנו ליתומים, והבנתי שכבר אין מי שידאג לי בעולם. החלטתי להיות חזק בשביל כולם ובשביל עצמי. לאורך השבעה ועד למעצר דאגתי לשלומי ולשלום קרובי והשתדלתי להיות על המשמר מפני דניאל".
"חשדתי בו, וכדי לעזור לחקירה ככל שאוכל בכל שאעשה ואדרש, ביליתי חלק ניכר מן השבעה בחדר החקירות במקום לשבת שבעה. ואני תוהה לגבי הסנגור, כיצד הוא מעז לשאול אותי אם בכיתי?".
ביום שני השבוע המשיך עו"ד ברהום בקו התקיף נגד ניר. "אני אזכיר לך שרצחו את ההורים שלי, כנראה ששכחת", אמר ניר לברהום. "לא רק שלא שכחתי, אני חושב שאני גם יודע מי", ענה ברהום. ניר ניסה לשמור בכל כוחו על קור רוחו, אך לא נשאר חייב: "אני מאחל לך שיום אחד תיכנס לבית ותראה את מה שאני ראיתי".
במכתבו לא חוסך ניר ביקורת מן הפרקליט. "תוך שהוא ממשיך לפגוע בשמי הטוב, שאל אותי הסנגור גם באופן שערורייתי אם הרגשתי כילד מקופח", כותב ניר. "אמא ואבא שלי היו אנשים מקסימים שדאגו לילדיהם באופן מדהים, ואני חשתי זאת אישית בכל צעד ושעל".
"הם דאגו שלא יחסר לי דבר, ואני רוצה לספר משהו ספציפי. לפני כשלוש שנים התגלה שאני צריך לעבור ניתוח דחוף בעיני. התאשפזתי בערב ואמי הגיעה ולא משה ממיטתי עד לניתוח למחרת בבוקר. היא ידעה כמה אני חושש וממש ליוותה אותי עד לפתח חדר הניתוח כשאני מובל על מיטה עם גלגלים".
"כמובן כשהתעוררתי בחדר ההתאוששות, אמי הייתה לידי, ואחר כך הגיע אבי, והייתי מאושפז כשבוע, ובו ביקרו אותי הורי בכל יום יותר מפעם אחת ודאגו לכל צרכי. לאחר הניתוח הייתה תקופת התאוששות קשה ביותר של חודשיים, שבהם הייתי כנכה ועיוור
"בתקופה הזו הבנתי לעומק את המשמעות של תמיכה באדם חולה או נזקק, כי חוויתי זאת על בשרי ולמדתי ענווה מהי, ובטח שלא הרגשתי כילד מקופח, להפך - הערכתי את הורי ללא שיעור וכיבדתי אותם".
מנגד, מתאר ניר את כפיות הטובה של אחיו התאום דניאל, כפי שהוא מגדיר אותה: "יום אחד סיפרה לי אמי שדניאל אושפז בבית החולים בעקבות בעיה בתוספתן ועומד לעבור ניתוח להוצאתו. הגעתי למחרת לבית החולים בתל אביב וסייעתי לאחי בכל מה שיכולתי. הלכתי לחניה והבאתי את הרכב שלו לכניסה, כדי שלא יצטרך ללכת הרבה".
"דניאל אמר שהורו לו לא להרים דברים כבדים במשך תקופה ארוכה. בעקבות ההוראות האלו, כשעבר להתגורר ביפו, העברנו אני ואחי גיא את כל חפציו וכמה רהיטים, כולל מיטה שהייתה. אני זוכר שזה היה בקומה השלישית לפחות ... בדירה אף הרכיב גיא את המיטה".
"כך, למרות הטרור שהטיל בביתנו וחוסר האמון. מכיוון שהוא אחינו, תמיד קיווינו שישתקם וישנה את דרכיו, עזרנו לו כשיכולנו וריחמנו עליו. לצערנו, גילינו שהוא ניצל את רחמינו ואת רחמיהם של הורי ושל סבתי, והוא ממשיך להוכיח שלא אכפת לו מאיש".
על אף רצונם של ניר, גיא ותמר האחים לשמור על פרטיותם, החליט הראשון לשתף במכתבו את בית המשפט בהיסטוריה המשפחתית. זמן קצר לאחר שנורית חלתה במחלת הסרטן, ניר מספר כי עשה כל שניתן היה כדי לסייע להוריו ולהנעים את זמנה של אמו בביקורים לפחות פעם אחת בשבוע. למעשה כולם מלבד דניאל, שהיה עסוק בניסיונות נואשים להרוויח בהימורים, נרתמו לעזרתם.
"אמא שלי חלתה בסרטן השד", מספר ניר במכתבו. "לאחר שעברה ניתוח, טיפולים כימותרפיים והקרנות, חשבנו שהחלימה, אך לצערנו הרב גילתה שחלתה שוב, והפעם נשלחו גרורות. אמי החלה לקבל טיפולים שבועיים בבית החולים שערי צדק. לצערי הרב, דניאל לא הגיע אפילו פעם אחת לבקר את אמי בבית החולים, הוא היה עסוק מדי בהימורים על כסף שאין לו ובגרימת צער נוסף להורי".
"בכל יום שלישי או רביעי, אבי, שדאג לאמי כל כך, היה מסיע אותה לבית החולים ומנעים את זמנה במחלקה האונקולוגית לאשפוז יום. אבי היה נשאר איתה זמן מה ונוסע לעבודה. מספר פעמים הגעתי גם אני איתה בבוקר. אך באופן כללי עשיתי לי מנהג קבע להגיע בכל שבוע אחרי אבי ולהיות עם אמי עד סוף הטיפול".
"הנעמתי את זמנה בשיחות וכן נהגתי להביא איתי את הטאבלט שלי - מחשב כף היד - ולהראות לה סרטים מצחיקים וחדשות. בטיפולים האחרונים החלה אמי לחבוש כפפות קפואות על כפות ידיה ורגליה, מכיוון שהטיפול פגע בציפורניה. את הכפפות הייתי מביא מן המקרר מאחורי הדלפק של האחיות והייתי מלביש לה אותן".
"אמי הייתה אישה נעימה מאוד וחזקה, וכדי לא להכביד על סובביה, השתדלה לא להראות את חולשתה. כך כשהסתיים הטיפול, השתדלה לרדת מן הקומה השביעית לרביעית במדרגות ולא במעלית. לצערי, לאחר שני הטיפולים האחרונים, כבר העדיפה לרדת במעלית. היא גם השתדלה לנסוע לעבודה, אם הרגישה מספיק טוב".
"לעתים, לאחר הטיפול, היינו הולכים לאכול יחדיו. אמי אהבה את בית הקפה שבאוניברסיטה בגבעת רם, ושם גם אכלנו לאחר הטיפול האחרון, ביום רביעי (שלושה ימים לפני הרצח - י"א). נפגשנו שם עם חברים של הורי".
ניר מעוז בחר לחשוף במכתבו את הקשר החם וההדוק שהיה בין הוריו וסיפר על חלומותיה של נורית, אותם בעלה נח ניסה, ככל שידו הייתה משגת, להגשימם. "אמא שלי חלמה תמיד שלאחר שתצא לפנסיה, תלמד לנגן בפסנתר", כותב ניר.
"לקראת אחד הטיפולים, סיפר לי אבי שהוא מתכנן הפתעה לאמי וביקש שאגיע מוקדם מהרגיל לבית החולים. כשחזרתי עם אמי הביתה, חיכה לה פסנתר חדש בסלון, ועליו פתק 'באהבה'. אמי לא יכלה לעצור את הדמעות מרוב אושר. על הפסנתר הזה הדביקה אמי סימנים של תווים, ואני דאגתי לה לספרי לימוד וסרטי הדרכה לנגינה בפסנתר.
"לקראת יום הולדתה ה-60, כמתנת יום הולדת, קבעתי עם חבר מוזיקאי שייתן לאמי שיעורי פסנתר, והם ניסו לתאם את השיעור הראשון. לצערי, אמי לא הספיקה לקבל אפילו שיעור אחד".
לאורך כל המכתב, שנפרש על פני שישה עמודים, הבליט ניר את העובדה שקשריו עם הוריו היו הדוקים, בניגוד לקשריו של דניאל עם הוריו. "מנהג נוסף שאימצתי לעצמי בשנה האחרונה שלפני הרצח היה לקום בימי שישי מוקדם בבוקר ולנסוע עם הורי לשוק, כדי לעזור להם".
"החלטתי להשתדל מאוד לעשות את זה בכל יום שישי, מכיוון שחששתי שכבר קשה לאמי. זכיתי לעזור להורי ולשעת איכות נוספת איתם ביחד. אהבתי ללכת עם אבי בשוק כמו בימים שהייתי ילד. הוא גם לקח אותי לספר שלו ומאז הספקתי לשוב אליו. גם ביום שישי האחרון שלפני הרצח קמתי מוקדם ונסעתי עם הורי לשוק".
במכתב חושף ניר טפח נוסף ממערכת היחסים העכורה עם אחיו דניאל. "לפני כמה שנים היינו בבית הורי, אני ודניאל, והיה גם מנקה בבית. זו הייתה תקופת מבחנים. מכיוון שניקו את הקומה התחתונה, דניאל ישב ללמוד בחדר שהיה אז בחדרי בקומה העליונה לאחר שהתקלחתי נכנסתי לחדר ואמרתי לדניאל שאני סוגר לרגע את התריס, כי אני רוצה להתלבש".
"דניאל התווכח איתי שזה מפריע לו, כי אין לו אור. אמרתי לו שזה רק לדקה ושהאור דלוק בחדר. סגרתי את התריס ובעודי מתלבש, חטפתי לפתע בפני חבטה חזקה מאוד עם כרית כבדה שחבט בי דניאל. כתוצאה ממנה, נחתכתי באפי על ידי משקפי. זו הייתה חבטה חזקה מאוד. אני זוכר שהיא הדפה אותי לאחור עד שגבי פגע בארון ונעצרתי. אני זוכר שכתגובה, דחפתי אותו ממני ואמרתי לו שהוא משוגע, ושאלתי למה עשה את זה. אז הוא אמר שזה כי אני מפריע לו".
"שמע בני, מוסר אביך ואל תטש תורת אמך. כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך. בני אם יפתוך חטאים, אל תבא". (מתוך דבריו של ניר באזכרת הוריו)
במהלך הדיון הראשון בבית המשפט, הטיח דניאל בפני ניר כי הסיבה לכך ששינה גרסה נעוצה בנטיותיו המיניות והיותו פדופיל. לטענתו של דניאל, ניר ידע והזהיר אותו כי אם יאמר למישהו כי הוא הרוצח, יגלה את סודו.
"אני מודע לנטייתה המינית של אחותי מגיל מאוד צעיר, וזה אף פעם לא הפריע לי, וכך גם לגבי נטייתו של דניאל", מגלה ניר במכתבו. "לצערי, יום אחד לפני בערך 15 שנים, מצאתי במחשב בבית ברמות תמונות של ילדים עירומים או קישורים לאתרים עם תמונות כאלה. אני לא זוכר בדיוק. ערכתי חיפוש במחשב ומצאתי תיעוד של שיחה שניהל באינטרנט שבה כתב שהוא מאמן ילדים בחוג כדורסל והוא נהנה להיכנס איתם למלתחות".
"לאחר מכן שאלתי אותו מה פשר התמונות או האתרים, והוא אמר שזה לא מה שאני חושב, ושהוא בקבוצה שנלחמת בפדופיליה, והוא מנסה לתפוס פדופילים באינטרנט. מכיוון שהייתי נער, לא ידעתי איך להתמודד עם זה הלאה והנחתי לזה, ומאז לא זכור לי שהתעסקתי בזה, מה גם שהוא הספיק להתחתן ולהתגרש. דרך אגב, לגבי הנישואים שלו, לקראת החתונה אמי ישבה איתו לשיחה בנוכחותי והשביעה אותו שהוא לא מתחתן בשביל הכסף מהחתונה".
"היא אמרה לו 'תגיד לי שזאת לא הסיבה, ושאתה מתחתן מהסיבות הנכונות'. הוא כמובן נשבע, ואת המשך הסיפור אנחנו יודעים".
"לגבי הנטייה המינית שלו, לא ידוע לי שהוא הסתיר אותה ממישהו חוץ מההורים שלנו ואולי מאחי גיא ... אני זוכר חברים משותפים שידעו על כך, אני בטוח שחלק מחברי העבר שלו היו עם נטיה מינית דומה לשלו, זכור לי שסיפרו לי שראו אותו במועדון 'שושן' (בר של הומוסקסואלים בירושלים, י"א). וזכור לי שמישהי אמרה לי שהוא צעק לכל עבר כמה שהוא אוהב גברים".
ניר מסביר במכתב כיצד מתחילת החקירה המשטרתית חשד כי דניאל הוא העומד מאחורי הרצח הנורא. "לקחו את דניאל לדירתו בתל אביב. כולנו דאגנו כשהיה ערב ועוד לא הגיע לבית של עפרה (הדודה, י"א)".
"ניסינו לתפוס את דניאל ולהבין מה קורה. לבסוף, הייתה שיחה עם דניאל, אני חושב שהוא התקשר אלי. הוא אמר שלוקחים אותו לחקירה במגרש הרוסים ושיש לו עורך דין בשם עטרי ושעורך הדין הזה יתקשר אלי ואני צריך לעשות מה שיגיד לי. עוד הוא אמר 'אם ישאלו אותך שאלות, אתה לא חייב לענות'. אמרתי לו שאני לא צריך שום עורך דין ושלא ידבר איתי".
"כשהגעתי, פגשתי בדניאל והוא הגיש לי את הטלפון שלו ונתן לי לדבר עם עטרי. אני זוכר שאמרתי לעטרי 'אני לא צריך שום עורך דין, ואני מבקש שלא תדבר איתי בכלל'. העובדה שדניאל מיד התקשר לעורך דין, הגבירה אצלי את החשד. בזמן השבעה שמעתי חלק משיחה שבה שוחח דניאל עם בן דודי אלעד וממש התהדר וצחק על האופן שבו דיבר אל החוקרים כשנערך חיפוש בביתו".
"הוא אמר שנשאל לגבי הפציעה ואמר בטון מזלזל 'אתם רואים את הסברס הזה שם, רואים את הסכין שלידו ואת הדם, חתכתי סברס'. עד למעצר, השתדלנו לא לדבר על העדויות במשטרה ועם התקשורת כדי לא לפגוע בחקירה, אבל דניאל דיבר והתפאר".
"לאחר השבעה נכנסנו אני, תמר, עפרה ודניאל ביחד עם שני חוקרים לבית ברמות בבית הפניתי את תשומת לב החוקרים לכך שחסרה סכין אחת לפחות ואולי שתיים. דניאל אמר לי בשקט 'הסכין השנייה חסרה מזמן, לא?', מיד לאחר מכן שאל אותי בשקט אם אני יודע מה זה הסימנים השחורים על השיש, למה משמש הצבע. השאלה נראתה לי מאוד מוזרה, ואני זוכר שעניתי משהו בסגנון 'מה אתה רוצה?'".
"לאחר שעזבו החוקרים, אני הייתי עם תמר בקומה העליונה וכשירדתי למטה, ראיתי את דניאל אוסף כמה בקבוקי אלכוהול. אני זוכר שיבס שלא נפתח, ושאלתי אותו מה זה מעניין אותו עכשיו. אז הוא אמר שהוא מתכוון לפתוח בקבוק עוד היום".
"שאל אותי הסנגור מדוע לא הטחתי בדני שאני חושד בו שהוא קשור לרצח, עניתי שזה מעשה שלא ייעשה, כפי שהטחות הסנגור הן מעשה שלא ייעשה. אני רוצה לציין שחשדתי שהוא קשור בישירות או בעקיפין ואולי אף בלי שהוא יודע זאת ואף העדתי על כך במשטרה".
"כמה חוקרים ביקשו ממני ולמיטב ידיעתי גם מאחרים שלא לריב עם דני ולהרגיע אותו. למרות זאת, בשתי שיחות שערכנו עם דני בשבעה, הוא שיקר לנו לגבי מצבו הכלכלי ואמר שהוא חייב כמדומני 70 אלף שקל אך ורק לבנקים, וכמו כן שאלה אותו תמר אם מישהו מאיים עליו, כי כדאי שנדע שלא יבואו אלינו, והוא אמר שאף אחד לא מאיים עליו".
"בשבעה ביום שישי התקשר אלי החוקר דודו ואמר שבשבת בבוקר יבואו לקחת אותי ואת דני לבדיקה במכון הפתולוגי. מיד הלכתי לדני ואמרתי לו את זה. הוא נלחץ וצעק 'איזו בדיקה? בשביל מה?'. אמרתי לו שלא שאלתי, אז הוא צעק שאתקשר ואברר. עניתי שהוא מוזמן להתקשר לדודו ולשאול אותו".
"בשבעה דני תמיד קם מאוחר מאוד וכנ"ל באותה השבת. קמתי והערתי אותו וכל אחד התארגן ואספו אותנו לבדיקה. בשבת בערב סיפר דני בזמן הארוחה שהוא היה לחוץ לפני הבדיקה והלך לחדר האמבטיה, ראה כדורי שינה שעל אריזתם היה כתוב שאפשר לקחת כדור אחד להרגעה ושניים לשינה ולקח כדור. אני שאלתי 'מה אתה דפוק?', ומיד אחי הגדול גיא שישב לידי נתן לי מרפק כדי שאשתוק".
"לאחר מכן התרחקתי מהשולחן והתקשרתי לדודו לספר לו את שאמר דני ואף העדתי על כך לאחר מכן".
למעשה, במכתב מגלה ניר כי כבר בדיונים מקדימים, כאשר עוד לא נחשף קו ההגנה, הוא הבין: דניאל מתכנן להטיל את האשמה עליו, זאת מאחר שהשתמש במונח "הטלה" שלקוח מעולם אמנויות הלחימה, תחום שבו עוסק ניר כחלק מתחביביו.
"כבר כששמעתי בפעם הראשונה שדניאל טוען שמישהו 'הטיל' אותו, הנחתי שזה הכיוון", מוסיף ניר. "כי 'הטלה' זה מונח שנשמע מקצועי ומתוך עולם אמנויות הלחימה. גם ראיתי פרוטוקול שבו ניתנה החלטה בקשר לכך שעטרי ביקש חומרים שקשורים להיותי שוטר ולאפשרות ששוטרים שיבשו בעקבות כך את החקירה.
"לגבי ההטלה. למדתי כמה דברים כשהתאמנתי, אי אפשר סתם להטיל בן אדם, אף אחד לא נותן שסתם יזרקו אותו (בטח לא בנאדם בגודל כזה), וצריך לשקול טוב אם 'מגיע' לבן אדם מה שעושים לו. אלימות זה לא בדיוק משחק. אם אי פעם אטיל באמת בן אדם, זה לא יתחיל בהטלה ולא יסתיים בהטלה".
"לימדו אותי להפסיק רק כאשר הבן אדם לא יכול להזיק לי. ואני מצטט 'לפחות שלושה אגרופים לפנים לסיום', ועל זה התאמנתי שוב ושוב. אני מחכה לשמוע את דניאל מסביר מדוע לא היה פצוע בכל חלקי גופו לאחר שהפך לגיבור המגונן על הוריו ונאבק איתי, ואני מוכן שייתנו לי הזדמנות להדגים עליו מה באמת הייתי עושה, אם היה תוקף אותי באופן שמסכן את החיים שלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם