המתווך: האיש שליווה את ישראל ונשכח
לא רבים זוכרים את ראלף באנץ,' מי שתיווך בהסכמי שביתת הנשק במלחמת העצמאות. ספר חדש חושף גילויים חדשים על פועלו
שבוע לפני כן החלו בנקורה, עיירת חוף בדרום לבנון הסמוכה לראש הנקרה, השיחות בין ישראל ללבנון בדבר השגת הסכם לשביתת נשק. קודם לכן, נחתמו הסכמים דומים עם מצרים, ירדן וסוריה, בטרם הסתיימה מלחמת העצמאות. ממשלת לבנון ניסתה להפעיל לחץ על ישראל, מתוך הערכה כי בני הערובה שברשותה יכולים לשמש כקלפי מיקוח.
כשהידיעה על המתרחש בביירות הגיעה לתל אביב, הזעיק דוד בן-גוריון את ראובן שילוח, לימים ראש המוסד הראשון ונציגו האישי בשיחות שביתת הנשק עם מדינות ערב, והורה לו להעביר מסר חד משמעי: אם נוסעי המטוס לא ישוחררו מיד, ישראל תפסיק את השיחות עם לבנון וממשלתה תישא בתוצאות. שילוח העביר את הדברים החריפים שהביאו לשינוי מהיר לנציג הבכיר ביותר של האו"ם שניהל את השיחות על הסכמי שביתת הנשק - האמריקאי ד"ר ראלף באנץ.'
ספר חדש היוצא לאור בימים אלו שכתב הד"ר אלעד בן-דרור, מזרחן והיסטוריון מהמחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר אילן, המכונה: "המתווך: ראלף באנץ' והסכסוך הערבי-ישראלי ,"1947-1949 מציג גילויים חדשים על האדם שליווה את ישראל הצעירה בסוף שנות ה40- ולאורך שנות ה.50-
מאז שהלך לעולמו לפני 40 שנה והוא בן ,67 שמו נשכח כליל, למרות שהוא אחראי אולי יותר מכל אדם אחר, לכמה מהפרקים החשובים בתולדות המדינה ולהסכמי שביתת הנשק שהופרו רק במלחמת ששת הימים. על פועלו אף זכה בפרס נובל לשלום ב1950- והיה לאפרו-אמריקאי הראשון שזכה לכבוד, לפני מרתין לותר קינג וברק אובמה.
הספר על ראלף ג'ונסון באנץ,' בהוצאת מכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות, חושף פרטים ממסמכים מסווגים בארכיון האו"ם בניו יורק, ממכתביו ומיומניו האישיים השמורים באוניברסיטת קליפורניה. הוא נולד לאב בעל מספרה ולו לקוחות לבנים בלבד ולאם מוזיקאית חובבת. סבתו, שגידלה אותו לאחר מות האם והיעלמות אביו מחייו, הועסקה בנעוריה כשפחה. כנער סייע באנץ' בפרנסת המשפחה: הוא מכר עיתונים, שימש כמשרת פרטי לכוכבי קולנוע והדביק שטיחים. בין עבודה אחת לאחרת, התגלו גם כישוריו האינטלקטואלים המבריקים.
הוא סיים את לימודיו בהצטיינות יתרה בתחום היחסים הבינלאומיים ועבר לאוניברסיטת הארוורד, פסגת עולם האקדמיה האמריקאי. במלחמת העולם השנייה שימש יועץ מיוחד בצוות שתכנן את הקמת האו"ם. מזכ"ל הארגון דאז, הנורבגי טריגווה לי, הורה להעביר אותו לשליחות החשובה בקריירה שלו: פתרון הסכסוך בין הערבים ליהודים בארץ ישראל. כעת מתברר, כי באנץ' הטביע את חותמו גם על תוכנית החלוקה המפורסמת מ,1947- אותה הערבים דחו ובעקבות זאת פרצה מלחמת העצמאות.
"באנץ' היה חלק מצוות המומחים המיוחד שהאו"ם שיגר לארץ ישראל, ובהם איש הביון השבדי פול מוהן," מסביר הד"ר בן-דרור. "מוהן פרש על שולחנו בז'נבה את מפת הארץ, גזר משולשי נייר צבעוניים, הפיל אותם על המפה, הזיז על פי הבנתו וחיפש נקודות השקה. כך סומנו גבולות
כעבור זמן מה מונה באנץ' לעוזרו של הרוזן השבדי פולקה ברנדוט, שניסה בשליחות האומות המאוחדות להשיג את ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות. הוא הקציב למטרה זו ארבעה שבועות והגיש למדינות ערב ולישראל תוכנית מדינית לסיומה. "אני טוען שבאנץ' בישל את מה שמוכר כשתי תוכניות ברנדוט," אומר בןדרור. "עובדה זו לא הייתה ידועה עד היום. על פי תוכנית אחת, ירושלים נועדה להימסר לירדן. רק המלך עבדאללה היה מרוצה ממנה, בעוד ששאר מדינות ערב התנגדו. רק בגלל התוכנית שאותה ניסח באנץ' והייתה פחות טובה מתוכנית החלוקה המקורית, וגם הכעיסה את אנשי הלח"י, נרצח ברנדוט."
לאחר הרצח, נכנס באנץ' לנעליו של ברנדוט והתמסר לתיווך. "הוא קיווה שהבריטים, פטרוני עבדאללה, יאמצו את תוכניתו ויביאו להפסקת הלחימה," ממשיך בן-דרור. "ההערכה הייתה שאם הלגיון הירדני, אז הצבא החזק והמאומן מבין צבאות ערב שפלשו לארץ, יפסיק להילחם בעודו שולט על מזרח ארץ ישראל, גזרת ירושלים ודרום הנגב, המלחמה כולה תגיע לסופה."
תגלית נוספת שעולה מהמסמכים שגילה הד"ר בן-דרור, מספרת על כך שבאנץ' הגה את רעיון הברית המושתת על קשרים כלכליים בין העם היהודי בשטח ארץ ישראל לבין הירדנים. "מדובר היה במעין קונפדרציה, מה שהרתיח את עבדאללה שראה ברעיון פגיעה בריבונות של מדינתו," אומר בן-דרור.
אחר כך עבד באנץ' על חלופה אחרת. הוא החל ליזום בחשאיות עם האמריקאים והבריטים מהלך, שיהפוך שוב את ירושלים לעיר בינלאומית. המדינות הגדולות ניסו לכפות את התוכנית על ישראל. הערבים התנגדו ואז כבש צה"ל את צפון הנגב והרעיון התפוגג. באותה עת החל המרוץ לנשיאות ארה"ב ובלחץ הלובי היהודי התחייבו שני המועמדים, הארי טרומן ותומאס דיואי, שלא לכפות תוכנית זו על ישראל. בינתיים גם הובס צבא מצרים.
"רק אז הגה באנץ' את רעיון הסכמי שביתת הנשק, בעוד מבצעי צה"ל המוצלחים בדרום מתנהלים תוך הפרת ההפוגה שעליה הכריזה מועצת הביטחון של האו"ם," אומר בן-דרור. "במגעים שניהל באנץ' הוא הבין שישראל מוכנה לסיים את המלחמה אולם מבלי לסגת מהשטחים שצה"ל כבש, במיוחד בנגב."
"אחת התגליות שעלו מהתחקיר לספר, הייתה שבאנץ' חשש שיהפוך ליעד הבא של אנשי הלח"י אחרי ברנדוט," מתאר בן-דרור. "פחדיו נבעו, בין השאר, מפני שלא רק ברנדוט נהרג באותה התנקשות, אלא גם ראש מטה משקיפי האו"ם בירושלים, הקולונל הצרפתי אנדריי סרו. אנשי הלח"י טענו אחר כך שהוא נפגע שלא במתכוון. באנץ' היה אמור להיות באותה נסיעה שבה נורה ברנדוט מהמארב ועד יומו האחרון היה משוכנע שניסו לרצוח גם אותו ושניצל במזל. רק שלמחשבה זו לא היה בסיס עובדתי."
אחרי שבאנץ' קיבל את הסכמת מצרים להיכנס לשיחות שביתת הנשק, זימן את נציגי שני הצדדים למלון השושנים ברודוס - היחיד והמבודד באי. שם קבע את המתווה, כללי ההתנהגות והוביל את הדיונים. "הוא הורה שיתנהלו עם כל מדינה בנפרד וסירב לדרישת הערבים להופעה משותפת שלהם," אומר בן-דרור.
"עם המצרים הושג ההסכם הראשון ובעקבותיו הלכו גם ירדן ולבנון. סוריה העקשנית נותרה אחרונה. באנץ' התעקש לשיחות ישירות וסביב השולחן. המצרים דרשו שכל משלחת תשוכן בחדר נפרד, ושאנשי האו"ם יתרוצצו בין החדרים ויעבירו מסרים. הוא כפה על הצדדים ללחוץ ידיים ועודד שיחות לא רשמיות שהתנהלו במהלך משחק ביליארד. לאחר שצה"ל הגיע במהלך מבצע 'עובדה,' שהתנהל בעיצומן של השיחות עם ירדן, עד לאום רש-רש )אילת( שם הונף דגל הדיו, כתב באנץ' ביומנו: 'חטפתי סטירה באמצע המו"מ."'
"הוא היה מתוסכל ושקל להתפטר," מגלה בן-דרור. "שיחות נפש שקיים עם שילוח, שלדעתי הפעיל עליו סוג של מלחמה פסיכולוגית, שכנעו אותו להמשיך עד להשגת היעד שהציב לעצמו." באחד ממכתביו שכתב לאשתו ונחשפו עתה, ציין: "לא היית מאמינה מה זה להחזיק את הקופים הללו ביחד ליד השולחן כדי ללחוץ אותם להשגת הסכם."
באנץ' יצר אצל אמן ברודוס לוחיות למזכרת עליהן נכתב "שיחות שביתת הנשק, ."1949 הוא ארז אותן כמתנה והתכוון להעניק אחת באופן אישי לכל אחד מחברי המשלחות. כשמשה דיין שאל אותו: "ומה היה קורה אם לא היינו מגיעים להסכם,"? ענה באנץ:' "הייתי מנפץ את לוחות החרס על כל אחד מראשיכם הארורים."
באנץ' קיווה שהסכמי שביתת הנשק ישמשו בסיס להסכמי שלום עתידיים עם הערבים, אולם במקביל העריך שהתהליך יהיה ארוך וקשה מאוד".לכן הוא בנה אותם בניגוד למקובל בהסכמים צבאיים שכאלו, כדי שיחזיקו מעמד שנים ארוכות," מדגיש בן-דרור.
"הוא זה שיצר את 'הקו הירוק' כקו הגבול שלנו, שהחזיק מעמד עד .1967 בכך אפשר לישראל לראות בקווי שביתת הנשק את גבולות המדינה. הוא העריך שהפער בסוגיית גבולות הקבע כמעט שאיננו ניתן לגישור. באנץ' הכיר, לפני רבים, בסוגיית המפתח בסכסוך המורכב הזה: בעיית הפליטים. הוא עמד על אי הנכונות של הערבים להכיר בישראל כמדינה יהודית, וראה באלו מכשול לכל יוזמה להשגת שלום באזור רווי הדמים והמסוכסך שלנו."
האם באנץ' נחשב לפרו-ישראלי?
"לבאנץ' הייתה ראייה מורכבת על הסכסוך היהודי-ערבי. הוא השתדל מאד להיות אובייקטיבי. מיומנו עולה שחשש לגורל ערביי ארץ ישראל, שמא יהיו מיעוט נחשל במדינה היהודית שתקום. מנגד, הוא הביע הזדהות מלאה עם מטרת היהודים להקמת מדינה משלהם וחשב שעל יהודים ושחורים לפעול תמיד יחד למניעת דיכוי ולמען זכויות אדם. הוא ידע על השואה והבין שליהודים מגיעה מדינה. באנץ' אמר פעם: 'שחור נבון לעולם לא יכול להיות אנטישמי.' בעיני זהו משפט מפתח להבנת אישיותו."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם