והגדת לבנך ביום ההוא - הגירסה הירוקה
כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח? רז גודלניק קרא בעיון את ההגדה של פסח ומצא כמה תשובות ירוקות. עסק ירוק וחגיגי
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
השנה אני מקדים תרופה למכה ומעלה חמישה שיעורים ירוקים שכאלו על הכתב, שנאמר וכל המרבה לספר סיפורים ירוקים ביציאת מצרים הרי זה משובח.
מוטיב חוזר בהגדה הוא כמובן השבח והלל לאלוהים שהוציאנו מעבדות לחירות. ובכן, אז זה עבד, אבל הפעם חוששני שלא כדאי לסמוך על הקדוש ברוך הוא שיציל אותנו מהברוך שאנחנו מכניסים את עצמנו אליו וכדאי להתחיל לחשוב איך אנחנו לוקחים אחריות ומשנים במו ידינו את העתיד. למי שתוהה עדיין מה זה בדיוק הברוך הזה, מומלץ לעיין במסמך המאלף שהכין ארגון ה-OECD עם תחזיות ל-2050.
ישנן ארבע גישות אפשריות להתמודדות עם הבעיות הסביבתיות והחברתיות שלנו – האחת לקוות שיהיה בסדר והדברים יסתדרו איכשהו – ראינו לאן הגישה הזו הובילה אותנו עד היום. הגישה השנייה היא לחשוב שזה שטויות או רחוק מדי ולהתעלם – גם מדיניות טמינת ראש בחול לא נרשמה בהיסטוריה כמוצלחת במיוחד.
הגישה השלישית היא להאמין בעזרה משמיים, כמו זו שהגיעה בסיפור ההגדה – מי שמחפש מקבילה מודרנית, שיבדוק עם ריק פרי,
הקריאה בהגדה וסיפור יציאת מצרים הם למעשה ביטוי למצווה המוזכרת בפסוק זה. בחודש האחרון יצא לי לשמוע שתי גרסאות של והגדת לבנך בהקשר הירוק המרוחקות אחת מהשנייה מרחק שנות אור.
הראשונה הגיעה ממנהל בכיר בבנק השקעות בוול סטריט שחשב לנכון שאחד הדברים שאנחנו צריכים לעשות הוא לחנך את הילדים ולדאוג למודעות שלהם לנושאים הללו בכדי שהם יגדלו להיות סוכני שינוי אפקטיבים ויעשו משהו בעניין. הגישה השנייה היתה של פול פולמן, מנכ"ל יוניליוור ששמעתי אותו מדבר על האחריות שלו לפעול כעת בכדי שיהיו לו תשובות טובות לתת לילדים שלו בעתיד כשהם ישאלו אותו מה הוא עשה בנדון.
שתי הגישות הללו שונות כמובן בתכלית. הראשונה פסיבית, מסירה מעצמה כל אחריות, מעבירה את השרביט לדור הבא ומאחלת לו בהצלחה בניקוי כל הבלאגן שאנחנו משאירים מאחורנו, והשנייה אקטיבית, לוקחת אחריות על מה שקורה ומנסה לראות איך מעבירים את הכדור במצב סביר לדור הבא.
אני מקווה שרבים יותר יבחרו בגרסה השנייה ויזכרו שגם לדוגמה אם כבר לא נהיה כאן ב-2050, או שנהיה במצב צבירה קטטוני משהו, הרי שעדיין רובצת עלינו האחריות לחשוב על טובת הדורות הבאים. הרי זו הסיבה שאנחנו מקריאים להם ואחר כך איתם את ההגדה, לא?
יש הרבה פרשנויות לשיר החביב הזה שמסמל את סוף ההגדה ואת הזחילה הממשמשת ובאה לספה כדי להשתרע עליה בנחת ולעכל את כל הערב הזה. אחת מהן היא שכל כוח בעולם מנצח את הכח החזק ממנו, עד שלבסוף מסתבר שה' שולט בכל הכוחות.
תחליפו את המילה ה' במילה כוחות הטבע ותקבלו את הפרשנות הירוקה לשיר. אנחנו מנהלים ביד רמה את משאבי הטבע ולוקחים מערכת שפועלת מעבר ליכולות שלה ודוחפים אותה לפעול מהר וחזק יותר. הבעיה, כפי שמסביר פול גילדינג שכתב את הספר "The Great Disruption", היא שלא משנה כמה נפלאה המערכת, חוקי הפיזיקה והביולוגיה עדיין תקפים.
גלן פריקט, סגן נשיא בארגון Conservation International מוסיף הקבלה שרבים וטובים אחרים עושים כיום – "כמו שמעט מאד כלכלנים הזהירו אותנו שאנחנו חיים מעבר ליכולות הפיננסיות שלנו והורסים את הנכסים הפיננסים שלנו, כך מדענים מזהירים אותנו מפני חיים מעבר ליכולות האקולוגיות שלנו והריסת הנכסים הטבעיים שלנו", הוא הסביר לתומס פרידמן.
הבעיה הינה, הוא הוסיף, שהטבע לא מציע תוכניות לחילוץ מפשיטת רגל. בשורה התחתונה אנחנו יכולים להשתעשע ככל שנרצה במשחקי כח בין גורמים שונים, אבל כמו שמגיע הקדוש ברוך הוא בשיר וסוגר עניין עם כולם, כך אמא טבע תסגור עניין עם כולם בסופו של דבר לטוב ולרע.
את ארבע הקושיות שואל בדרך כלל הילד הצעיר ביותר שמסוגל כבר לשיר. זה סמלי ויפה, אבל הגיע הזמן אולי לשאול במקביל ארבע קושיות שיהיו קצת יותר רלוונטיות לעתידם של אותם ילד או ילדה צעירים ולבקש מהמבוגרים בשולחן לענות עליהן. הנה גרסה אפשרית אחת:
מה השתנה השנה מבחינת מצב המים, היערות ושאר משאבי הטבע לעומת שנה שעברה? מה השתנה השנה מבחינת רמת האיכפתיות של מקבלי ההחלטות מהאזרח הקטן? מה השתנה השנה מבחינת הפערים בין עשירים ועניים? מה השתנה השנה מבחינת הסיכוי שלי להנות בעתיד מאיכות חיים זהה לפחות לזו של אבא ואמא?
אני מזהיר מראש ששאלות כאלו יכולות מעט להעכיר את האווירה סביב השולחן, שלא לדבר על יצירת דיכאון קל אצל שואל הקושיות, אבל זה בהחלט ברוח ההגדה, שהלא נאמר בקושיות עצמן "הלילה הזה כולו מרור".
אז איך באמת יוצאים מעבדות לחירות? ההגדה מציעה כאמור לסמוך על הקדוש ברוך הוא. אני חושב שעדיף להתחיל בלדאוג שהגורמים השונים שמעצבים את חיינו יתנו דין וחשבון אמיתי על הפעולות שלהם.
אם נדאג שמקבלי החלטות וחברות ידעו שיש שכר ועונש למעשים שלהם, אולי אז הם יתחילו להתייחס לאנשים בכבוד הראוי ולפעול בהתאם לטובת הציבור. לגבי מקבלי החלטות, זה ברור מאליו כי הם נבחרי ציבור ואמורים לפחות בתיאוריה לדאוג לטובת הציבור. השאלה היא אם גם חברות אמורות לקחת את טובת הציבור בחשבון, או להסתפק במקסום הרווחים לבעלי המניות שלהן?
התשובה היא שהיום אנחנו נמצאים במעבר מכלכלה שנשלטת על ידי בעלי המניות לכלכלה שנשלטת על ידי מחזיקי עניין (stakeholders) וחברות שלא מבינות את השינוי, או שמתיימרות ליישם אותו אבל בפועל עדיין פועלות במודל הישן, מוצאות את עצמן בסופו של דבר בעמדה תחרותית נחותה ומגדילות באופן משמעותי את רמות הסיכון של הפעילות שלהן.
זהו תהליך ובמקומות מסוימים הוא מבשיל מהר יותר ובמקומות אחרים באופן איטי יותר, וכאן בא לידי ביטוי התפקיד שלנו – ככל שנדע להצביע טוב יותר בעזרת הארנק שלנו ולפעול בעזרת הכלים שעומדים ברשותנו, כך נאיץ את התהליך.
לא צריך מיליוני אנשים בשביל לשנות חברות – תשאלו את אפל, אחת החברות המצליחות והחזקות ביותר שאחוז זערורי ממספר הלקוחות שלה שהחליטו שנמאס להם ממדיניות העמימות של החברה הכריחו אותה לבצע ביקורת חיצונית אצל הספקים שלה בסין. בשורה התחתונה, זה אפשרי. זה רק תלוי בבחירות שאנחנו עושים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם