המסעדה שמגישה אנטישמיות לצהריים
מסעדה בעיר האוקראינית לבוב מציעה לסועדים פאות וכובעים דמויי שטריימלים ומבקשת מהם להתמקח על מחיר המנות שבתפריט
בתחילת מלחמת העולם השנייה היו 55 אחוז מתושבי העיר פולנים, קצת יותר מ-30 אחוז יהודים ובערך 12 אחוז אוקראינים. עד סוף המלחמה נאלצו הפולנים להימלט מהעיר, ו-99 אחוז מהאוכלוסייה היהודית של לבוב והאזורים הכפריים מסביב נרצחו. כיום כ-90 אחוז מתושבי העיר הם אוקראינים.
דומה כי רוב התקציב לשיחזור מבנים בתקופה שמאז נפילת ברית המועצות הוקדש לשחזור החללים הפנימיים של כנסיות הבארוק של לבוב. בימי ראשון הן עמוסות במתפללים, ורמקולים משמיעים את הדרשות באוזני הקהל שנשפך החוצה אל המדרכות.
במקביל, הלהט הלאוני מתחדש והאנטישמיות צפה מחדש. זיכרון העבר קלוש, ומבחינת אחדים, אולי, יש שאיפה לשכתב אותו. מפלגת סוובודה, למשל, המפלגה הסוציאל-לאומית שמחקה את דרכי הפעולה של המפלגה הנאצית, זוכה לתמיכה רחבה בלבוב וצפויה לזכות במושבים בפרלמנט. "לבוב, העיר האחרונה באירופה", אומר יורי נזארוק בצחוק. "זה היה נראה יפה על חולצה".
נזארוק, רק בן 31, הוא מומחה השיווק שהגה את רעיון השימוש במיתולוגיה הלאומנית כנושא עיצובי ברשת של 15 מסעדות ברחבי העיר. מול בניין העירייה בכיכר ריינוק נמצאת המסעדה שלו "קריבקה", שמשמעות שמה "מקום מחבוא".
כשדופקים על הדלת פותח אותה אדם בעל גוף במדי פרטיזן. צריך לומר את הסיסמה "תהילה לאוקראינה", ואז מוליכים את הלקוח לקומה התחתונה, שבה שיחזור של בונקר בו השתמשו הפרטיזנים שלחמו לצד סטפן בנדרה, מגדולי הלאומנים של אוקראינה בתקופת הטיהור האתני.
בנדרה, מגיבוריה של סוובודה הלאומנית, הוא דמות שנויה במחלוקת בגלל הקשר שלו לנאצים והמסע הסאדיסטי שערך לטיהור אתני של האזור מהאוכלוסייה הפולנית. המסעדה הזאת חולקת כבוד לבנדרה ולאנשיו. "במשך זמן רב אי אפשר היה לדבר עליהם", אומר נזארוק. "זה היה מזוכיזם קלאסי, להלקות את עצמך בגלל העבר. האנשים האלה היו גיבורים. הם נלחמו למען אוקראינה עצמאית".
נזארוק פתח גם מסעדה נוספת, שהמחלוקת סביבה עזה יותר, בשם "הוורד המוזהב".
כששואלים את נזארוק אם הוא מבין מדוע זה פוגעני, במיוחד על רקע העובדה שרוב יהודי לבוב הושמדו, הוא מושך בכתפיו. "במלחמה מתו יותר אוקראינים מיהודים", הוא אומר. "התמקחות על המחירים? זו האמת. אבל אתה צריך לראות את החלק החיובי, אנחנו לא עוסקים רק בסטראוטיפים אנטישמיים. כשהאוקראינים באים למסעדה הם רואים תמונות של ברונו שולץ (צייר וסופר יהודי), וקוראים על יוסף רות (עיתונאי וסופר יהודי). זה מאוד חיובי".
בטי רצ'יסטר, בת לאחת המשפחות המובילות בקהילה היהודית הזעירה של העיר, חושבת אחרת. "זה עלבון לכל היהודים", היא גורסת. "יהודים לא הולכים לשם". את כועסת? "לא, אני נגעלת. יש הרבה דברים גרועים יותר". מה למשל? "סבובודה", היא עונה בצחוק מריר.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם