המכונית החשמלית לא תופסת תאוצה
הסיבה לכישלון הרעיון של המכונית החשמלית היא גם הסיבה שיש בכלל מכוניות חשמליות: סבסוד ממשלתי
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
מכוניות חשמליות נמכרות בכל העולם אך ורק בזכות סבסוד עמוק, המתקרב לעתים לגובה מחיר המכונית.
בנורבגיה למשל נמכרו 850 מכוניות חשמליות במחצית הראשונה של 2011 עם תמרוץ מרבי של 86 אלף שקל; בדנמרק (283 מכוניות באותה תקופה) התמרוץ המרבי היה 101 אלף שקל; בבלגיה (85 מכוניות) 54 אלף שקל; ובפורטוגל (93 מכוניות) 46 אלף שקל. במדינות עם תמרוץ זעיר המכירות היו אפסיות.
המכונית החשמלית. סבסוד עמוק צילום: איי-פי
התמרוץ לקונים מתגמד אל מול התמרוץ ליצרנים. בארה"ב - שם הגיעו מכירות ליף של ניסן ושבי וולט של ג'נרל מוטורס לכמחצית מכלל מכירות המכוניות החשמליות בעולם - הגיעו ההטבות, המענקים והקלות המס ליצרני הרכב והרכיבים לסך כולל של כ-250 אלף דולר למכונית חשמלית שנמכרה. יצרנים קטנים יותר סובסדו בכמיליון דולר למכונית.
השיטה הירוקה
לסבסוד המסיבי יש תופעות לוואי קשות. מוצרים חדשים רבים מוצעים תחילה במחיר גבוה יחסית, המשקף את עלות הפיתוח. את המוצרים מאמצים קונים אמידים, הנושאים בעלויות הפיתוח, ורק אחר כך, עם הורדת העלויות והירידה במחיר, הופך המוצר לנחלת הציבור הרחב. עם זאת, במקרה של המכונית החשמלית המוצר אכן נמכר לעשירים (הכנסתו הממוצעת של קונה מכונית חשמלית בארה"ב היא 170 אלף דולר), אך מחירו עדיין מסובסד מפגוש לפגוש.
ההנחה הרווחת היא כי עם הגידול בפופולריות
של המכוניות החשמליות תרד עלות הייצור ויהיה אפשר לבטל את הסובסידיות. אך להנחה זו אין יסוד במציאות, כפי שניתן לראות עם שפע יצרני האנרגיה החלופית שקורסים בד בבד עם הפחתת הסבסוד.
ליצרנים אין סיבה לייצר מכונית חשמלית להמונים, אם משמעות ההתייעלות היא ויתור על התמיכה הממשלתית. בהתחשב בכך שהציבור הוא שמממן את הסובסידיות, אפשר לראות בכך שיטה ירוקה להעשרת ה-1% הבודד (היצרניות והקונים המסובסדים) על חשבון ה-99% האחרים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם