העבר של סבא: הסוד הנורא מהשואה נחשף
חנה גולדברג גילתה שסבה היה ממונה מטעם היודנראט על רשימות הנשלחים למחנות הריכוז. בתערוכה חדשה היא מתעמתת עם רגשות האשם
הפתרון לתעלומה נקרה בדרכה באחת התערוכות שבהן השתתפה בישראל. אחד המבקרים במקום היה קשיש בעל מבטא הולנדי. גולדברג, בת 53, ניגשה לשאול אותו למוצאו ושמעה ממנו אמת איומה. "שאלתי אותו: אתה מהולנד? הוא השיב: כן. ואז שאלתי: מאיפה? והוא ענה: מאוטרכט. אמרתי לו שגם אמי מאוטרכט. הוא שאל לשמה, וכשאמרתי לו את שם המשפחה - דה האס, הוא הקדיר פנים ושאל: איזה דה האס? אהרון דה האס מהיודנראט?".
גולדברג התקשתה לנשום. "הרגשתי בהלם", היא אומרת, "אבל פתאום הרבה נקודות התחברו לי. ידעתי שיש היסטוריה שעליה לא מדברים אצלנו במשפחה. ההסתרה הייתה גדולה מאוד. חשתי רגשות אשם. שאני חייבת להתחיל לחקור מה בדיוק קרה שם".
בני משפחתה של גולדברג לא סיפרו מעולם כיצד הצליחו להינצל מציפורניו של הצורר הנאצי, בעוד מרבית אנשי הקהילה נשלחו למחנות השמדה. "תמיד ריחף סימן שאלה גדול לגבי זהותו של סבי אהרון, אבל אף פעם לא דיברנו על זה", היא מספרת. השבוע, לקראת יום השואה והגבורה, מציגה גולדברג תערוכה בבית האמנים בירושלים, שלמעשה נולדה במסגרת מחקר בן שנה שערכה לגילוי האמת על סבה.
אל המסע הזה היא יצאה בעקבות אותה פגישה עם הקשיש ההולנדי בתערוכה. הכיוון שבחרה היה מצמרר: לראיין ולצייר את אותם אנשים ששרדו את השלטון הנאצי ונתקלו בסבה. גולדברג אומרת כי חלקם סיפרו שסבה החזיק בתפקיד
"היו אנשים שהתקשרתי אליהם, וכשהצגתי את עצמי - הם מיד קיללו וטרקו לי את הטלפון", היא מספרת. "קרוב משפחה מצד אבי סיפר לי שהוא היה החבר הכי טוב של אבי, וכששמע שאמי מתחתנת עמו, הוא ניתק איתו את הקשר בגלל ההיסטוריה. מצד שני, אישה אחת סיפרה לי שסבי הוציא אותה מהרשימה השחורה וכך ניצלו חייה. זה נתן לי מעט תקווה שסבי אולי מילא תפקיד חשוב בהצלת היהודים".
לאחר מאמץ גדול הצליחה גולדברג להגיע אל שבעה אנשים שהכירו את סבה במלחמת העולם השנייה ולצייר אותם.
אמה ובני משפחתה של האם שמעו על המחקר שהיא עורכת וניסו שוב ושוב לשכנע אותה שתניח לנושא הכאוב, שתחדל מחיטוט בפצעים. "תרדי מזה", אמרו לה, והגבירו את הלחץ במיוחד כששמעו על כוונתה להציג את הדברים הקשים בתערוכה. יום לפני הפתיחה היא חשה פיק ברכיים וכמעט ביטלה את הכל, אבל לבסוף חשה שהיא צריכה לעשות את זה ויהי מה.
"התחקיר והתערוכה הם חלק מההתמודדות שלי", היא אומרת, "תחילה כאחת מבני הדור השני לניצולי השואה, ועכשיו כאחת מבני הדור השני לאנשי היודנראט".
התחושות שהיא רוחשת היום אל סבה אהרון הן מעורבות. "אני לא יכולה לשפוט אותו", היא מסכמת. "אי אפשר לדעת כיצד כל אחד מאיתנו היה נוהג כדי להציל את המשפחה שלו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם