מיט רומני לא מצליח למשוך את הנשים
המועמד הרפובליקני נערך לקרב המכריע מול אובמה, אבל כבר ברור כי במגזר הנשים הוא בבעיה כאשר התמיכה בו הולכת ויורדת
בשלב זה נערכים המחנות למערכה על קולות הבוחרים בשני חתכים: גיאוגרפי ומגזרי. מדינות המפתח המתנדנדות יעמדו במוקדו של הקמפיין, ובתוכן מגזרי היעד. הנה, לדוגמה, מגזר גדול יחסית, שלמעלה ממחצית האוכלוסייה משתייכת אליו: נשים. לרומני יש בעיה איתן. או ליתר דיוק, יש להן בעיה איתו.
אין חידוש גדול בכך שנשים נוטות להעדיף את המועמד הדמוקרטי. כך היה גם בבחירות הקודמות, שבהן ניצח המועמד הדמוקרטי, וגם באלה שלפניהן, שבהן הפסיד (קרי-בוש, 2004). אך מצבו של רומני טוב פחות מכפי שהיה מצבם של קודמיו, ואפילו פחות מכפי שהיה מצבו שלו רק לפני כמה חודשים. בפברואר תמכו באובמה פחות ממחצית הנשים בנות ה-50 ומטה במדינות המתנדנדות, ואילו כיום תומכות בו יותר מ-60 אחוז מהן (בקרב כלל הנשים אובמה מוביל ב-18 אחוז).
רומני עצמו הודה שיש בעיה ושלח את רעייתו הפופולרית והחיננית ממנו לסבב הופעות שהועיל פעמיים - פעם בזכות נאומיה המוצלחים ופעם בזכות מתקפה בוטה מצדה של אסטרטגית דמוקרטית בשם הילרי רוזן. "היא לא עבדה יום בחייה", אמרה רוזן על רומני. "היא מעולם לא התמודדה עם סוג הבעיות הכלכליות שרוב הנשים במדינה הזאת עומדות מולן, כמו איך אנחנו מאכילות את הילדים שלנו, איך אנחנו שולחות אותם לבית הספר ואיך אנחנו דואגות לעתידם".
נכון ? לא נכון? זה לא כל כך חשוב. לרומני אכן אין בעיות כלכליות, ועובדתית היא גם לא עבדה, לפחות לא בעבודה מסודרת. היא בחרה לגדל את ילדיה. אבל הטון המזלזל, והטענה המשתמעת שלפיה גידול ילדים וטיפוח בית המשפחה אינם "עבודה" הראויה להיקרא כך, עשו את שלהם.
רוזן יצאה מן העימות הזה מרשעת - גם הקמפיין של אובמה הזדרז לגנות אותה - ואן רומני הוסיפה לעצמה עוד כמה נקודות. במקביל התחדש והתרחב הוויכוח על "בעיית הנשים" של רומני. עד כמה היא חמורה, והאם היא בכלל קיימת.
מצד אחד, המספרים מדברים. ויש בצדם גם הסבר אפשרי: בשבועות האחרונים של מערכת הפריימריז הרפובליקנית, כשריק סנטורום עוד
ייתכן שהדיון הזה הרחיק נשים מרומני. ייתכן שהנטייה של נשים להתרחק מרומני מהותית יותר ונשענת על האמונה החזקה יותר שלהן ב"תפקיד הממשלה לדאוג להן", כפי שגילה המחקר של מכון "פיו".
וייתכן גם שהבעיה לא חמורה כפי שהוצגה: רומני אכן מפגר בקרב נשים בסקרים הלאומיים בפער של שבעה עד תשעה אחוזים. זה פער סביר, אם יצליח לאזן אותו בפער דומה לטובתו בקרב הגברים, כפי שעשה ג'ורג' בוש ב-2004.
גם מצבו של אובמה בקרב נשים לא כל כך טוב כפי שנדמה. ב-2009, כאשר נכנס לתפקידו כנשיא, תמכו בו יותר מ-70 אחוז מהנשים. היום התמיכה הזאת עומדת על מעט פחות מ-50 אחוז . מעבר לכך, גם בסקר המדינות המתנדנדות שבו התגלה הפער הגדול בין המועמדים, יש לא מעט חדשות רעות לאובמה. יותר נשים מגברים בסקר הזה יתמכו בהחלטה של בית המשפט העליון לחסל את "אובמה-קר", תוכנית ביטוח הבריאות של הנשיא.
מחירי הדלק זוהו כבעיה חמורה על ידי נשים - וזהו נושא בעייתי מבחינת אובמה. ולא פחות חשוב: האבטלה מטרידה מאוד את הנשים. זו הזירה שרומני מכוון אליה בבואו לנטרל את יתרונו של אובמה.
בימים האחרונים לא הפסיק המועמד הרפובליקני להזכיר לבוחריו ש"יותר מ-90 אחוז מהמשרות שנעלמו מאז נבחר אובמה לנשיא" היו של נשים. המגזר היחיד שבו טרם נרשמה התאוששות ממשבר האבטלה הוא זה של הנשים, כפי שקבע מחקר (אחר) של מכון "פיו".
בתוך כך כבר מתחממת מלחמת גרסאות חדשה, הפעם על הנתונים. קשה להתווכח עם המספרים שרומני מציג. אולם שר האוצר של אובמה, טים גייטנר, הצטרף למקהלה הפוליטית ביום ראשון והצביע על אופיים המטעה של הנתונים הללו. בגל הראשון של המפוטרים, שהכה בעיקר בתעשייה ובבנייה, פוטרו יותר גברים. בגל השני, הקטן יותר, נפגעו ענפים "נשיים" כמו חינוך. במקרה - לגמרי במקרה - החל הגל השני בערך כאשר אובמה נכנס לבית הלבן.
כל זה לא ימנע כמובן מרומני להמשיך להשתמש במספר המרשיע: 92 אחוז מהמפוטרים של ימי אובמה הם בעצם מפוטרות. "בזמן האחרון מדברים על המלחמה על הנשים", אמר רומני לפני שבוע. "המלחמה האמיתית נגד נשים היא הכישלון הכלכלי של ממשל אובמה". הנה משפט שמתחבר בטבעיות לסיכום ביניים: גם במקרה של הנשים, טמבל, זאת הכלכלה.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם