לא משאיר מקום לדמיון
המוטו של נתניהו הוא שאיראן היא כמו גרמניה הנאצית. הוא אמנם צודק בכך שהרפובליקה האסלאמית היא סכנה קיומית, אך האם ההשוואה מוגזמת?
ראש הממשלה עלה מדרגה, הגביר ווליום, הרים את הרף וכמעט לא השאיר מאומה ליד הדמיון. הדבר היחיד שהוא לא עשה אתמול, ביד ושם, מול מאות ניצולי שואה, בני משפחה וחיילים, הוא להורות למטוסים להמריא. אבל הוא לא הותיר מקום לספק. הוא שם. הוא לגמרי שם. כפסע בינו לבין ההחלטה, לבין ההוראה.
זה, לפחות, הרושם שנאום נתניהו הותיר אתמול. המוטו שלו, בשני משפטים, קצר ונוקב: איראן כמותה כגרמניה הנאצית. חמינאי הוא היטלר. מי שלא ראה את הסכנה הנאצית ב-1933 דומה מאוד לאלה שלא מזהים את הסכנה האיראנית היום. תפקידי כראש ממשלה הוא להגיד את האמת לעם ישראל.
והאמת היא שהימים הם אותם ימים, הסכנה אותה סכנה, איראן גרעינית היא סכנה קיומית למדינת ישראל, וכל מי שחושב אחרת לא יודע על מה הוא מדבר. אלה שסבורים שזה לא דומה הם תבוסתנים שמפחדים להגיד את האמת לציבור, בנות יענה שעלולות להוביל את עם ישראל לשואה שנייה.
לפי ביבי, הלקח האמיתי שיש להפיק משואת יהודי אירופה הוא להזדעק עכשיו ולהחריד מרבצם את גויי הים ואת שאר העולם מול איומי האייתוללות, לצעוק געוואלד, להכריז רשמית על "איום קיומי" ולהתכונן לאפשרות שנצטרך לעשות את העבודה לבדנו, בקרוב מאוד.
ראש הממשלה זכאי לדעתו זו, הוא חי ונושם אותה כבר 20 שנה, הוא רואה בה את ייעודו האמיתי עלי אדמות, הוא היה הראשון שזיהה את גודל הסכנה (לא, לא בצחוק) והוא לא ינוח ולא ישקוט עד שלא יוביל את העם למקום מבטחים.
אבל, ויש כאן אבל מסוים, יש גם תפיסה אחרת. שונה מתפיסת המציאות של נתניהו. בניגוד למה שהוא חושב, גם התפיסה השנייה, שבה אוחז למשל הנשיא פרס (שישב אתמול לצדו), שבה אוחזים ראשי זרועות הביטחון השונות לדורותיהם, שבה תומכים רבים וטובים בארץ ובעולם,
כן, איראן היא איום חמור ומיידי על ישראל, אבל גם על העולם המערבי כולו, וגם על מדינות המפרץ, ואפילו על רוסיה. השאלה היא אם המשך נאומים עמוסי פאתוס וקלישאות ושיגור איומים נבובים לאוויר ישרת את המטרה המשותפת, שהיא פירוק איראן מהגרעין.
האם ישראל צריכה להציב את עצמה בראש החץ של המאמץ הזה? האם לא עדיף שמעצמות גדולות שמסוגלות לעשות את העבודה מהר, טוב ויעיל מאיתנו, יעשו אותה? האם לא עדיף לעשות פחות רעש ויותר עבודה אמיתית?
ועוד משהו: האם אין הגזמה בהשוואת חרחורי המלחמה של טהרן למכונת ההשמדה הנאצית, לתורת הגזע, לבניית מכונת הרצח חסרת התקדים בדברי ימי האנושות שלא רק השמידה שישה מיליון יהודים, אלא גררה עולם שלם לתוך הלהבות?
נקודה נוספת למחשבה: נניח, רק נניח, שלא נצליח למנוע גרעין מאיראן. נקווה שזה לא יקרה, אבל תסכימו איתי שזה עלול לקרות. הרי גם התקפה ישראלית מאסיבית על איראן עלולה בסוף להחטיא את התוצאה. מה אז? על פי תורת נתניהו, מה שיישאר לנו לעשות זה לברוח. שהרי היטלר המודרני ניצח, והפצצה תכף יורדת על תל אביב. האם פצצת גרעין איראנית משמעותה, בהכרח, קץ החלום הציוני? רבים וטובים סבורים שלא.
ביניהם, אגב, מומחים מוכחים כמו האלוף במיל' פרופסור יצחק בן ישראל, שניתח את נזקה של פצצה איראנית על גוש דן והגיע למסקנה שמדובר באמת באסון נורא, אבל לא בסופה של המדינה. רחוק מזה.
כאן אני מתחבר מחדש לנאום נתניהו אתמול: כן, אדוני ראש הממשלה, עם ישראל חי, נצח ישראל לא ישקר, אנחנו מספיק חזקים ומספיק בטוחים בעצמנו כדי להאמין שננצח ונישאר כאן, עם הפצצה או בלעדיה (עדיף בלעדיה). וצריך לעשות הכל כדי שזה יהיה בלעדיה.
אקו"ם