הרמטכ"ל: "אם דמשק תפתח בעימות, התגובה תהיה כואבת"
רב אלוף בני גנץ סבור שיש סיכוי שהסנקציות הכלכליות לא ישאירו את האיראנים אדישים, אך מודיע שהיכולות של ישראל מולם מאוד טובות. הוא מביע צער עמוק על הרג אזרחי סוריה, אך לא חושש לשלוח מסר מאיים, וגם מספר לראשונה על הפנקס הסודי שלו ועל הבילויים המעטים עם המשפחה. ראיון מיוחד עם הרמטכ"ל ה-20
באחד העמודים מופיעות צמד המילים "והיה אם". כך, בפשטות הזו, בלי מצגות מחשב, אפליקציות משוכללות וחוברות עבות כרס, תכנן גנץ, עוד כשהיה סגן הרמטכ"ל, את הקווים המרכזיים לתוכנית העבודה של צה"ל במידה שיצליח לעשות צעד נוסף קדימה, אחרון, בקריירה הצבאית שלו ולהתמנות לרמטכ"ל.
בסופו של דבר, כשהוחלט כי האלוף יואב גלנט יהיה הרמטכ"ל, הוציא גנץ מהפנקס מסמך סיכום תפקיד שיהווה נייר עבודה לגלנט ולאלוף יאיר נוה, סגן הרמטכ"ל. הפנקס היה אחד החפצים שגנץ לקח עימו כאשר נפרד מצה"ל. כשנקרא לשוב לדגל, החזיר אותו לכיסו. "קיבלתי שיחת טלפון משר הביטחון", הוא משחזר.
"הערכתי במה מדובר. הייתה פגישה, הלכתי הביתה לחשוב קצת. אחר כך התקיימה פגישה נוספת עם השר וראש הממשלה. בין לבין בדקתי בעיקר את עצמי, אם אני יכול למלא את התפקיד בסיטואציה הזאת - לראות שאין שום דבר שמפריע לי לעשות את זה. לא חשבתי שאני רוצה להעביר את הצבא דרך סאגה נוספת של ועדת טירקל אם משהו פתאום יצוץ. התחלתי לפשפש בעברי, התייעצתי עם בני משפחה וחברים".
כשהוא נשאל אם באמת הייתה התלבטות, הוא שותק, מהרהר, ורק אחר כך עונה. בדומה לקודמו בתפקיד, גבי אשכנזי, גנץ יודע מה משמעותן של המילים: "כל אחד רוצה להיות רמטכ"ל ובאופן טבעי חשבתי בתחילת הדרך הזאת שאני צריך להיות רמטכ"ל. כשביקשו ממני, הבנתי שאני חייב להיות רמטכ"ל. התפתחה בצבא סיטואציה שאני רוצה, צריך וחייב, ברמת השליחות של העניין".
כשחזר ללבוש מדים, לאחר כחודשיים וחצי מחוץ לצבא, שוב הייתה למה שכתב בפנקס ההוא משמעות. אפילו מינויו של דובר צה"ל, תא"ל יואב (פולי) מרדכי, נולד משרבוט שמו בתוך אחד הדפים, כמי שגנץ רוצה לראות לצדו במטה הכללי. בינתיים
"אנשים לקחו את המסמך, הבינו מה כתוב בו ויצאו לדרך. לי היו בערך 12 ימים מרגע ההחלטה עד הכניסה לתפקיד. ימים אינטנסיביים שבהם גם צריך להתכונן לוועדת טירקל, להעריך אישית ובכל זאת לעשות שניים וחצי צעדים פנימה בתוך תהליך הלמידה", הוא נזכר.
מאז חלפה כמעט חצי קדנציה, כשמשך כהונת הרמטכ"ל נקבעה עוד קודם למינויו לשלוש שנים בלבד (אם כי בפני הממשלה עומדת האפשרות להארכת משך התפקיד בתקופה של עד שנה נוספת). "שלוש שנים זה לא מספיק", קובע גנץ, "אבל זה מה שסוכם. לדעתי צריך קדנציה של ארבע שנים, בלי דיונים סביב זה".
השולחן הנקי מניירות בלשכתו של גנץ לא אומר דבר על היקף העבודה. גנץ חובב האופנועים הספיק ליהנות מהתחביב במשך עשר דקות בלבד מאז שנכנס ללשכת הרמטכ"ל. לצד העיסוק בסוגיה האיראנית ובמציאות המשתנה והמורכבת מצפון ומדרום, הוא נדרש גם לעניינים מבית.
בשבוע שעבר טיפל בפרשת סגן מפקד חטיבת הבקעה, סא"ל שלום אייזנר, שתקף פעילי שמאל זרים בהפגנה בציר 90. את ההחלטה על הדחתו, מגלה גנץ, קיבל בלי שקרא או שמע את הטענות הקשות של הסמח"ט על מפקדיו, לרבות הרמטכ"ל עצמו.
"זה אירוע רע מאוד", פוסק גנץ. "החיבור הכביכול פוליטי-לאומי שהיה כאן עושה עוול גם למגזר שלכאורה עומד מאחורי המאבק הזה. אין לכיפה, למגזר, לאמונה הדתית או הפוליטית שום קשר לעניין. ההכנסה של הנושא למגרש הזה היא לא הוגנת, לא נכונה ומסוכנת בצורה בלתי רגילה".
גנץ, שמדגיש כי אין דבר שהוא אוהב פחות מלהדיח אנשים, סבור ש"ניתן היה לממש את המשימה הזאת בפחות אלימות ממה שהופעלה שם". אחרי שנחשף לקמפיין שנוצר סביב סא"ל אייזנר, אפשר היה לשמוע בקולו גם מעט כעס.
"הניסיון לעשות כאן מאבק פוליטי ותקשורתי לאירוע שבכלל מגיע ממגרש צבאי, מקצועי ופיקודי - אינו ראוי. אני את התחקיר ביצעתי באופן רחב - מהמידע המקדים על ההפגנה, דרך הערכות, פעולות ועד התקיפה. מקצועי בלבד".
הוא דוחה קולות שנשמעו על חוסר הגיבוי לסמח"ט. "אני לא מסוגל לעמוד מאחורי אירוע כזה. הקצין ראוי לגיבוי על הדברים הטובים שעשה ויש כאלה, אבל לא הפעם, אחרת נאבד את האמת של צה"ל ואני לא יכול לוותר ולו לרגע אחד על האמת שלנו, לא מקצועית, לא פיקודית ולא ערכית".
אולי המעשה של סא"ל אייזנר הוא סימפטום מדאיג? יש עוד מפקדים שקשה להם להתמודד עם משימות כאלה, שאינן צבאיות קלאסיות.
"הצבא גדול ויש הרבה אירועים בהרבה מקומות ואנשים יכולים לשגות. אנחנו עובדים על זה קשה, אבל זה לא מעיד על הצבא, וגם לא על אייזנר. הוא כשל נקודתית. איש אינו אומר שאינו ראוי. אני לא מוכן לחרוץ את גורלו עד סוף חייו, אבל לא יכול לעבור לסדר היום אחרי אירוע כזה. האמירות שלו אחרי האירוע היו אומללות, ולא משנה מדוע נאמרו".
אלא שבימים כתיקונם מרב תשומת הלב של גנץ מופנה לסוגיה האיראנית. "אני עוסק בנושא הזה המון", הוא אומר. מדבריו עולה שטרם נפלה החלטה סופית על תקיפה ישראלית. "זה נכון שהאיראנים ממשיכים לפתח את תוכנית הגרעין שלהם, אבל זה לא נכון שלא קרה שום דבר".
"אני חושב שמה שמתרחש במערכת הבינלאומית, לרבות הסנקציות והדיבורים של האמריקנים, כל אלה לא משאירים את האיראנים אדישים. המחזה של אדם קופץ על הרכב של אחמדינג'אד הוא לא נטול משמעות".
בנוגע לצד הישראלי, גנץ מתומצת. "אצלנו, ותרשה לי להגביל את עצמי, המשכנו לקדם יכולות ובכל פעם שאני בודק את זה, יכולותינו היום טובות מאלה שהיו בתקופה שהייתי סגן רמטכ"ל. אני חושב שאם לא תהיה ברירה, נצטרך לעשות את השיקולים והמערכת נבנית לכיוון הזה", הוא אומר ומדגיש כי "הבעיה הזו היא עולמית, אזורית וגם ישראלית".
בין השורות, ניתן להבין כי להשקפתו יש להשאיר בשלב זה את הטיפול בבעיה לקהילייה הבינלאומית. "אם ננסה להפוך את הסדר, זה יהיה מאתגר. אני סומך על כושר השיפוט של מקבלי ההחלטות לשקול ולעסוק בעניין הזה. אני משוכנע שכאשר יצטרכו להחליט, ייקחו בחשבון את כלל השיקולים האסטרטגיים ויפגינו אחריות".
"אין פה החלטה שאינה אמיצה וצריך לראות אם האיראנים יבינו לבסוף ש'יותר עדיף שלא', כמו שאומרים. אנחנו מכירים את הבזאר האיראני בכל מה שקשור בהצגת מצג שווא, זאת אמנות ותרבות מפותחת, ולכן צריך לעקוב ולראות".
לא רק איראן מעסיקה את הרמטכ"ל. הוא מביט בדריכות גם על הזירה הצפונית. בניגוד ללא מעט חברים אחרים במערכת הביטחון, לגנץ אין הימור לגבי מתי ייפול משטרו של אסד. "זאת תקופת מבחן לא קטנה, עם אותה הפסקת אש לכאורה וניסיונות הגישור. עדיין יש עשרות הרוגים ביום. יש ירידה ביציבות במדינה ואם אפשר להגדיר את זה כבשורות טובות, הציר הרדיקלי שבנוי מטהרן-דמשק-ביירות, נפגע. בעיקר אני חש צער אנושי על האזרחים הללו שנטבחים מדי יום".
גנץ מבין שבסיטואציה מסוימת עלולה הרעה להיפתח מכיוון סוריה, שהמשטר בה נוהג לתלות את האחריות לבעיותיו בישראל. "לא רואים כרגע סימנים מיידיים שזה יגיע אלינו. הצבא הסורי נלחם בעמו, אבל אנחנו מתכוננים גם לזה. אם יקרה משהו, אני לא יודע עד כמה אפשר לזרוק את סוריה אחרי שהידרדרה למקום אליו הגיעה, אבל אם יהיה צורך נדע להביא אותה למקום רחוק יותר", הוא משחרר מסר תוקפני ואף רומז שצה"ל לא ישקוט על שמריו אם נשק אסטרטגי יעבור מסוריה לחיזבאללה בלבנון. "עד עכשיו זה לא קרה, אבל בהחלט נשקול גם לפעול נגד זה".
למרות זאת, גנץ סבור שההרתעה מול חיזבאללה נשמרת. "מה שהוגדר על ידיהם כ'ניצחון אלוהי' אחרי מלחמת לבנון השנייה הפך לשש שנות שקט מוחלטות", הוא אומר. "נסראללה שוקל היטב את צעדיו והארגון מתקשה לפעול באופן חופשי בדרום לבנון".
אלא שהרמטכ"ל גם מודה שהחיזבאללה התעצם באופן משמעותי בהשוואה למצבו בקיץ 2006. "עימות כזה יכול לקרות בשלב כלשהו וזה לא יהיה פחות קשה מבעבר. אבל אנחנו ברמת מוכנות גבוהה לכך. לבנון כמדינה תישא באחריות למה שיירו ממנה. נפעל גם נגד מרכיבי תשתית אסטרטגיים של המדינה, לא נסכים בשום אופן שמדינה תרשה לפעול משטחה נגדנו".
גנץ יודע שבנסיבות הקיימות, כשעשרות אלפי ראשי קרב מכוונים לישראל בדמות טילים ורקטות, המערכה הבאה צריכה להיות קצרה ואגרסיבית: "נפעל בהתקפה, ירי מנגד, מקרוב, מרחוק, מלמעלה ומלמטה. נהיה חדים ומכאיבים. האזרחים חזקים מאוד, אני באמת חושב כך, וכל עוד נפעל באופן התקפי ונחרץ - הציבור יבין אותנו".
זירה בעלת סיכויי התלקחות גבוהים יותר היא רצועת עזה. הרמטכ"ל מזהיר שבין סבב לחימה אחד למשנהו, מתקרב היום לעימות נרחב ברצועה. "זה בלתי נמנע", הוא פוסק. "ברצועה מתקיימת ישות דו-ראשית - החמאס כריבון והג'יהאד האיסלאמי שהינו זרוע איראנית - שפועלת ממנה וממקומות אחרים כמו סיני. לא לנצח נוכל לעבור עוד הסלמה ולכן אני מעריך שנצטרך לפעול באופן רחב היקף".
בבוקר הראיון שב גנץ מביקור בעוד סדרת אימונים שנועדה להכין את הכוחות למבצע ברצועה. הצבא מכין מספר תוכניות, אולם התרחיש של כיבוש עזה אינו ריאלי. "לשלוט במיליון וחצי איש זה לא דבר שהייתי ממליץ עליו, יש לנו מספיק חלופות אחרות לעניין". לאחרונה התרחב האיום שנשקף מהרצועה לסיני. "אני מקווה שהמצרים יבינו גם את החשיבות ויעשו מאמץ גדול לפעול שם", הוא אומר.
בגלל הסכם השלום והחשיבות לשמר אותו, נראה שאתה עם יד קשורה.
"אם לא תהיה ברירה אחרת, נצטרך לשקול פעולות. מקווה שלא נגיע לשם".
גנץ לא רק מפקד על צבא שנערך לתקיפה, מלחמה או מבצע צבאי. ברוח התקופה וגם כנראה ברוח האיש עצמו, פועל צה"ל דרך יחידות מובחרות בשורה של פעולות חסויות ורגישות. הוא קורא לזה "מערכה בין המלחמות". "יש צורך בכך בכל הזירות, נגד מגוון אירועים, לכן אנו עושים דברים שהשתיקה יפה להם".
זה מביא להישגים?
"אני חושב שכן. במהלכים הללו אין מט. כל אחד חשוב ויחד זה אוסף עם חשיבות רבה".
כשאני שואל עד כמה הוא מעורב באותם מבצעים מיוחדים, הוא משיב שמאוד, לעתים עד היכרות אינטימית עם הכוחות. "זאת חלק מהסיבה שנשרו לי כמה שערות", הוא מחייך ומצביע על צילום שבו בלורית שיער על ראשו.
אחד האירועים המרכזיים שנרשמו בתקופת כהונתו של גנץ עד כה היה שחרור החייל החטוף גלעד שליט, שבימים האחרונים גם סיים רשמית את שירותו בצבא. גנץ ספג לא מעט ביקורת כשכינה את שליט "גיבור". "לא נפגעתי", הוא אומר. "לעמוד חמש שנים בבדידות הזאת, יש בזה מידה לא קטנה של גבורה. לא חיברתי את זה לנסיבות נפילתו בשבי ולא לשום דבר אחר. לעתים יש גורמים, גם פוליטיים, שעושים כל מיני חיבורים בין דברים שאינם קשורים".
למדתם מהתשאול פרטים חדשים על מה שעבר עליו?
"כן, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה".
נושאים מהותיים?
"אם אנחנו אומרים שלא הצלחנו להביא מודיעין שיהיה בו כדי ליצור חלופה לדרג המדיני, אז ברור שאתה לא מרוצה מהתוצאה הזאת, ובוודאי שבמהלך תשאול אתה לומד דברים שאולי לא ידעת קודם".
אתה תומך בקביעת מחיר קבוע של שחרור מחבלים במקרה של שחרור חטופים?
"אני חושב שצריך לנסות לגבש מדיניות שתהווה מסגרת שדרכה מסתכלים על העניין, כדי שכאשר יגיע הרגע המצער הזה, נקיים דיון קונקרטי. טוב שתהיה מסגרת לכך שבתוכה כל מקרה לגופו, לא לפי יחס ידוע מראש, כמו שכתוב בהלכה: 'אין פודים אדם אלא לפי שוויו'".
מעבר לעסקת שליט, בתקופתו של גנץ כרמטכ"ל עשוי להתחולל שינוי היסטורי בהיבט גיוס חרדים לצה"ל כאשר יחוקק חוק חדש שיחליף את חוק טל שנפסל על ידי בג"ץ. בשלב זה, הוא אומר, לא החלו בצבא להיערך לעניין, ונושאים עיניים לעבר מקבלי ההחלטות בממשלה ובכנסת.
"מי שיקבע את העיקרון זה לא אנחנו. אני מציע שתחילה יקבלו החלטה בעניין ואחר כך נרד לנושא הפרטים, שהוא טכני במובן מסוים. כעיקרון, אני מאמין שיש למסד שירות חובה לכל, לתת לצה"ל את העדיפות הראשונה בבחירת האנשים וכל מי שלא ישרת בצה"ל יתרום למדינה בדרך שירות לאומי, כך שכולם יישאו בנטל. אני גם חושב שיש מקום להרחיב מסגרות של חרדים בצה"ל וזה לא משנה כרגע אם גדוד לוחמים נוספים או גדוד חילוץ בפיקוד העורף".
כשנכנס גנץ לתפקידו כרמטכ"ל הוא נאלץ לפעול בתוך צבא שעל גבו נותרה הגיבנת הלא מחמיאה של פרשת הרפז על כל ספיחיה. באחרונה קרא את טיוטת דוח מבקר המדינה. "זה לא חידש לי הרבה, למעט קצת צבע וכמות. לפעמים לכמות יש משקל. זה אירוע עצוב. בתוך הצבא יש היום קולגיאליות חזקה".
בזמנו, טבע גנץ את אחד התיאורים שהכי מזוהים עם מה שעשתה הפרשה לצה"ל: "פגר שסרחונו השתלט על החדר". כיום אומר גנץ: "החדר הולך ומתאוורר, אבל אני לא יכול לומר שהסיפור נגמר. זה קריטי שהמבקר, שבחר באומץ לעסוק בפרשה הזאת, יארוז אותה לדוח סופי ופורמלי ויפרסם אותו בהקדם על מנת לאפשר לנו להיות במקום אחר. לא עוד פרשנות, אלא שנוכל לתקף את מה שיש שם לתוכנית עבודה דה פקטו".
למרות הצהרותיו הלוחמניות, לגנץ אין תדמית של טיפוס קשוח, בניגוד לקודמו בתפקיד. הוא מודע לכך. "אני בחרתי להיות כמו בני, ובני לא יודע להתנהג אחרת. מסתכל על אנשים בגובה העיניים, ובמקומות שמתעצבן, זה קורה במינון הנכון. אני גם שמח שמהצד מזהים את הפתיחות שאני מנסה לעודד".
"אמרתי לעוזריי, תגידו לי מה שאני צריך לשמוע ולא מה שאני רוצה, אחרת אחיה בתחושה לא אמיתית. אני לא משלה את עצמי שהכל מגיע לי כרמטכ"ל. אנשים עושים חשבון בדרך למעלה, אבל אני בעד שיח פתוח. אני לא חושב שזה פוגע בכושר המנהיגות".
אחד הנושאים שהוציא את הרמטכ"ל מכליו היה תקציב הביטחון, שאף הוביל לעימות חריג בינו לבין שר האוצר יובל שטייניץ. "אני לא נאבק כאן על תקציב אלא על היקף המשאבים שהמדינה בוחרת להעניק לאתגר הביטחוני שלה, ואם מסתכלים על המציאות מגלים שהיא אינה מחמיאה. זה לא עסק פרטי שלי, אני מגן על העניין ולא עליי", הוא אומר.
בינתיים, נדמה שגנץ משנה מעט את הטון הלוחמני. "הצבא לא מסכן ולא מתכוון להציג עצמו כך. מדינת ישראל לא רוצה ארגון מדוכא שלא מאמין בעצמו. עשינו התייעלות כמו שאף גוף במדינה לא עשה, לפעמים ביקרו אותנו על זה ולבסוף נבנה תוכנית על פי המסגרת שעליה יחליט הדרג המדיני".
הוא מודה שהוא מנסה מאוד להקדיש זמן למשפחתו, לא תמיד בהצלחה. "יש לי משפחה נהדרת", הוא מחייך, "התפקיד לא משאיר הרבה זמן, אני מעין נוכח-נפקד בבית. יש לי ילדים קטנים שאני מאוד נהנה מהם. פיתחתי אפילו כמה טריקים, למשל כשאני חוזר מאוחר והם כבר ישנים, אני מנשק אותם ומשנה משהו בחדר כדי שבבוקר יידעו שהייתי שם. מעבר לכך, כולנו מבינים את סדר העדיפויות ומנסים לשלב, מבלים ביחד, יוצאים לטייל".
גנץ מנצל את ההזדמנות כדי לשלוח מסר לאנשי הקבע: "ראוי שהם יעשו מאמץ, ואני סובלני בעניין הזה, לפנות זמן לבלות עם המשפחות. זאת לא בושה להישאר עם אורח חיים שפוי. כשצריך להשתגע - משתגעים, כשצריך להילחם - נלחמים, וכשאפשר להישאר שפוי ולהקדיש למשפחות - אני חושב שיש לזה מקום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם