חשיפה: הדברים שאומר דיסקין בשיחות סגורות על נתניהו וברק
בסוף השבוע פתח ראש השב"כ לשעבר במתקפה ציבורית חריפה על רה"מ ושר הביטחון. בשיחות שנחשפות במעריב הוא מדבר בגלוי על הרגלי שתיית הוודקה ועישון הסיגרים של השניים בדיונים הרגישים ביותר. "ראשי זרועות הביטחון תקעו מרפקים אחד לשני"
דגן כבר עשה את הסיבוב שלו, אשכנזי עוד יעשה את הסיבוב שלו, ידלין הוא ג'נטלמן מושלם וספק אם ייצא לאור אי פעם, דיסקין התאפק ונצר עד שהתפוצץ, פיצוץ חלקי ומבוקר, ביום שישי.
ובכל פעם התגובות אותן תגובות. "דיסקין מתוסכל כי לא קיבל את תפקיד ראש המוסד", אומרים המקורבים. "דיסקין היה צריך להתפטר במהלך התפקיד ולא לחכות לסוף הקדנציה", מקשקשים הספינולוגים, וכל קשר בין ההבלים הללו לבין המציאות מקרי לגמרי. על דבר אחד אין להם תשובה: איך יכול להיות שכל ראשי זרועות הביטחון במדינת ישראל, אנשים ערכיים, לא פוליטיים, לא "שמאלנים" ונטולי אג'נדה אישית אמיתית (לאור "חוק הצינון" המהולל שכפו עליהם הפוליטיקאים), חושבים ואומרים את אותם דברים שאמורים להדיר שינה מעיניו של כל אזרח מושכל.
איך יכול להיות שלאף אחד מהם אין אמון בהנהגה הנוכחית, או במילים אחרות, ב"צמד המשיחים" בנימין נתניהו ואהוד ברק? מי כאן השתגע - הם או אולי אנחנו? עכשיו לעצם העניין: מי ששומע את דיסקין בחודשים האחרונים יודע עד כמה נוקבים ומטלטלים דבריו. האיש לא מתראיין, אבל כן מדבר בפורומים סגורים שונים, והדברים בכל זאת מתפשטים במעגלים פנימיים.
הנה, למשל, גרסתו לפרשת עוזי ארד, שהתפוצצה לפני כמה שבועות ב"ידיעות אחרונות" (אחד הסיפורים החזקים של השנה). מדוע, למשל, התעקש השב"כ לתשאל את ארד בנמל התעופה בן-גוריון עם שובו ארצה משליחות מדינית? מתברר שראש השב"כ דיסקין חשש שבנימין נתניהו ישבש את החקירה. כן, עד כדי כך. חקירת ארד, אגב, החלה בבקשה מפורשת של ראש הממשלה למצוא את המדליף, אלא שבשלב הראשון הצליח ארד לחמוק מהרשעה ועבר את הפוליגרף "על הקשקש". בשלב הזה, אומר דיסקין, עוד היה נתניהו מעוניין שארד יורשע, וכך יוכל להיפטר ממנו ומצרותיו בלשכה.
נתניהו התקומם ואמר: "עוזי לא המדליף". ואז הגיע תורו של דיסקין להתקומם, והוא אמר לראש הממשלה: "סליחה, אבל בסיבוב הקודם ניסית לשכנע אותי באותות ובמופתים שזה הוא". נתניהו לא ויתר. "איך אתה עושה לי דבר כזה", אמר לדיסקין. ראש הממשלה הבין שתיגרם מבוכה רבתי, בעיקר לנוכח העובדה שזמן קצר קודם הוא הודיע על מינויו של ארד לשגריר בלונדון. בזמן שהשיחה הזו התקיימה, ארד היה בחו"ל. "אתה לא מבין מה אתה עושה לי", אמר נתניהו לדיסקין, שהשיב: "אין ברירה, לא יכולתי לדעת שאתה עומד
בשלב הזה התעניין נתניהו מהו המידע החדש. דיסקין סירב לגלות. "אני לא יכול לשתף אותך", אמר. "המידע נבחן על ידי היועץ המשפטי, יש סיכוי שאצטרך לחקור גם אותך בעניין, ולכן זה צריך להישאר חסוי". נתניהו נדהם. "מה, אתה תחקור אותי?" שאל את דיסקין, שהשיב: "אני לא יודע. יכול להיות שתהיה סיטואציה שנצטרך לדבר גם איתך, ואז אם אני מציג לך עכשיו את המידע, זה יפגע בחקירה".
בשלב הזה החליט דיסקין שארד יילקח לחקירה עם נחיתתו ארצה, כדי שלא יספיק לתאם עמדות עם נתניהו, או במילותיו שלו: "חששתי משיבוש חקירה". אלה היו גם הנחיותיו של ראש השב"כ לחוקרים: "אני חושש שראש הממשלה עלול לשבש את החקירה", אמר להם, "ולכן ממתינים לארד בשדה, מבקשים ממנו להתלוות בהסכמה, זה לא מעצר בשום אופן, יושבים ומדברים איתו, לא עוזבים אותו לרגע". למה ? כי דיסקין חשש גם משיבוש טלפוני.
חקירתו של ארד בשדה נמשכה כשבע שעות. הרל"שית שלו המתינה ועודכנה. בסביבות 11 בלילה הוא אמר לחוקרים שבכוונתו להתפטר מהמטה לביטחון לאומי באופן מיידי. בהמשך, כעבור כמה ימים, לקח ארד "אחריות" על ההדלפה, והחקירה הסתיימה. מבחינת השב"כ, הוא אותר כמדליף.
דיסקין בא לעדכן את נתניהו ש"עוזי הודה". נתניהו היה בהלם. מה קורה עכשיו, שאל. עכשיו, אמר לו דיסקין, אני מוציא מכתבים מיידיים לכל הגורמים הרלוונטיים: למזכירים הצבאיים, למלמ"ב, לקב"ט משרד ראש הממשלה וכו', ושולל לו את הסיווג הביטחוני. נתניהו נבהל, לא-לא-לא, ביקש, אל תסבך את זה עוד יותר, תחכה רגע עם המכתבים, אבל דיסקין הבהיר: ראש הממשלה, זה הנוהל, הוא לא יכול להמשיך לשבת בדיונים ולראות חומר, וזה צריך לקרות מיד.
נתניהו שאל: ואם עוזי יסכים להתפטר או לצאת לחופשה לאלתר, זה יספק אותך? כן, השיב דיסקין. תן לי כמה שעות, ביקש נתניהו. דיסקין חזר ללשכתו והמתין לשיחה מראש הממשלה. לקראת השיחה הכניס ללשכה את היועץ המשפטי של השב"כ וגורם בכיר נוסף בארגון, כדי שיהיו עדים. הוא עדכן אותם שהסכים לעכב את המכתבים לכל המערכת הרלוונטית, אם עוזי ארד קם והולך באופן מיידי, בלי סקנדלים.
בשעה היעודה הגיעה השיחה. ראש הממשלה על הקו. "עוזי אצלי כאן בחדר", אמר נתניהו לדיסקין. "מה להגיד לו? " ודיסקין השיב: "שיש לו אופציה אחת בלבד, לצאת ברגע זה לחופשה ולעזוב את התפקיד, אין יותר חומר ואין יותר דיונים". נתניהו נשמע שואל את ארד: "עוזי, מקובל?" וארד השיב: "מקובל". וכך היה. במקום מכתבים, הוציא השב"כ מכתב אחד בלבד, לעוזי ארד עצמו, ובו נמסר לו שהסיווג הביטחוני שלו נשלל עד הודעה חדשה.
זה סיפור אחד, קטן, אפילו קטנצ'יק, בהשוואה למה שהלך שם. עכשיו באים החכמים בדיעבד ושואלים מדוע דיסקין לא התפטר. הם שוכחים שדיסקין, כמו אשכנזי, כמו דגן, כמו ידלין, כמו אחרים, נתן למדינת ישראל למעלה מ-30 שנה, לא בגלל נתניהו, אפילו לא בגלל ברק. הוא בכלל מונה לתפקיד בימי שרון, כמו דגן (אשכנזי מונה בימי אולמרט ועמיר פרץ). כל עוד ראש שב"כ בתפקידו, הוא סיוויל סרוונט, משרת ציבור, שאמור למלא הוראות ופקודות. אחרי שהוא פושט את מדיו, הוא אזרח חופשי שיכול להביע את דעתו. כמי שראה מה שראה, דיסקין מחויב להזהיר את הציבור.
זכותו של הציבור לדעת איך הדברים מתנהלים, מהי איכות המנהיגים, מהי רמת ההנהגה. על הרקע הזה מגוחכת במיוחד תגובתו של אהוד ברק, שאמר אתמול: "דיסקין פוגע במורשת ראשי השב"כ לדורותיהם ובנורמות הפעולה וערכי הארגון".
אם זה לא היה שר הביטחון שלנו, זה היה מצחיק. כי דיסקין עוד לא סיפר בפומבי איך התנהלו הדיונים החשאיים, הכמוסים והרי הגורל ביותר, בהם גם על איראן. דיונים שבהם ישבו כל ראשי זרועות הביטחון של המדינה, יחד עם ראש הממשלה ושר הביטחון. חלק מהדיונים הללו התקיימו במטה המוסד בתל אביב. יש שם, במטה, בר מאובזר במיטב סוגי האלכוהול המשובחים והיקרים, לצורכי אירוח ראשי שירותים זרים ושאר אורחים חשובים מחו"ל.
ובכן, בדיונים האמורים היו שר הביטחון וראש הממשלה מעשנים את הסיגרים היקרים והעבים שלהם, הופכים את החדר כולו למאורת סיגרים ריחנית, ושר הביטחון היה גם סר מדי פעם לבר, מתקין לעצמו כוסית של וודקה משובחת או ויסקי יקר, וחוזר. ראשי הזרועות היו תוקעים מרפקים אחד בשני, מעבירים פתקים, מתלחשים, אבל מנהיגינו הערכיים, הרגישים, הקשובים לרחשי לב הציבור, לא שמו לב. הם המשיכו לעשן ולשתות כיד המלך. אגב, את מנהג עישון הסיגרים בדיונים הללו סיים, בשלב מסוים, דיסקין עצמו, כשאמר באחד הדיונים שאם לא יכובו הסיגרים, הוא קם והולך.
אקו"ם