הופ, על הכורסה: הכלב צ'יף לבד בבית
פתאום נזכרתי שאני לבד, דילגתי לכורסה וזכיתי למנוחה נעימה. עד שהם חזרו, אז יצאנו לפארק ופגשתי את החברים. על הב ועל דה
מאוחר יותר הם נראו כועסים על משהו או אולי סתם עייפים.
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
צ'יף. חוגג בבית צילום: שי גרצמן
פתאום נזכרתי שאני לבד בבית, הסתכלתי ימינה ושמאלה רחרחתי היטב כדי להבין שאף אחד לא מתקרב ו..הופ עליתי על הספה, איזה מקום נהדר, חם ונעים. ישנתי כל כך טוב שכמעט לא שמעתי את המכונית המשפחתית חונה בחניה, מזל ששמתי לב כי אז הם היו מאוד כועסים שוב שאני על הספה.
מיד ירדתי, התנערתי, התמתחתי ואני יושב על יד הדלת מקשקש בזנב מחכה למשפחה.איזו שמחה הם הגיעו הביתה! קיבלתי ליטוף מהיר ואז שמעתי צעקות מהסלון "מאמי הוא שוב עלה על הספה!" "אין לי כבר כוח לכל השערות האלה".
איך הם יודעים שהייתי על הספה? אני חייב לגלות אם יש משהו שמלשין עלי. ניסיתי להוריד פרופיל ולעשות את עצמי ישן עד שישכחו מהמצב. לא עבר הרבה זמן וקוראים לי לצאת לטיול. איזה כיף ואיזו התרגשות. כל כך שמחתי שבקושי הצליחו לשם עלי את הרצועה, הם שוב נראו מאוכזבים, מעניין למה.
בטיול משכתי כדי להספיק להגיע
לפארק ולפגוש את כל החברים שלי, שיחקנו ורצנו, כמעט ניצחתי בתופסת אבל אז שמעתי "מאמי קר לי, בוא נחזור הביתה" ואז שמעתי את השם שלי במעומעם. לא הייתי בטוח שקראו לי, אז התעלמתי באלגנטיות. האמת שגם כשהייתי בטוח שזה לי המשכתי להתעלם, מזמן לא נהנתי ככה.
אז כבר הם ממש כעסו ולקחו אותי בכוח, איזה פדיחות זה היה ליד כולם. לארוחת ערב הם בשלו משהו שמריח מצויין אבל הם לא נתנו לי לטעום, משהו אמר להם שאני שמן מידי, איזה שטויות.
אז אכלתי את הגרגרים היבשים והלכתי לישון. אקווה שמחר הם יהיו שמחים יותר.
האישה מאחורי הכלב צ'יף: טלי ברקן, פסיכודוג - מאלפת כלבים ומומחית לפתרון בעיות התנהגות, מאלפת כלבי שירות לבעלי מוגבלויות, מתנדבת בעמותת תנו לחיות לחיות חיפה ובפרוייקט כלבי ליטוף. פרטים נוספים באתר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם