הפיינל-פור לא נולד כמטרה, רק כאמצעי
הדיון על עתיד הפיינל-פור בכנס השנתי של המינהלת עסק במקרה הטוב במציאות מדומה של תקווה. הצלחה אמיתית תגיע עם תחרות, עם אוהדים, עם עניין במשחקים בכל שבוע. ליגה חזקה באמת היא ליגה של שמונה קבוצות
כנס מינהלת הליגה. יש דרך להחיות את התקווה? צילום: עודד קרני
"פיינל-פור," מסביר אוחיון, ולא רק הוא, זו הדרך להחיות את התקווה. לגרום לחלשים להאמין. לצמצם פערים ולהחזיר את העניין בענף המקרטע. אתה מקשיב בסבלנות. עוד רגע הפיינל-פור יביא איתו גם שלום עולמי. רק שאיכשהו הסובבים שוכחים בעיה אחת, קטנה (מעבר לעובדה שמדובר בשיטה לא ספורטיבית בעליל.(
בארבע השנים הקודמות, בחסות אותו פיינל-פור היודע להחיות מתים, זכו שלוש קבוצות באליפות. מגוון רחב יותר מרוב הליגות המקצועניות בעולם. ועדיין, משום מה, במקום להתארח בג'יי לנו ולהסביר לשכנים איך המצאנו מחדש את השואו ביזנס, אנחנו שוב מחפשים נוסחאות שיפריחו את השממה.
הרי גם אצל גדולי נאמניו, הפיינל-פור לא נולד כמטרה, רק כאמצעי. דחיפה קלה על קו הזינוק. או יותר נכון, אל קו הגמר. תקווה שהצלחת תמנף את הזוכה. בפועל, חולון התפרקה באוטובוס אל חגיגות האליפות וגלבוע ניצחה ומיד נפרדה ממאמנה ומכוכביה.
בדיעבד, מעבר לשורה בקורות החיים של המעורבים, הפיינל-פור לא קידם אותנו במילימטר אחד אל חוסן כלכלי/ מקצועי שצמצם פערים. נשארנו עם עוד גירסת כיסוי לסיפורי סינדרלה. מציאות מדומה ללילה אחד. רעיון זמני שראוי היה לבדוק כחלק ממאמצי ההחייאה. שיטה, שעם כל הכבוד לקבוצות הקטנות שרוצות לפנטז(ו/או לקבל את חלקן בכספים שאבנר קופל גייס מהאירוע,( חייבת להישאר מאחור.
אוהדי מכבי ת''א תולים את השלטים בגנות הפיינל-פור בשדרות יהודית
צילום:
התפאורה חשובה מהשחקנים
אז מה הניסיון הבא? המשפט הכי מעניין בכנס הגיע מיוסי דהן. בעלי אשקלון סיפר שלקבוצה שלו יש 500 אוהדים. בכל אחד, הסביר, העירייה והוא עצמו משקיעים כ4,000- דולר. סכום נאה יחסית, שמאפשר לקנות מקום בליגת העל (ואשקלון, כזכור, אמורה היתה לרדת ליגה).
רק שאולי תקציב המינימום לא אמור להיות המספר הרלוונטי במשוואה, אלא ההצהרה על 500 אוהדים. כי כשמועדון מעניין פחות מאלף איש, עם כל הצער, אין לו מה לחפש בליגה מקצוענית.
לני רקנאטי (והנה הזדמנות לקרוא לו להישאר בענף) דיבר על איחודים אזוריים. פתרון מבורך שיקל על גיוס כספים. אולי גם ירחיב את
מעגל האוהדים. רעננה, הרצליה ורמה"ש לא צריכות שלוש קבוצות נפרדות בליגה הבכירה. גם הליגה לא צריכה אותן.
המנהלים יתקשו להודות. בכל זאת, רובנו לא רוצים להיעלם, אבל בליגה מקצוענית בישראל 2012 יש מקום לשמונה קבוצות (כולל ייצוג לפריפריה). צמצום שיעזור מול היצע מוגבל של שחקנים ישראלים/מפרסמים/קהל, יעלה את חלקן של הקבוצות בהכנסות ובשאיפה את איכותן, יאפשר לשחק ארבעה סיבובים, עם ארבעה דרבים וארבעה מפגשים בין ירושלים לחולון. והכי חשוב, יוודא שבכל אולם יהיה הפנינג. תשאלו כל מי שפגש את הפועל ת"א בליגה השנייה, התפאורה יותר חשובה להצגה מאשר השחקנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם