אין במי לבחור
מחשבות שהיו לי בדרך אל הקלפי, עד שנאלצתי לעשות פרסה
אבל בשבועות האחרונים נפגשתי שוב ושוב עם המיואשים ששוב לא היה להם במי לבחור, בעיקר כשכבר היה ברור שאחרי בזבוז מיותר של מאות מיליוני שקלים, נקבל את אותו ראש ממשלה, שזורע פחד וקוצר בהלה.
"זאת הפעם הראשונה שאני הולכת להצביע", זרקה לי צעירה קיבוצניקית שלא מזמן השתחררה מהצבא, "יש כל כך הרבה מפלגות, ואף אחת מהן לא ממש מדברת אלי. למי אתה חושב שכדאי לי להצביע?". מצאה לה את מי לשאול.
בפעם האחרונה גם הצבעתי ציפי וגם קיבלתי את ביבי, וזה עוד היה בתקופה שהאלכוהול היה המפלגה הכי יציבה שלי.
ואני באמת האמנתי שהגברת לבני היא לפחות ישרה, שזה גם מיעוט נכחד בקרב נבחרינו, אבל היושר שלה הביא לנו את מופז, וכל הרעיונות של קדימה כאופוזיציה מתפקדת נשארו מאחור, וגם אריק שרון עדיין ישן.
גם אחרי שהתאכזבתי משלי יחימוביץ', אישה שאני מוקיר מאוד, שבראיון ל"הארץ" ניסתה להתחבב על יותר מדי עם, אני עדיין מאמין שמנהיגה שהיא אישה אמיצה, יכולה אולי לחמול על אזורנו, אבל רק לעתים רחוקות היא יכולה להשתלב במערכת הצבועה של המנהיגים הגנרלים הגבריים. או כפי שהגדירה זאת יפה הפוליטיקאית האמריקאית הרפובליקנית מורין מרפי: "הסיבה שיש מעט מאוד נשים בפוליטיקה היא שקשה מאוד לשים מייק-אפ על שני פרצופים".
כך שכשלחצו אותי לקיר, וקירות לא חסרים פה, המלצתי בחצי פה על רבע מפלגה שקוראים לה מרצ בראשות זהבה גלאון. אם כבר, אז לפחות לבחור במפלגת שמאל ציוני אידאולוגית ולהיות לפחות בטוח שהמפלגה ששלשלת לקלפי לא תבגוד בך ולא תתחבר לעולם עם שום קואליציה בראשות נתניהו. לפחות זה.
אתה לא צריך להיות יותר מדי אינטליגנטי כדי להבין שהדבק העיקרי שיאחה עכשיו את קואליציית האחדות החדשה שזה עתה הוקמה הוא הסחת הדעת הגדולה שהיא הסתה די פרועה נגד חרדים, הכבשים השחורות הרעות מול שתיקת הכבשים בקשר לכל הרעיונות האחרים. אילו זה היה קורה במשטרים אחרים, היינו בוודאי קוראים לזה "אנטישמיות" עם סיכוי סביר שראש הממשלה, הארכיון המהלך להנצחת השואה, ישלוף איזה מסמך ממשפטי נירנברג.
הנה, חברים חילוניים ופטריוטיים, שנאה גורפת במבצע של האנשים בשחור, המשתמטים והפרזיטים, תמורת התעלמות מוחלטת מאלה שמקבלים את רוב ההנחות וכספי המדינה, המתנחלים, עתירי התמריצים והמענקים, שאיש אינו מעז להאשים אותם בגזל קרקעות ובפרזיטיות, שלא לדבר על תקציב הביטחון שמגן עליהם בכספנו. ואם שמאלני המחמד יכולים להחרים את ההתנחלויות, הם לא יכולים לעשות את זה לחרדים משום שהם כבר החרימו אותנו.
מהפכת הקיץ שעבר נכשלה משום שלא העזה להיות לא נחמדה ולהצביע על הארץ האכזרית ההיא בגדה שצמודה אלינו כמו עלוקה ממאירה ומרחיקה מאיתנו כל סיכוי להידברות או לשלום לדור הבא, שלמענו לא מספיק לשיר בכיכר על צדק חברתי אלא להסתכן ולהצביע על המגזר של העושק החברתי. כשצפיתי ביחד עם כל בית ישראל בתכניות האבל הממלכתי על מותו של אביו של אבי העם, לא יכולתי שלא להיזכר במשטרים הקומוניסטיים החשוכים שמבכים את האיש שיצר את האיש שאין לו תחליף.
גם אם להרף עין חשבתי על האבחנה הפסיכולוגית הרווחת שברגע שמת האב, ישתחרר הבן לחלומות אחרים, שאין בהם מורא האב ומורשתו אלא חלום חדש ואחר, הרגע הזה עבר, והשאיר אותי עם הבן שהתעקש עד יום שני השבוע על בחירות מוקדמות כדי להיות יציב יותר לפני הבחירות באמריקה, כדי להמשיך להפחיד אותנו עם התקפות נגד איראן וסיכול נקודתי של כל תקווה לחיי שלום ושלווה באזורנו.
כך שבסופו של דבר המלצתי לצעירה הנבוכה ששאלה אותי למי להצביע בבחירות הבאות - על ברק. ברק אובמה.
אין על מי לסמוך
"אתה צוחק עלי", אמר לי חבר כשאמרתי לו שבפעם הראשונה בחיי, בגיל מבוגר ועם יד רועדת, אני שוקל לבקש רישיון לאקדח (רישיון לקנאביס רפואי כבר יש לי, אבל הוא לא יורה).
אני כותב את זה ביום שבו הנער אורגיל מואטי נרצח בפארק ברחובות, ובבאר שבע חוסל גבר על ידי כנופיית בריונים רק כי הוא ביקש מהם בנימוס להרעיש יותר בשקט כי הילדים שלו ישנים. ביום שישי האחרון מישהו נכנס לדירה של אחד רומן קדינסקי בבת ים והרג אותו בירייה; בנצרת נרצח יאזי מרעי, בן 19, שנדקר למוות אחרי סכסוך מעורפל, ובשבת מאבטח צעיר ירה למוות בגבר שניסה לכאורה לרצוח אותו.
השוטרים לא מנעו אף אחד ממקרי הרצח האלה, וגם אחר כך הם נתנו הצהרות מגומגמות ומביכות, וגם מניסיוני האישי כבר הפנמתי מזמן שאם יש גוף שאני בטוח שאי אפשר לסמוך עליו יותר זה משטרת ישראל, שתמיד מגיעה מאוחר מדי אם בכלל, וגם כשהיא מגיעה זה רק בשביל
להצטדק, למלא טפסים, ולהמשיך לחוסר התפקוד הבא שלה.
לפעמים סיפור אישי אחד אומר הכל: לפני כשלושה חודשים, מחוץ לאולפן החזרות "אוברטון" בגני התערוכה בתל אביב, ראיתי במו עיני שני שיכורים צורחים וצוחקים נוסעים ברוורס בחניון ומנסים לדרוס את ד', מפיק אמנותי רגיש ורזה, וכשהוא ניגש אליהם, הם גם יצאו מהרכב ואיימו לפוצץ אותו במכות רצח.
ד', חיוור ומבוהל, נכנס לאולפן וחייג 100 לשומרי ואוכפי החוק, שאכן הגיעו כעבור חצי שעה, לקחו את הפרטים של הנהגים השיכורים ושל המתלונן התמים, ועד היום הם לא חזרו אליו עם תשובה לגבי מה שעשו בקשר לתקיפה הזאת, וכל הסיכויים הם שהחוליגנים האלה עדיין על הכביש.
והדבר הזריז היחידי שעשתה המשטרה ביום המפחיד הזה זה לשלוח לד' מסרון חביב: "פנייתך למוקד 100 טופלה על ידי המשטרה. לשירותך בכל עת, משטרת ישראל". וקצת התאכזבנו שהם לא הוסיפו לזה סמיילי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם