תיק מבצע קינוח יוצא לאור: כך נכבש החרמון
39 שנה אחרי, "סופשבוע" מביא לראשונה את היומן המבצעי שתיעד את הקרב במלחמת יום כיפור. האימה על ההר - דקה אחרי דקה
השבוע, 39 שנים אחרי אותו יום קרב עקוב מדם, נחשף לראשונה יומן המבצעים של פיקוד צפון המתאר בפרוטרוט את 18 השעות של "מבצע קינוח", מבצע כיבוש החרמון: ירידת לוחמי המילואים של הצנחנים מהמסוקים על החרמון הסורי, הרגעים שבהם סיירת מטכ"ל חקרה שבויים תוך כדי לחימה, הכאוס ששרר בשדה המערכה וההרוגים הרבים שהביא איתו, הלבטים בפיקוד הצפון בנוגע למידת המעורבות של גולני בכיבוש ההר - עד השעה 10:50 ב-22 באוקטובר 1973, שבה הכריזו הלוחמים: "מוצב החרמון בידינו".
היומן , המתאר תסריט עוצר נשימה, כולל בתוכו שמות שהפכו לאגדות ורובם אינם בין החיים עוד: יוני נתניהו ז"ל מסיירת מטכ"ל, יקותיאל אדם ז"ל, אמיר דרורי ז"ל, חזי שלח ז"ל, וגם יבל"א יצחק חופי, עוזי דיין, חיים נאדל, אורי שמחוני ועוד רבים. אבל היומן מביא בעיקר את סיפורם של החיילים הפשוטים, שהתעקשו לטפס ברגל אל עבר המוצב הישראלי שנפל בידי הסורים, כשמסביבם נהרגים ונפצעים טובי חבריהם. כמאמר המנון החטיבה: "גולני שלי היא גם יום כיפורים, היא מוצב החרמון בפסגת ההרים, רובאים שירו ורעים שנותרו, בצדי הדרכים למולי".
23 העמודים של היומן, שנפתח בכותרת "יומן מלחמה מספר 6, מבצע קינוח, סודי ביותר", שופכים אור חדש על הפרטים הגדולים והקטנים של הקרב שהפך לסמל על המוצב שהפך לסמל. יש כאן תשובה לשאלה האם נעזרו הגולנצ'יקים בצנחנים כדי לכבוש מחדש את המוצב, תיאורים מדויקים של כניסת הכוחות לתוכו לאחר שהצליחו במשימה ועוד. החומרים הנדירים הותרו לפרסום בערב יום העצמאות, כחלק מהחלטת ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון לאתר ולחשוף חומרים ארכיוניים בעלי ערך רב לציבור.
באוקטובר 1973 עסקו בחטיבת גולני בעיקר בכנס לציון חצי יובל לחטיבה, שאמור היה להתקיים בפארק הירקון יום לפני ערב סוכות, ב-9 בחודש . החזרה הגנרלית נקבעה למוצאי שבת, 6 באוקטובר. אבל באותה שבת, יום הכיפורים, בשעה 13:55, התעוררה מדינת ישראל מהחלום המתוק שבתוכו חיה מאז יוני 1967 לתוך המלחמה שאולי הייתה לקשה בתולדותיה.
ההפתעה בדרום ובצפון הייתה מושלמת. בזמן שהכוחות המצריים חצו את התעלה בהמוניהם, נתקלו 54 החיילים (14 מהם מגולני) ששהו באותו יום כיפורים במוצב החרמון בכוחות הקומנדו של גדוד 82 הסורי, ולא הצליחו למנוע את נפילת המוצב, שהשקיף על הרמה כולה ועל פאתי דמשק. כוח הקומנדו הרג מספר חיילים ואת השאר לקח בשבי. הכאוס בפיקוד צפון היה אז גדול. בעוד אנשי גולני דרשו לרוץ מהר לעבר פסגת החרמון ולחלץ את חבריהם, שכבר מזמן נהרגו או נשבו,
שני חיילי גולני שישבו בעמדת התצפית שמחוץ למוצב החרמון והצליחו לחבור לכוחות צה"ל, מסרו למפקד חטיבת גולני, אמיר דרורי, תיאור קצר על הנעשה במוצב, וב-8.10 קיבלה החטיבה אישור להסתער על החרמון ולכבוש אותו מחדש. כוח בן 140 לוחמים החל לטפס על ההר, ובתוך כך נתקל באש תופת ובמוקשים, ללא סיוע אווירי או ארטילרי.
הסורים היו מחופרים היטב ופגיעותיהם היו מדויקות: 25 חיילים נהרגו, בהם סא"ל דובי דרור, מפקד גדוד 17 של החטיבה. עוד עשרות נפצעו, ולרכס הקרוב למוצב הגיעו רק 25 לוחמים כשירים. "היינו צריכים עוד'פוש' אחד קטן", סיפר ל"מעריב" המח"ט דרורי, לימים אלוף פיקוד הצפון וסגן הרמטכ"ל, לפני תשע שנים. החיילים נאלצו לסגת.
מאז אותו 8.10, " היום השחור" של צה"ל במלחמת יום הכיפורים (שבו נכשלו שתי מתקפות הנגד: זו של החרמון ובעיקר זו של סיני), העדיפו במטכ"ל להתעסק בדברים אחרים מלבד החרמון. בבוקר 21 באוקטובר צה"ל כבר כיתר את הארמיה השלישית בסיני וחצה את תעלת סואץ, ובצפון השיב לעצמו את רוב השטח שנפל בידי הסורים בתחילת המלחמה (ואף למעלה מכך), וחיל האוויר עשה כל שעלה על דעתו בשמי דמשק. בשלב הזה היה ברור שאחרי המנות העיקריות, יש להגיש את הקינוח. איש בצבא לא התכוון לוותר על החרמון, "העיניים של המדינה".
למבצע "קינוח" התכוננו בפיקוד הצפון ברצינות רבה מאוד. מפקד המבצע היה סגן אלוף הפיקוד, יקותיאל אדם. כוחות מיוחדים הובאו לגזרה - סיירת מטכ"ל, צנחנים והנדסה - וגם לחיל האוויר ולארטילריה נשמר מקום חשוב. אבל דבר אחד היה ברור: את ההבטחה שניתנה לחטיבת גולני אסור להפר. החטיבה, שאיבדה במהלך המלחמה 310 חיילים, פשוט סירבה לוותר על החזרה למוצב. בפיקוד התחייבו שכך יהיה.
יממה קודם למבצע, 20 באוקטובר, התמקם צוות של סיירת מטכ"ל בפיקוד יוני נתניהו למטרת תצפית בעומק השטח שבשליטה הסורית, ודיווח על פסטורליה יחסית. המטרה הראשונית הייתה להנחית במסוקים כוחות מילואים של צנחנים, חטיבה 317, באזור החרמון הסורי. בשעה 14:00 בדיוק , ב-21 באוקטובר , יצא לדרך מבצע "קינוח", ואז גם מופיע הרישום הראשון ביומן:
14:00: "התצפית של גיורא מדווחת על מזג אוויר נאה עבור חיל האוויר בחרמון". ב-14:37 מסתיים הסבב הראשון של המסוקים ו-115 לוחמי צנחנים, שירדו מהמסוקים, לא נתקלים בהתנגדות מהקרקע וגם לא באש נגד מטוסים, אבל יש כבר בעיות אחרות.
14:40: "מיגים באזור. מטוסי יירוט יצאו לעברם".
14:48: "הופלו חמישה מיגים (מסתבר שהמיגים היו מעל חטיבה)
14:49: "סבב המסוקים ממשיך למרות שיש עדיין מיגים באוויר".
בשלב הזה לוחצי הצנחנים כבר זורמים אל ההר, אבל הלחץ בקרב הסורים כבר מורגש, ושוב, בדיוק כמו ב-8 באוקטובר , הארטילריה מזייפת.
15:01: "נאדל ברשת. הארטילריה לא בסדר, שלנו כמעט לא פועל".
15:05: "קותי קורא לנאדל ברשת. אומר שהארטילריה לא מופעלת בכלל. הסיכום הוא שמפקד הארטילריה שלו צריך להפעיל את האש. . . קצין השיתוף הארטילרי של נאדל מפעיל 155 מ"מ".
כל אותו הזמן, כזכור, מתחבאת בשטח החוליה של יוני נתניהו, שמצדו מרגיע את האווירה בדיווח אופטימי.
15:10: "יוני מדווח מהשטח שפגיעות המטוסים שלנו במוצב החרמון הסורי טובות ויש הרבה. כמו כן, פגיעות טובות במוצב החרמון הישראלי. סביב מוצב החרמון הסורי, יוני מדווח שם על פעילות וסביב המוצב שלנו עקב (מילה לא ברורה) לא רואה דבר".
סבב המסוקים הנוסף מסתיים, ובשטח הסורי כבר 235 לוחמים, אבל התצפית של יוני מזהה התפתחות:
15:28: "ממוצב החרמון הסורי אש נ"מ לעבר כוחותינו (דיווח של יוני)".
15:29: "מטוסים שחזרו מהשטח טוענים ששמעו פיצוצים עזים על הכביש המוביל למוצב החרמון הסורי. ייתכן ואלה בורות מיקוש או ארטילריה שלנו. המת"פ (מפקד התותחנים הפיקודי) מאשר שיורה שם. מסתבר שאלה פיצוצי פגזים שלנו".
15:34: "12 מיגים באוויר".
15:35: נאדל קורא ברשת ומבקש להפעיל סיוע ארטילרי מהר".
15:40: "שני מיגים הופלו, נפילת מטוס שלישי אפשרית, לא נראה נופל בבירור. סבב שלישי הסתיים". 15:57: "סיכום קרבות האוויר עד עכשיו. 9 מטוסי אויב, 6 מיג 21, 3 מיג 17".
השעה 16:00 בדיוק . שעתיים לאחר תחילת הקרב נמצאים על החרמון הסורי 331 לוחמי צנחנים. מפקד המבצע, קותי אדם, מבקש מהמח"ט נאדל דוח מצב. נאדל משיב שהוא נמצא באזור ג', ומחזיק כוח למעלה, אך הדבר לא בטוח משום שאין קשר עם הכוח והקליטה גרועה מאוד. מה שמכעיס את נאדל באמת זו הארטילריה, וב-16:11 הוא נוזף בקשר ש"לא מטפטפים כמו שצריך". הדרמה נמשכת, ול-380 הלוחמים שכבר נמצאים בפסגה מחכה הפתעה, כפי שמדווח לקותי נציג חיל האוויר:
16:15: "שלושה מסוקים סוריים ומיג 21 בדרך אליהם מכיוון צפון מזרח".
16:17: "מנחם מודיע לכוחות שאוויר שלנו יצא אל מול שלושת ההליקופטרים והמיגים".
16:19: " הכוח בשטח יצר כבר קשר עין עם מסוקי האויב".
16:20: "נאדל: 'כנראה נחתו (המסוקים)'. הורה לכוח לירות עליהם ב-52 מ"מ".
16:21: "סבב המסוקים נעצר וח"א העלה מטוסי יירוט".
16:24: "רביעיית מיגים בדרך לכוחותינו ". 16:25: " כנראה ששני מסוקים בוערים. הם נחתו כנראה על הדרך... מורידים עליהם ארטילריה".
16:28: "למטוסי היירוט קשר עם מטוסי האויב".
16:30: "שני מסוקים בוערים, דיווח מהטייסים, שלישי בורח ושני מיג 21 הופלו".
עד 16:37 הופלו כבר 11 מיגים ושלושה מסוקים, אבל לפתע מזהות התצפיות טנקים סוריים השועטים לעבר החרמון הסורי.
16:39: "דופקים ארטילריה על הטנקים שמתקדמים מערבה. קותי בודק אפשרות להעלות בסבב הקרוב שני קנים של תול"ר במקום חיילים. מסוק אחד שלנו עוקב בשטח על מנת לפנות נפגעים שלנו". 16:41: "רביעיות שלנו באוויר לתקיפת שבעת הטנקים המתקדמים לכיוון המוצב".
16:49: "קותי מורה להעלות קנה 81 מ"מ 90 פגז, דבר שצריך היה להתבצע בסבב השני, אך נאדל לא לקח זאת. כמו כן, להעלות גם קנה אחד ללא ג'יפ".
החשיכה מתקרבת לחרמון וקותי בקשר עם נאדל המח"ט. "מיקומך?", שואל קותי, מדגיש את החשיבות בלכבוש גם את אזור ה"צוק", המוכר במפה גם כ"צומת הפיתולים", כדי למנוע הפתעות. נאדל משיב שהוא נמצא על מדרון של גבעה 812 ומבטיח: "יהיה בסדר". בינתיים חוזר מסוק יסעור אחד לשטח שבשליטת ישראל עם פצוע אחד, ובפיקוד לוחצים לזרז את הכנת הארטילריה, כדי להספיק להעלותה עוד לפני החשיכה, אבל הפגזים והתול"ר לא מוכנים בזמן ולא עולים עם המסוק.
בינתיים הלחימה למעלה נמשכת, וב-16:57 מדווח היומן: "חזי לוחץ וכל הזמן נע, אך נאדל אומר לו לעצור ולחכות לחושך". לפי היומן, מטוסי חיל האוויר "יורדים על טנקי האויב". ההשערה בבור הפיקוד היא שהסורים ינסו להנחית מסוקים על החרמון הישראלי. לחמ"ל המבצעים מדווח שישנם 650 לוחמים על פסגת החרמון, אבל לקותי זה לא נראה הגיוני.
17:25: " קותי טוען שלא היה מתוכנן שתעלה כמות כזאת של אנשים. מבקש לבדוק אם קרה כאן משהו (מתברר שזה הכוח שהיה צריך לעלות)".
לאחר שגם האלוף חופי מבקש לוודא את מספר הלוחמים על ההר, מתברר שאדם צדק. הלוחמים נספרים במהירות ונמסר מספרם: 626. בפעם הראשונה מוזכרת ביומן חטיבה 1, המתכוננת לכיבוש החרמון הישראלי ולוחמיה מתבקשים לעדכן את דרורי המח"ט במתרחש. בינתיים מתמקמים באזור יער אודם זרקורי ענק, שאמורים להאיר על החרמון הישראלי בשעות החושך. המילואימניקים של הצנחנים מתכוננים לכיבוש שיא החרמון הסורי.
17:33: "נאדל משתדל כל הזמן לעצור את חזי עד חשיכה. כעת אמר לו שינוע בזהירות ולאט".
17:51: "נאדל מדווח על תחילת תנועה".
17:56: "גיורא מדווח שמקדם את כוח החילוץ ליוני".
18:15: " חזי ערוך לתקיפה על הפיתול הראשון".
18:17: "פסגת החרמון בידינו".
החושך כבר ירד והחרמון הסורי נמצא בידי צה"ל. בבור הפיקוד מסכמים את ארבע שעות הפעולה עד כה, וליומן נכנסים לראשונה דיווחים על פעילות של גולני.
18:37: "הנחתנו 626 לוחמים צוות 120 מ"מ 90 פגז. הופלו 11 מיגים ו-3 מסוקים . לכוחותינו בוודאות שני פצועים. אחד פונה ולשני לא חיכה מסוק".
18:43: " אבוקדו מחטיבה 1".
נאדל וחייליו כובשים את אזור צומת הפיתולים, והמח"ט מבקש מהחמ"ל לא ליצור איתו קשר, כנראה מכיוון שהוא מתקרב בשקט למקום כלשהו. בחמ"ל מאזינים במקביל גם לרשת של לוחמי גולני, המתקדמים לאיטם, מלווים בארטילריה. מכאן מתחילים הקרבות הבלתי פוסקים של החטיבה.
19:47: "אמיר מפעיל אש כל הזמן באזור מוצב החרמון שלנו".
20:07: "מהאזנה לרשת של אמיר ניתן להבין שהוא מורה לטור הממונע שלו להתחיל לנוע".
20:22: "כנראה שהדיווח של אמיר איננו מדויק, משום שמורידים ארטילריה במקום שאמיר לפי דיווחו כבר צריך היה להיות ולא ייתכן מצב כזה, לכן קותי מציע לחכות מעט ואז ליצור קשר עם אמיר ולדווח סופית על מיקומו".
20:40: "הכוח של אמיר מזהה כוח אויב בוואדי".
דרורי מתגבר ומדווח לקותי שצוות הסיור הרכוב שלו הגיע לאזור הרכבל התחתון והוא עצמו נמצא קרוב מאוד ל"גפן". 21:43: " נפילות באזור של יודק' ה. שואל את אמיר אם מזהה את מקור היציאות".
21:50: "הכוח של נאדל נמצא על הדרך המובילה למוצב החרמון הסורי, נתקל בהתנגדות, מנהל קרב, מבקש שלא יטרידו אותו".
22:30: "יודק'ה נמצא כעת כקילומטר לפני עיקול הטנק, לפניו עוד העלייה הגדולה. הסיור הממונע באזור האוטובוסים, הסיירת ברכס של הרכבל התחתון".
22:35: "חזי רואה את האויב 200 מטר מולו, ממשיך להילחם. אחד המ"פ שלו מבקש שבסיום הלחימה ישאיר שמונה לוחמים על מנת שיאבטחו את הצומת".
בקשר מתרבים הדיווחים על פצועים והרוגים בשני אזורי הקרבות, בעיקר בקרב חיילי גולני, אבל גם פצוע אחד אצל הצנחנים.
22:55: "האלוף: 'לארגן מסוקים שיפנו נפגעים וגוויות, שלא ייווצר מצב כזה שיישארו פצועים או גוויות בשטח'".
23:28: "יודק'ה מצא גופה שלנו בלי תעודות".
23:29: "חזי נמצא כעת בסיום כיבוש המוצב האח- רון שלו".
23:31: "אלישע התקדם ונערך לקראת תקיפת מוצב החרמון הסורי".
23:39: " אמיר דיווח שנמצא בגפן. הסיירת מתחילה לטפס".
23:49: " חזי מסיים את המשימה שלו, מאבטח את המעבר לאלישע".
23:50: "יש מסוק ממזרח להם".
0:04: "אלישע נערך לקראת תקיפת המוצב הסורי".
0:10: "החבר'ה של גיורא חוברים למצפה השלגים כעת בתהליך חבירה והתארגנות".
בדיוק באחת בלילה עובר צוות סיירת מטכ"ל, בפיקודו של נתניהו וסגנו עוזי דיין ("החבר'ה של גיורא"), להיות תחת פיקודו של מח"ט גולני, דרורי. בינתיים נמשך כל הזמן הירי על שני המוצבים, הישראלי והסורי, שתקיפתו הסופית עדיין מתעכבת, כנראה עקב בלבול בשטח, כפי שמדווח יומן המבצעים. ב-1:19 נתניהו שואל את דרורי מה הוא רוצה שיעשה. כבר שעה שלמה לא נרשם ביומן דיווח מהצנחנים, עכשיו מתברר למה.
2:22: "נשמעת ברשת פקודת אש מאלישע".
2:27: "נמצא 300 מטר מהמוצב. את 128 הם עברו בשקט (אלישע), בגלל זה לא דיברו ברשת. ביקשו מהארטילריה לירות מעבר ליעד על מנת שלא יפגעו בכוחותינו. כוחותיו של אלישע מתחילים לעלות על המוצב הסורי".
2:30: "לאמיר נפגע אחד מ"פ, יש מעט אי סדר בפלוגה. הקמב"ץ נשלח לפלוגה על מנת לארגן אותה ולהמשיך בלחימה".
2:33: "כוח יודק'ה מדווח: 'הורמה תאורה ונורה נק"ל עליו (הוא אינו יודע מהיכן ומי ירה)".
2:40: "אלישע מודיע שהתעכב שעה וחצי בגלל ש-87, הארטילריה הפיקודית, לא ממטיר אש. מנחם לאלישע: 'שהתותחן שלך יפעיל את האש. אם הוא לא מסוגל לטווח, אז בר דוד יטווח במקומו' (מסתבר שאלישע התברבר בשל קצין התצפית הקדמי שלו שלא ידע איך לטווח). אלישע התקדם יותר מדי למוצב, דבר המקשה על הארטילריה".
2:45: "אלישע ברשת הפנימית:'תהיה מוכן לעלות על המוצב, נמצא קרוב מאוד לגדר'".
2:58: "אלישע מדווח 'פלפל' (היערכות שלנו וכניסה למוצב החרמון הסורי). הטור הממונע עדיין לא זז מרכבל תחתון".
3:07: "הכוח של חטיבה 1 במגע אש כל הזמן, והכוח של 317 ממשיך בלחימה על המוצב הסורי".
3:08: "אלישע בפנים. בתחילה המוצב ריק, אך הוא מזהה משהו בתוך הבונקרים. נאדל עוצר את אלישע, אומר לו שיתקדם לאט. נאדל: 'תסרוק לאט לאט, רב זהירות'".
3:11: " אמיר מתחיל לעלות על רכבל עליון".
3:25: "' היעד בידי', מדווח 2 לנאדל (אלישע מדווח לנאדל שמוצב החרמון הסורי בידו)".
3:29: "נאדל מדווח שהחרמון בידו. האלוף לנאדל: 'תהיו מוכנים לבוקר לקבל גם בציר וגם בהליקופטרים מה שניסו לעשות לכם היום'".
לאחר כיבוש המוצב מטהר כוח הצנחנים את הבונקרים ולא נתקל בהתנגדות. תא"ל אדם מבקש מנאדל המח"ט להיזהר ממלכודים ומוקשים ולהיערך לקראת מתקפה נגדית אפשרית בבוקר. נאדל מדווח על הרוג ושני פצועים, אחד מהם קל. בינתיים, 4:10 לפנות בוקר, כוחות גולני מתקדמים במעלה ההר. כוח אחד קרוב מאוד לרכבל העליון, השני קרוב מאוד למוצב החרמון הישראלי.
4:10: "ארטילריה יורדת כל הזמן לטובת אמיר, אך הוא טוען שאינה יעילה. גדוד 51 נתקל בהרבה בעיות ויש לו גם נפגעים".
4:27: "הסיירת (גולני) נמצאת במבנים של רכבל עליון".
4:40: "הסיירת מטהרת את הרכבל העליון, כרגע לסיירת בעיות בטיהור הרכבל העליון".
4:48: "קותי לאמיר. שואל לקורה אצלו. קותי מתעדכן על הבעיות ברכבל העליון. גולני טוען שאין לו מספיק סיוע ארטילרי. סיוע ארטילרי מדווחת ששלוש סוללות 160 מ"מ יורים ו-120 מ "מ יורים. אין סיבה שלא מקבל ארטילריה".
הדיווחים על הבעיות של גולני בכיבוש החרמון הישראלי והעובדה שכוח הצנחנים כבר כבש את החרמון הסורי ומספר הנפגעים אצלו נמוך יחסית, הביאו את תא"ל אדם להורות לצנחנים להתכונן ליעד לא צפוי: כיבוש החרמון הישראלי - תפקיד שיועד במקור לגולני. ספק אם בחטיבה, שבינתיים משלמת באבידות רבות על הקשיים שבהם היא נתקלת, יודעים שאל היעד שעליו הם נלחמים מוטלים גם הצנחנים.
4:53: "קותי לנאדל: 'אצל אמיר הולך קצת לאט, אתה תימצא בכוננות עם שתי מסגרות משנה שלך לסייע לו'".
5:05: "קותי עם אמיר בהאזנה ליודק'ה: 'אני מבין שהוא נמצא במקומות כאלה שהוא חוטף אש ונפגעים. אולי ישנה עמדות וישפר אותם. אמיר אומר שמייצר אש ארטילריה וממשיך להתקדם. 1 צריך לשפר עמדות ולמנוע נפגעים נוספים. מבקש מטוסים מאיתנו. ברור שאי אפשר כעת. מבקש גם רטילריה כתוספת".
5:11: "רק"מ 11 (הטנקים של דרורי) מודיע שנפגע".
המצב הולך ומסתבך והאלוף חופי מבקש סיוע מחיל האוויר לטובת גולני, ולמניעת נחיתת הליקופטרים סוריים על החרמון הישראלי.
5:19: "הכוח של יודק'ה נתקל בקשיים רבים, יש לו נפגעים והרוגים. הסיירת לקחה את הרכבל העליון אבל ממשיכה לנהל קרבות אש.
5:25: "קותי מבקש את אמיר. שואל לקורה. עונה לו הסמח"ט".
הסיבה שהמח"ט האגדי לא עונה לתא"ל אדם היא משום שבאותן דקות ממש הוא נפצע לאחר שכדור פילח את חזהו. דקות אחריו נפגע גם יודק'ה, מג"ד 51. מפקד סיירת גולני, שמריהו ויניק, נהרג. שרשרת הפיקוד הגבוה של החטיבה הושבתה כמעט במלואה.
הבשורות הרעות המשיכו להגיע. בסיס רמת דוד של חיל האוויר, שממנו אמור היה לצאת הסיוע, נסגר בגלל ערפי- לים. תא"ל אדם מתחיל להכין את הצנחנים של נאדל לגלוש לעבר מוצב החרמון הישראלי ולהשלים את המשימה של גולני, שאומנם מחזיקים את הרכבל העליון של החרמון, אבל מופעל עליהם לחץ עצום מכיוון המוצב הישראלי, הנמצא עדיין בשליטה סורית - וכל דקה שעוברת נדמית כמו נצח. אדם מבין שאין לו ברירה אלא להטיל את הצנחנים למערכה.
ב-6:08 הוא מודיע לסמח"ט 317, שפיקד על כוח הכוננות: "גולני נמצא ברכבל עליון, מחזיק בקושי כאשר יש עליו לחץ די רציני מכיוון המוצב. קח את שתי הפלוגות שלך". ההבטחה שניתנה לגולני מתבטלת. באותו זמן קיבל הכוח של אלישע, שעל החרמון הסורי, פקודה לרדת לסייע לגולני. הצנחנים בדרך. מאחר שרוב שדרת הפיקוד של גולני לא מתפקדת כרגע, מופיע ביומן שם חדש.
יותר נכון, מספר: 22. זהו קצין האג"ם החטיבתי, סרן צעיר בשם יואב גולן (לוי), נכה צה"ל שגדל בסיירת שקד ונפצע בתעלה. הוא קיבל את תפקיד קצין האג"מ - תפקיד מטה, בהתאם למצבו הבריאותי - ולא שיער לעצמו שייקלע לסיטואציה שבה יהיה עליו לפקד על הלוחמים שנשארו בדרך לחרמון.
6:13: "קותי ל-22: 'תגבורת בדרך אליך. צריך להחזיק חזק ב-16 (גבעה - אמ"ד) וברכבל העליון".
לאור ההסתבכות נאלצים בפיקוד הצפון לערוך שינוי משמעותי בתוכנית הקרב המקורית. אלישע שלם, המג"ד מהצנחנים, יצא עם שתי פלוגות מהחרמון הסורי, זה שכבר נכבש, למטה, אל החרמון הישראלי - שעדיין נמצא בשליטה סורית. גם כוח סיירת מטכ"ל, זה של יוני נתניהו, עדיין מסתובב בזירה. בחיל האוויר עדיין לא יכולים לסייע, כי לאף אחד אין מושג איפה בדיוק הכוחות. וכל דקה שעוברת פועלת נגד צה"ל.
ברבות השנים ניטש בצה"ל ויכוח לגבי עניין הסיוע של הצנחנים - האם יכול היה להגיע קודם? האם היה בו טעם? ההיסטוריון תא"ל במיל' דני אשר, מחבר הספר "הסורים על הגדרות", מספק תשובה: "לצנחנים ניתנה פקודה לרדת לסייע לגולני והם היו במחצית הדרך, אבל הלכו לאט ולא בטוח שהם היו מוכנים לזה בכלל. אף אחד לא מבטיח שאם הם היו יורדים קודם מהמוצב הסורי לישראלי, הם לא היו נתקלים בבעיות. עובדה שכשהם ירדו, הם נתקלו".
היומן מאשר את הדברים: 7:17: "האלוף לאלישע: 'האם אתה יוצר קשר עם הכוח שאליו אתה הולך?'. אלישע: 'אני עדיין רחוק'. האלוף: 'תשתדל להזדרז, כי ככל שתקדים ייטב.
7:23: "יוני תפס שבויים, המספרים שבמוצב מעט מאוד חיילים. הרוב ברחו מהמוצב ומסתתרים בוואדיות".
גם אלוף במיל' אורי שמחוני, קצין אג"מ בפיקוד צפון בזמן המלחמה - ששמע את הדיווחים בקשר בזמן אמת ואף אמור היה להחליף את אמיר דרורי לאחר שנפצע - סבור שיחסית לתנאים ולכאוס, הגורמים הפיקודיים ביצעו את המוטל עליהם: "מן הסתם, התוצאה הסופית לפנינו, ובמקרה של החרמון היא עצובה. אי אפשר לדעת מה היה קורה אם היו באים מהצד השני. הסורים הרי יכולים היו להילחם גם מהצד השני. הצנחנים אכן החלו לרדת לחרמון הישראלי, אבל היו סחוטים מעייפות וכשהיו בחצי הדרך, אמרו להם שגולני כבר כבשו".
בחזרה לדרמה בבוקר ה-22 באוקטובר : מספר הפצועים וההרוגים הולך וגדל מרגע לרגע. הנפגעים מרוכזים באזור הרכבל התחתון, כדי שמסוקי חיל האוויר יגיעו ויפנו אותם מרחבת האוטובוסים הסמוכה. לפתע מגיע דיווח על כוח שהצליח להגיע לפאתי המוצב. יוני והסיירת, שנמצאים בתצפית, מדווחים שעל אף הקשיים והכאוס, כוח צה"ל נמצא קרוב מאוד למוצב החרמון הישראלי והם מתנדבים לחבור אליו ולסייע. מדובר, כך התברר, בכוח של 22, הוא יואב גולן מגולני.
8:52: "יוני לקותי:'יכול להגיע במהירות ממקומו למוצב'. קותי: 'הישאר במקומך, אל תנוע".
9:11: "במשך הקרב הייתה בעיה קשה של ארטילריה וזאת משום שהלוחמים התערבבו בשטח שלפני הגדרות עם הסורים והטיווח היה קשה מאוד. הארטילריה כמעט לא פעלה, האש התרכזה על המוצב בלבד".
9:16: "קותי ל-22: ' האם אלישע אצלך? צרף את אלישע אליך לביצוע".
9:17: "האלוף לקותי:'שהכוח לא יפרוץ פנימה, שיתפוס את כל הפתחים והרכסים מסביב, הכוח קרוב מאוד לגדרות המוצב".
9:18: "קותי מודיע ל-22: 'יואב, אתה לא תיכנס פנימה, רק תתקוף את הפתחים, היזהר מכל מיני מלכודים'".
ההגעה הדרמטית של כוח יואב גולן לפאתי המוצב מחזירה את התוכניות המקוריות של מבצע "קינוח" למקומן, ולאור העובדה שהצנחנים עדיין לא חברו לגולן, הוחלט בפיקוד לעמוד בהבטחה שניתנה לגולני. האלוף חופי מחליט סופית: גולני יכבוש את החרמון.
9:26: "האלוף: 'לעצור את אלישע ואם יש לו מנחת קרוב, נטיס אותו בחזרה'. קותי: 'כבר עצרנו אותו, אין לו מנחת, בשלב זה ימתין ומאוחר יותר נדאג שיחזור בחזרה".
9:49: "קותי ליואב: 'תוך עשר דקות עולה על המוצב, תכנן לתפוס את הפתחים והמקומות השולטים, ללא כניסה פנימה. אתה עשוי לחטוף הפגזה שם. פנה את כל אלה שאין להם מה לעשות שם, חבל שייפגעו".
10:13: "קותי ליואב: '22, האם אתה בפתחים של המבנה?'. 22 עונה: 'עוד מעט אהיה'".
כוח גולני, למעשה - מה שנותר מכוח גולני - עושה את הצעדים הראשונים שלו בתוך מוצב החרמון הישראלי. בבור הפיקוד הנשימה נעצרת. 10:22: " אין התנגדות בדרך למוצב. קותי ליואב:'תוציא את האנשים מהמוצב'. קותי מאשר העלאת זחל"מים עם רמקול לחרמון, שישמש כעזר קריאה לסורים החוצה".
הדקות חולפות ובינתיים לא מגיעים דיווחים עדכניים מהכוח של גולן, שכבר נמצא בתוך המוצב. בפיקוד מתעסקים בינתיים בחלוקת פקודות לכוחות השונים מסביב-לארטילריה ולאנשי הרבנות הצבאית, שהגיעו כדי לפנות את החללים הרבים שנפלו בדרך למוצב. השקט הגדול אורך 28 דקות, ואז מגיע הרגע שתואר ביומן המבצעים בכתב גדול ומודגש, שפרץ מהשורות ויכול להעיד, ולו במעט, על ההתרגשות הגדולה בפיקוד.
10:50: "22 דיווח: 'המוצב בידי מוצב החרמון הישראלי. אנחנו למעלה, כרגע מבצע סריקות'.קותי: 'כל הכבוד לכם. דווח כשאתה זז'".
הדף שמסתיים בדיווח המרגש של יואב גולן הוא האחרון ביומן שנקרא בנשימה עצורה. החרמון הישראלי כעת בידי גולני. בפיקוד מחלקים עוד הוראות בנוגע לשליטה מחדש במוצב, מבקשים לסרוק כל פינה בזהירות שיא. מאחורי אחד הסלעים מתגלים שישה סורים חמושים. ברכבל התחתון מדווח על זחל"ם שעלה על מוקש. היומנאי שניהל במשך כל הלילה את הרישום מתחלף, ואיתו משתנה גם הכתב על הדפים וגם סוג הדיווח.
עכשיו, כשעשן הקרבות שוקע, מתגלים מוראות המלחמה: אנשי הרבנות, מדווח היומן, יוצאים לשטח כדי לפנות את גופות חללי צה"ל. 50 לוחמי גולני ושני לוחמי צנחנים נהרגו על ההר. נספרו גם 80 פצועים לגולני וחמישה לצנחנים. המראות על ההר היו מזוויעים. הרס"ר אהרון נחמיאס, שפיקד על פינוי החללים, תיאר כיצד פינה גופות מרוטשות ונאלץ להחליף את סרבל העבודה שלו, שהיה ספוג כולו בדם.
חיילי גולני ששרדו את הקרב הקשה תיארו כיצד הסורים נלחמו בהם מטווח אפס, שאפילו את הנשק היה קשה להרים וחלק מהקרב התנהל תוך כדי החלפת מהלומות פיזיות. שנים אחר כך עוד התקשו הלוחמים לדבר על הסיוט שעברו בדרך למעלה ההר, אבל דבר אחד היה חשוב להם יותר מכל: חטיבת גולני, לבד, כבשה את החרמון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם