שקר השמאל
התגובות לתכסיס הפוליטי מוכיחות: אם האופורטוניזם הפוליטי משרת את השמאל, הכל מותר. כשרבין ושרון זגזגו איש הרי לא פצה פה
להקרנה החגיגית באוניברסיטה היוקרתית הזמינה נאיר את הבחור שישב במשך כל הסרט חסר תנועה, לעס מסטיק בשוויון נפש, מנותק לחלוטין, אדיש לסבל המוקרן על המסך, כאילו לא בו ובכלתו לשעבר מדובר אלא באנשים זרים.
לקראת סוף הסרט, בסצנה סתמית לחלוטין, פרץ לפתע הבחור בקול זעקה מיוסר והחל בוכה. בתום ההקרנה מיהרה הבמאית לשוחח עם הבחור, משתוקקת לפענח את סוד הסצנה שגרמה לו להסיר את מסיכת האדישות המופגנת ולפרוץ בבכי. החתן לשעבר הבהיר לה שבאותה סצנה הוא הבחין בדמותו לבושה בחליפה, ונזכר בבהירות צלולה שאת אותה חליפה טובה הוא שכח בטעות במכבסה בהודו והיא אבדה לו לנצח.
גם אני בכיתי בנסיבות דומות בימים האחרונים. באמת נוראה הפוליטיקה הזו, כל השקר, הציניות, גניבת הדעת. רק מה, עכשיו באים? עכשיו נזכרים? פתאום התקשורת מגלה את האתיקה והמוסר. אוי הזעם הקדוש המרטיט את הבטן בקונצ'רטו של תסכול, אכזבה ועלבון.
פעם אמרו על נתניהו שהוא מזיע. שאין לו מושג בפוליטיקה מעשית, שהוא מתקשה לתחזק את אנשיו בשל מחסור באינטליגנציה רגשית. כעת יש מי שקושר לו כתרים כמו היה שילוב של מקיאוולי, ביסמארק ובוגרת החוג לתרפיה עם חיות.
מט סנדלרים, הטעיה, מידור, הסחה, התגנבות יחידים, תמרון של סיירת מטכ"ל. הכל נכון. אבל את האופורטוניזם מריחים מקילומטר, אי אפשר להלבין את השקר, את האינטרסים האישים, את אימת הבחירות. וגם אם נאפשר סדק צר לאפשרות שממשלת האחדות הזו נבעה מתוך שיקול ממלכתי שאין לפרטו משיקולים מבצעיים, ברור שההחלטה האסטרטגית של מופז נבעה מראייה וקריאה מפוכחת של הסקרים.
אך למרות הפיתוי הספרותי לקבוע כי מאז שקליגולה מינה את סוסו לקונסול ברומא לא היה כדבר הזה, צריך לומר את האמת. היה גם היה. לא צריך להיסחף. כי אחרי הכל, אני תפקידי לנגב לכם את דמעות הקוזק הנגזל. יש גבול לצביעות, להתחסדות ולגלגולי העיניים.
קחו לדוגמה את גברת פוליטיקה נקייה, ציפי לבני, התקווה הלבנה שהתרסקה וסובלת משום מה מבעיות זיכרון קלות. הנה היא צצה בהפגנה נגד הצטרפות קדימה לממשלה, מתחבקת עם סתיו שפיר וקוראת לפוליטיקה אחרת. איזו פוליטיקה אחרת, גברת לבני? כמו זו של שרון, האיש, המורשת והחווה. פוליטיקה של גניבת סוסים? פוליטיקה ששדדה את מצביעי הליכוד מהמצע, ממשאל המתפקדים ששרון יזם והבטיח לכבד כל החלטה. פוליטיקה של עריקה ממפלגות. בצרפתית מדוברת אומרים פחחחחחחחחחח.
אי אפשר גם שלא להתפעל מהלוליינות המוסרית של התקשורת הישראלית, גם טובלים עם שרץ בידם, גם אוכלים אותו וגם מתלוננים על הטעם. קראתי את מיטב הכותבים, חזרו אצלם הרבה דימויים מאזור המעי בואך הוושט. בחילה, קבס, סלידה, רפלקס הקאה, כמעט נאלצתי להזעיק גסטרולוג.
פתאום כולם טהורים, כולם תמימים, כולם נערות בית יעקב צנועות וחסודות, חשים שאט נפש מהתרגיל המצחין. אני ממליץ לקרוא את הדברים כטקסט במופע שכולו מחווה להצגת התיאטרון שביים נתניהו בכנסת. רק לפני שבע שנים, בהתנתקות, הבהירו לנו אותם עיתונאים, אותם בעלי טורים, פובליציסטים החיים בפסגות כתיבה וליריקה, כי ההחלטה הפרלמנטרית בדמוקרטיה ייצוגית היא מהות החיים הדמוקרטיים ואין במהלך הבריוני של שרון אקט של גניבת קולות ודעת. "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", הם חזרו ואמרו על המהפך של שרון. הם החליקו לו את ההתעלמות ממשאל מתפקדי הליכוד, משאל שאותו הוא עצמו יזם. הם שיתפו פעולה עם אתרוגו. ובשעה ששרון פילג את הליכוד, הריעו לו על המהלך
אין מחלוקת על כך שהיינו עדים לתכסיס גס, בוטה וציני, אבל התוצאה הינה כאין וכאפס לעומת גניבת הדעת והקולות של אריאל שרון או יצחק רבין. עם כל הכבוד לתמרון של מופז ונתניהו, הם לא מגיעים לקרסולי המיצובישי שהעניק רבין לגולדפרב על מנת להעביר את הסכם אוסלו ב'. התקשורת אז, לא רק שקיבלה את הכלנתריזם, היא הריעה לו.
איש לא ערך הפגנה זועמת מול הבימה או העז לכנות את רבין שקרן. כי יש חוקים לא כתובים. כל עוד האופורטוניזם הפוליטי ישרת את מחנה השמאל ויקדם תוכנית מדינית שתכליתה חלוקת הארץ, מותר לשקר, לגנוב, למכור הבטחות שווא, לטשטש עקרונות. קל וחומר בן בנו של קל וחומר, אם כתוצאה מהתרגיל הציני יפונו מתנחלים. התקשורת דבקה בניקיון כפיים כעת חיה, אבל בזמן אמת, כשאלפים גורשו מבתיהם תחת הסיסמה "בנחישות וברגישות", איש לא טען נגד גניבת הקולות והדעת.
"פיגוע פוליטי" קראה למהלך האחרון רינה מצליח שהשתוללה בשידור, איבדה עשתונות באופן מביך. בחורה חביבה רינה, אבל צריך אולי להזכיר לה כיצד הריעה בלחיים סמוקות למפץ הגדול של שרון. גם אמנון אברמוביץ', איש האתרוגים, חלק עם הצופים מוסר וערכים. עוד רגע יעלה ויבוא בני סלע ויבקש להרצות על פמיניזם. יאיר לפיד קבע בטון דרמטי שהתרגיל יקבור תחתיו את המשתתפים. אחר כך השווה את נתניהו לצ'אושסקו. קצת בעייתית ההשוואה לרודן הרומני, ולו בשל הדרך שבה סיים את תפקידו בפח האשפה של ההיסטוריה. בלינץ'. אבל תסלחו ללפיד על הדימויים האלימים, מותר לו, הוא הרי מביא "פוליטיקה אחרת".
בסופו של דבר, הפוליטיקה הישראלית נגועה ברעות החולות של הפוליטיקה בכלל. דמוקרטיה אינה שיטה מושלמת, היא הרע במיעוטו. אין שיטת שלטון מושלמת, תפיסה אפלטונית שמימית שניתן להעתיק ארצה. האדם הוא חיה שיש לה חולשות רבות. אידאליזם מוחלט ואוטופיות הם שאחראים לאסונות הגדולים ביותר בתולדות המין האנושי.
בסוף הכל קארמה. כבר בסוף 2005, כשקדימה נוסדה, היה ברור שהדנ"א שלה תפור מאופורטוניזם ואינטרסים. וכמו שציין הלל הזקן כשראה גולגולת בנהר, "על דאטפת אטפוך", מי שנולד בחטא, גם ימות בחטא. ומי שאמר "בית לא עוזבים", יחזור על ארבע מכניסת המשרתים.
erel.segal@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם