המבקר הוא מיותר
לינדנשטראוס ניסה למגר את השחיתות, אך נכשל. זו לא אשמתו: הכנסת לא מיישמת את המלצות המבקר, והופכת את תפקידו לבלתי מהותי
ללא צל של ספק, המבקר היוצא ניצל היטב את האמצעי האולטימטיבי בעידן המודרני , הלא הם כלי התקשורת. לא הייתה פעילות אחת שלא סוקרה ביוזמתו של המבקר, ובכך הפך כבודו לאורח קבוע בסלון אזרחי ישראל. גם הלהיטות של מבקר המדינה להתערב בכל נושא שממנו נדף ריח לא טוב, ראויה לציון מיוחד.
דא עקא, נשאלת השאלה האם בכך הצליח מבקר המדינה "לייבש את הביצה"? לעניות דעתי, התשובה שלילית. אין צורך לחזור לכל הפרשיות שהמבקר בדק ואף פרסם דוח עב כרס כדי להשתית את טענתו ש"עגלת השלטון" עדיין תקועה חזק בתוך ביצת השחיתות הפלילית, לכאורה, או המוסרית.
ישנם כאלה שינסו לסתור קביעה זו אך מחקר מעמיק יוכיח ששום דבר מהותי לא קרה למערכת השלטונית בעקבות דוחות המבקר הכה מתוקשרות. ה"אשמה" איננה בו אלא בחוק יסוד: מבקר המדינה, כפי שיוסבר בהמשך.
מבקר המדינה חייב לשמש זרוע ארוכה של הכנסת. ייתכן ורבים שכחו שמעבר להיותה של הכנסת רשות מחוקקת, היא גם רשות מבקרת ומפקחת. לדאבון הלב, חברי הכנסת אינם יודעים מהי ביקורת כלפי הרשות המבצעת, קרי הממשלה.
לו הכנסת הייתה מתפקדת היטב, הרי שתפקידה היה לבחון את תפקודם של משרדי הממשלה השונים או הגופים הציבוריים. זו עבודה סיזיפית אך נחוצה, כאוויר לנשימה, במשטר דמוקרטי.
ברגע שהכנסת הפכה להיות זירה להתגוששות פוליטית בלבד, אין פלא שהביקורת על פעולות הממשלה אינה קיימת.
זאת ועוד - ברגע שקווי
וכאן אנו מגיעים לסיבה השנייה: הממשק שבין התקשורת לפוליטיקאים. בדומה מאוד לכנסת, גם התקשורת איבדה לחלוטין את חיוניותה בחקירות שתי ערב. היא מתמקדת בצעקני, בסנסציה, וניזונה ממה שהפוליטיקאים מאכילים אותה. הקשר הגורדי הזה גרם לירידה משמעותית ביותר בתחקירים נושכים, הן מצד התקשורת והן מצד חברי הכנסת.
התוצאה היא הרת אסון. מפגש האינטרסים בין התקשורת לבין הפוליטיקאים, אלה רוצים אייטמים ואלה רוצים להופיע בהם אחרת "לא יהיו קיימים", עיקר לחלוטין את תפקידם. אל תוך החלל הזה ניסה להיכנס מר לינדנשטראוס, אך גם הוא נשאב אל תוך הפופוליזם התקשורתי. התוצאה היא שדוחותיו נותרו כאות מתה ותו לא.
מבקר המדינה איננו יכול לכפות, על פי חוק, את אכיפת ממצאיו. מצופה מהציבור או נציגיו לעשות זאת, אך כבר תארנו את המציאות. הדוגמה הבולטת ביותר היא דווקא "פרשת הרפז" והשריפה בכרמל: התנגדותו של היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית בשני הנושאים הללו, מותירה את מבקר המדינה היוצא חסר כל משמעות. זו האמת ואין בלתה.
הממשלה איננה מקיימת החלטות בג"ץ, אז מצפים שהיא תקיים החלטות של המבקר? באמת! למען לא יובנו דברי שלא כהלכה, כוונתי היא לכל ממשלות ישראל ולאו דווקא לממשלה הנוכחית.
מי שרוצה ביקורת אמיתית על רשויות המדינה, חייב לדאוג שהכנסת תמלא את ייעודה בנושאי ביקורת ופיקוח. כנסת נשכנית היא הפתרון. מבקר המדינה חייב לעסוק במה שיועד לו בתקווה שהועדה לביקורת המדינה, והכנסת כולה, תהיינה קשובות לממצאיו ודוחותיו.
במצב הנוכחי, כשהכנסת היא זירה פוליטית בלבד, במובן הרדוד ביותר, אין טעם בקיומו של מוסד זה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם