בגלל טעויות: קרלוס הלא נכון הוצא להורג
23 שנה אחרי שקרלוס דלונה הוצא להורג בטקסס, חשף פרופסורכי הרשויות פספסו הזדמנויות לעצור את הרוצח האמיתי שגם נקרא קרלוס
קרלוס דלונה וקרלוס הרננדז היו שני חברים בצד הלא נכון של החוק, עם עבר פלילי מרשים, שם פרטי זהה ודימיון חיצוני שגרם כמעט לכל מי שהכיר אותם להתבלבל ביניהם. כשנפגשו ערב אחד בשנת 1983 החליטו ללכת לבר מקומי בעיירה קטנה בשם קורפוס כריסטי בטקסס.
בדרך עצר הרננדז בחנות בתחנת דלק, ומשלא שב יצא דלונה לבדוק מה קורה. בפנים הוא מצא את חברו נאבק עם אחת הקופאיות. דלונה נבהל ופתח במנוסה. "התחלתי לרוץ כי פחדתי", סיפר במהלך משפטו.
כששמע את המשטרה שהגיעה למקום שהפך בינתיים לזירת רצח, התחבא מתחת למשאית חונה, שם נמצא כעבור ארבעים דקות על ידי החוקרים.
כאן החלה מסכת של רשלנות פושעת שמתפרסת על פני שש שנים, שבמהלכן סירבו חוקרי המשטרה וחבר המושבעים להשתחרר מהתפיסה לפיה דלונה הוא הרוצח, אף שהגיש להם על מגש של כסף את הפרטים המלאים לפיצוח הפרשה.
כמובן שגם העובדה כי בעברו תיק פלילי על תקיפה מינית לא סייעה לו יותר מדי. אלא שהוא התחנן על חייו והתעקש כי לא הוא אלא חברו, קרלוס הרננדז, הוא שרצח בדקירת סכין את וונדה לופז.
התובעים פסלו את הסבריו בהינף יד וטענו כי מדובר בניסיון מגוחך להמציא רוצח שכלל לא קיים. לרוע מזלו של דהלונה עמד גם הדימיון המדהים בינו לבין הרננדז, שהצליח לבלבל גם את העד היחיד לרצח, בחור בשם קוואן בייקר.
בניגוד לחוקרי המשטרה, מי שביקש לבדוק לעומק את טענתו של דלונה הוא ג'יימס ליבמן, פרופסור מאונברסיטת קולומביה, שיחד עם 12 סטודנטים יצא למסע רב שנים לפיצוח הפרשה. הוא שכר חוקרים פרטיים ונדהם לדעת כי מה שחוקרי המשטרה לא גילו במשך שש שנים, הצליחו לגלות החוקרים תוך יום אחד.
הרננדז אכן קיים: לא דמות פיקטיבית, אלא עבריין עם עבר פלילי שכולל 39 מעצרים, 13 מתוכם על נשיאת סכין. מדהימה במיוחד היא העובדה כי בין שלל העבירות שביצע
אם לא די בכך, חודשיים בלבד בטרם הוצא דלונה להורג, נידון הרננדז לעשר שנות מאסר בגין ניסיון לרצוח בדקירות סכין אישה אחרת. הרננדז היה מודיע של המשטרה, ונהג להתרברב בכך שהוא רצח אישה בדקירת סכין, ושאדם אחר ישלם את המחיר על פשעו.
למרות זאת, אף אחד לא חיבר בין הנקודות הרבות שהבהבו באור אדום ויכולות היו להציל את חייו של האיש שהוצא להורג על רצח שלא ביצע.
שורת המחדלים לא נעצרה שם, כפי שחושף ליבמן ב-436 עמודי גיליון חודש אוגוסט של "עלון זכויות האדם" של אוניברסיטת קולומביה.
כך, למשל, העובדה שמזירת הרצח לא נאספו עדויות בסיסיות כמו דגימת דם. טביעות האצבעות, לעומת זאת, נאספו בצורה רשלנית כל כך עד שהיו חסרות משמעות בחקירה הרצח. ממצאים נוספים שיכלו להוביל לזיהוי הרוצח ושנמצאו בזירת הרצח, זכו גם הם להתעלמות מוחלטת מצד החוקרים.
אפילו הסכין ששימש לרצח, ראייה עליה חולם כל חוקר מתחיל, לא נבחן בצורה ראויה. על דלונה לא הייתה טיפת דם, אף שבזירת הרצח היה דם רב. זה היה תיק ש"פוענח" בחיפזון, ושום פרט או ראייה, לא הסיטו את החוקרים שרצו בעיקר לסגור אותו.
בעקבות כך, שעתיים בלבד לאחר הרצח, ושעה וקצת לאחר שדלונה נלכד, הורה מפקד המשטרה לחוקרים לעזוב את הזירה ולאפשר לבעלי החנות לשטוף את המקום.
ליבמן מקווה כי פיצוח המקרה יגרום לציבור האמריקני לחשוב מחדש על הסיכון הגדול שכרוך בהוצאות להורג. "זה היה מגדל קלפים שכל הדברים האפשריים השתבשו בו", אמר .
ומה לגבי הרננדז? עשר שנים לאחר שראה את חברו מוצא להורג על רצח שלא ביצע הוא מת בכלא, לאחר שתקף בסכין את שכנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם