גם בתקציב נמוך: חותרים לים נקי
בלי מימון מתאים, מסע חתירה מהצפון לדרום, שמטרתו לעורר את המודעות לשמירה על הים וסביבתו, יתקיים השנה במתכונת מצומצמת שתפגע בהסברה. "זו פנייה לדור הצעיר, שיבין שאם לא שומרים על החוף הוא הולך ונגמר", מסביר רכז הפעילות, רוני לוינסון
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
"חותרים אצלנו הרבה אנשים מהעולם הפיננסי שהזהירו אותי כבר לפני שנתיים על כך שהמצב יהיה קשה", אומר רוני לוינסון, רכז הפעילות של המועדון. "הם אמרו לי שהעובדה שאנחנו מצליחים לגייס חסויות למסע כזה היא הישג, כי השוק במצב של שפל והטבעת מתהדקת.
"בנק הפועלים עזר לנו מאוד בשלוש השנים האחרונות, אבל השנה הם הודיעו לנו שהחליטו ללכת על קטע של חינוך פיננסי. קיבלנו את זה, כי בסופו של דבר העיסוק של הבנק הוא כלכלי ולא קשור לאיכות הסביבה. פנינו להמון גופים ואנשים, וכמעט כולם נתנו לנו תשובה שלילית. בסופו של דבר החלטנו לא לוותר על המסע, אבל כן לשנות משהו ולא לבחור בפורמט הרגיל".

לוינסון מספר שהרעיון לפעילות נבע בגלל המצב הקשה בירקון, שם חתרו חברי המועדון. "הפעילות הזאת התחילה בימים שהשפד"ן החליף צינור לאורך חופי תל אביב, ובעצם סגר לנו כאן את החופים לפעילות למשך קרוב לשנה", מסביר לוינסון.
"בערך באותה תקופה נאלצנו לעבור לחתור בירקון, אבל שם התברר לנו שכמעט כל חצי שנה משרד הבריאות מוציא הוראה להפסקת פעילות. מי שחותר בירקון מהגשם הראשון עד סוף החגים עושה את זה על אחריותו. משרד הבריאות טוען שהמים מזוהמים ולא מאפשר כניסה. זה מה שגרם לנו לצאת במבצע'הורסים לנו את הים'".
לוינסון מציין שגם אנשים בעלי צרכים מיוחדים לוקחים חלק בפעילות המועדון והעובדה שסגרו את החופים פגעה גם בהם. "החופים נסגרו כל פעם מסיבות בריאותיות וזה הקשה
"כשאנחנו מדברים על חתירה לים נקי אנחנו לא מדברים רק על זיהום הים או החופים. בצפון למשל, החופים נגמרים לא בגלל שמישהו מלכלך אלא בגלל שמישהו החליט שצריך לבנות עליהם. אותו דבר קורה היום גם בחופי נחשולים ודור. למעשה, אנחנו מדברים על כל ההיבטים שקשורים לים".

ארי פולמן, במאי הסרט המוערך "ואלס עם באשיר" ופרופ' עמי דרך, מרצה ב"בצלאל", הם במקרה גם חותרים קבועים במועדון. השניים הכינו מיצג אנימציה להגברת המודעות למסע החשוב. ספונסרים שהחליטו לאמץ את האג'נדה המבורכת נתנו את חסותם למסע, שהפך למסורת. במהלכו מגיעים החותרים במהלך שבוע שלם מראש הנקרה ועד לחופי אשדוד. בעקבות המסע גם התפתחה פעילות חינוכית שנערכת במהלך כל השנה בבתי ספר רבים ברחבי הארץ, כשאירוע "חותרים לים נקי" הוא השיא השנתי.
"בכל חוף אנחנו פוגשים תלמידים ועושים איתם פעילות להכרת הים", מסביר לוינסון. "אחד הדברים שאנחנו נמנעים מלעשות זה לנקות את החוף. אנחנו מנסים להסביר מה זה ים ולמה כדאי לשמור עליו נקי. לא נשמע לנו הגיוני שתלמיד צריך לנקות את החוף כי זה הפתרון הקל. אנחנו רוצים להציג את החוף והים כמו שהם, כדי לגרום לילדים להבין על מה מדובר כשמדברים על ים וחוף נקיים.
"התפיסה שלנו היא לתת להם לחוש מה זה חיים בים. לפעילויות האלה מגיעים חברי'אקו אושן', שצוללים כמה מאות מטרים מהחוף ומביאים מיצגים מהמים כדי שהתלמידים יראו במה מדובר. הם גם מקבלים הסבר על אקולוגיה ובעלי חיים שבמים".
לוינסון מדבר על המסר החברתי של הפעילות. "היה מקרה שתלמידים היו בשוק כשהם ראו חותר נכה ששט איתנו מעכו לקריית חיים", הוא אומר. "כשהוא ירד מהקיאק מישהו הביא לו כיסא גלגלים. אז אנחנו מביאים איתנו גם אלמנטים חברתיים של לקבל את השונה. ואז אנחנו מסבירים למה אנחנו ביום כזה חותרים לים נקי".
במהלך השנים הפעילות הימית הזו הניבה שגרירים טובים ביותר להסברה על המצוקה הגוברת של חופי הים בישראל. "לפני כמה שנים היו לנו שלושה מפגשים עם תלמידי בית ספר 'מעגנים' במעגן מיכאל", אומר לוינסון. "הוזמנו לספר על הפעילות שלנו ואת המפגשים ערכנו בחוף הים. אחרי כמה חודשים טובים המנהלת של בית הספר התקשרה אלי וסיפרה לי שהם החליטו לאסוף תרומות כדי לעזור למועדון. מדובר בסה"כ בתרומה של 700 שקל, אבל היא הייתה אדירה מבחינתנו".
"אנחנו מבצעים פעילות כמעט בכל הארץ ולצערי דווקא בעיר שבה אנחנו חיים ונושמים, זה לא קורה", טוען לוינסון. "אנחנו עובדים בעכו, חיפה, נתניה, אשדוד, הרצליה ועוד, אבל דווקא בתל אביב-יפו ההשפעה שלנו קטנה. אני לא יודע להסביר למה זה. נפגשנו עם כל מי שצריך כולל ראש העיר. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן הגיע לכאן פעמיים. המדהים הוא שלבית הספר של הבת שלי אני לא מצליח להגיע מכל מיני סיבות לא ברורות ולא ידועות שהפסקנו להתעסק איתן".
בימים אלה עסוקים לוינסון וחבריו למועדון בהכנות האחרונות לקראת היציאה למסע המיתולוגי, שהשנה ייערך במתכונת מצומצמת ביותר. "הספונסרים מימנו לנו בעבר את הציוד האישי, את התלבושות, השכרת הרכבים שנסעו במקביל לחתירה שלנו בים, את המיניבוס להבאת החותרים, את האוכל, את לינת הלילה באוהלים על החופים", מסביר לוינסון. "לא היינו מוכנים לוותר על המפעל הזה, אז השנה פשוט נגיע אל התלמידים אחרת".
