אלי ישי מתרחק מהקהל הטבעי של סיעת ש"ס
הפיחות במעמדה של מפלגתו בתוך המגה קואליציה מביא את ישי ליישר קו דווקא עם החרדים האשכנזים, בניגוד לאינטרס הפוליטי של סיעתו
זו הייתה יכולה להיות שעתו היפה של יו"ר ש"ס, אבל הוא, במקום לראות את ההזדמנות הגדולה שנפלה לידיו להיות האיש שיוביל את החרדים להסכמה היסטורית לתיקון העיוות בנשיאה בנטל השירות הצבאי - בחר באפשרות הקלה יותר עבורו.
לכן כשישי דיווח בישיבתה השבועית של סיעתו ביום שני בצהריים, כי הוא מתואם עם יהדות התורה בכל הנוגע להתנהלות מול ועדת פלסנר, התרחבה הביקורת הפנימית כלפיו. יו"ר ש"ס נראה שוב בעיני חלק מחברי הכנסת ופעילי השטח חלש ומתרפס אל מול האשכנזים.
כמי שבמו ידיו הופך את המפלגה המזרחית המתונה והגאה למפלגת לוויין של יהדות התורה ומעלים את זהותה. מי שבמקום לנהל דיאלוג עם ציבור בוחריו, שרובו מסורתי, שירת ומשרת בצבא, מעדיף להתחנף לציבור החרדי-ליטאי, שהשירות בצה"ל מוקצה בו.
ח"כים מש"ס, שחלקם מתגוררים ביישובי הפריפריה ופוגשים את פעילי המפלגה בבתי הכנסת, נתנו השבוע ביטוי למצוקה זו בשיחות ביניהם וניסו להעביר מסרים ברוח זו לשר ישי. "מה אנחנו אמורים להגיד בבתי הכנסת לאנשים שלנו? שאנחנו מקבלים תכתיבים מיהדות התורה? איפה אנחנו כאן, ואיפה הציבור שלנו? איפה הכבוד שלנו ואיפה הדרך?", שאלו . ישי מכיר היטב את הקולות הללו אבל בוחר להתעלם.
במידה רבה ישי נראה כעת כקורבן של נסיבות חייו. מי שבגיל צעיר התברג להנהגת ש"ס והפך לאחר כניסת אריה דרעי לכלא למנהיגה הפוליטי, חי בתוך החברה הליטאית, שקוע בתוכה עד צוואר, בניו וחתניו חונכו במוסדות האשכנזיים האליטיסטיים ולשם נשואות עיניו. הוא מחשיב מאוד את מה שנכתב עליו בעיתונות החרדית-ליטאית, נתון ללחציה ומעדיף באופן כללי להימנע מעימותים עמה.
הדואליות הזו, טוענים ח"כים בש"ס, מרחיקה אותו מציבור הבוחרים הקלאסי של המפלגה, שהוא אינו אשכנזי ואינו חרדי ברובו. לשם המחשה: מתוך 290 אלף מצביעי ש"ס בבחירות האחרונות רק 100 אלף מתוכם מתגוררים בערים חרדיות.
הטענה כלפי ישי היא שהוא מתרחק מהציבור החשוב הזה, שאריה דרעי ידע איך לרתום אותו ולעורר בו הזדהות. בתקופת ישי הפער בין האלקטורט של ש"ס להנהגתו הפוליטית הולך ומעמיק. זו הסיבה שבש"ס מתפשטת התחושה שטמונים כאן זרעיו של פספוס גדול במיוחד, שמשבר גיוס החרדים יכול להוות גם החזרת עטרה ליושנה מבחינת ש"ס.
בתוך חודשיים וחצי תצטרך קואליציית נתניהו לחוקק את החלופה לחוק טל. כניסת
הוא מבין שהמצב שבו ניתנים פטורים גורפים אינו יכול להימשך יותר, שגם נתניהו לא יכול או לא רוצה להתחמק מהוראת בג"ץ לביטול חוק טל, ועליו לקבל בנקודת הזמן החלטה אסטרטגית. יו"ר ש"ס מכיר את הנתונים הקשים על המחירים הגבוהים שמשלמת החברה החרדית בשל תהליך ההתנתקות שעובר עליה מהמדינה ומשוק העבודה. אלה הם הבוחרים שלו.
למרות כל זה, ישי נראה כמי שפועל בניגוד לאינטרס ולאינסטינקט הפוליטי שלו. התלהמויותיו לא רק בנוגע לגיוס חרדים, אלא גם מול הפליטים השבוע, הרטוריקה הלאומנית וההקצנה המדינית אינן יכולות לקרב אל ש"ס בוחרים חדשים, אלא ההפך.
ישי גם לא יכול להיות בטוח שהקו התקיף שבו בחר להתנהל מול סוגיית הגיוס, לא יעלה לו בפרישה מהממשלה.
בשבוע האחרון מאז הקמת ממשלת האחדות עם קדימה, חשים בש"ס בכתף הקרה המופנית מצד נתניהו ואנשיו. זו המציאות החדשה: הם מרכיב אחד ולא גדול במיוחד בתוך המגה קואליציה. יכולות המיקוח והאיום שלהם פחתו לאין שיעור, ואין להם ערובה לכך שנתניהו לא יעדיף את השותפות עם קדימה וליברמן על פניהם, וילך בכל הכוח על חוק גיוס חדש שיאלץ את ישי לפרוש מהממשלה, יביא לו הכרה ופופולריות בציבור הרחב וישאיר את יאיר לפיד ללא דגלו המרכזי.
אין מדובר כאן בתסריט מופרך. כל הסימנים מעידים על כך שנתניהו רציני בעניין שבכל מקרה, רבים הסיכויים שכאב הראש הזה ישוב אליו בקדנציה השלישית כראש ממשלה. אז למה לא לחתור לפתרון בתנאים הקואליציוניים הכי נוחים? ישי לוקח הימור.
המשנה לראש הממשלה שאול מופז קפץ השבוע על בוז'י הרצוג והצמידו לחיקו במעין חיבוק אבהי. "למה אתה עושה לנו חיים קשים?", לחש על אוזנו. "זה כי אתה היית צריך להיות עכשיו איתנו באופוזיציה וברחת", ענה הרצוג.
המפגש התרחש במליאת הכנסת אחרי שהרצוג, יו"ר סיעת העבודה, השתלח בחברי הכנסת של קדימה שהדירו רגליהם מההצבעה על הצעת החוק שלו, שקובעת שהדרת נשים היא עבירה פלילית. הרצוג נצפה כשהוא נהנה להתעלל בראשי קדימה, שרק לפני כמה חודשים יצאו בלוחמנות להפגין נגד תופעת ההדרה.
הוא הקריא מעל הדוכן כמה מהתבטאויותיהם מלפני שלושה חודשים, כשההדרה פתחה מהדורות חדשות. "המאבק לא רק של נשים", אמרה אז דליה איציק. "חשוב שלא נחזור לזמנים חשוכים", אמר אז מופז. עכשיו לכו תחפשו אותם בקואליציה של 94 ח"כים כשאלקין רודף אחריהם.
שני דברים קרו מאז הוקמה קואליציית הענק לפני תשעה ימים בסך הכל. הראשון הוא שסוף סוף, אחרי יותר משלוש שנים, יש אופוזיציה בישראל. נכון, היא מזערית, אבל פה ושם היא מצליחה לעקוץ ולעצבן. זה התחיל בדרישת הרצוג וח"כ אורי אריאל מנתניהו ומופז לחשוף את ההסכם הקואליציוני הסודי - דרישה שגרמה למבוכה והתפתלות מצד נתניהו, ונמשך בדרישת הרצוג לפסול את יוחנן פלסנר מלעמוד בראש הוועדה לשינוי חוק טל בטענה כי הוא מנוגד לעקרון הפרדת הרשויות.
הרצוג הכין רשימת דרישות לשמירת מעמדה של האופוזיציה, שאותן הגיש ליו"ר הכנסת רובי ריבלין, ביניהן הדרישה לתקן את תקנון הכנסת בהוראת שעה מיוחדת, כך שניתן יהיה לזמן את ראש הממשלה לדיון במליאה על פי דרישת 25 חברי כנסת ולא 40 על פי המצב הקיים. אם לא ניענה, מאיים הרצוג, נפנה לבג"ץ.
שום דבר מזה אינו יכול להפיל ממשלה, אבל זה בהחלט מעודד. אחרי שקדימה הוציאה במשך שלוש שנים שם רע לאופוזיציה, נחמד לראות את השר לשעבר הרצוג מסתער בלהט על כל משימה.
הדבר השני שכבר ניכר הוא שדווקא גודלה של הקואליציה מקדם את רפיונה, כפי שנוכח בכך אלקין ביום רביעי האחרון. שלושה מחברי קדימה: יואל חסון, נינו אבסדזה ורוברט טיבייב הצביעו בעד הצעת החוק של הרצוג בעניין ההדרה, והסבירו שהם פועלים על פי צו מצפונם. רוב חברי קדימה פשוט נעדרו. אלקין השתולל והתפוצץ. "כנראה שחברי הכנסת בקדימה סובלים מפיצול אישיות. הייתי ממליץ להם לעבור טיפול פסיכולוגי דחוף", אמר אחרי ההצבעה על שותפיו החדשים לדרך.
אלקין מודע לפוטנציאל הנזק הגלום בקדימה. מתהווה שם קבוצת מורדים, המורכבת ממחנה לבני לשעבר, ולכן פעל השבוע לרסן אותם. למורדי קדימה אין כרגע מנהיג והם עוד לא סגורים על עצמם. המצב הזה יכול להשתנות. ארבעה-חמישה מורדים בקואליציה אמנם לא יכולים לגרום נזק ממשי, אבל בהחלט מסוגלים לייצר רעש רקע וחריקות. לטיבייב, אבסדזה, שלמה מולא ואורית זוארץ אין מה להפסיד, אם ממילא לא יהיו בכנסת הבאה, אז למה לא למות למען איזה דגל?
גם העריקות הקטנות בקואליציה בבחירת מבקר המדינה ביום שני, שאילצו את נתניהו להתערב ולקרוא לסדר את אהוד ברק ואלי ישי לקראת הסיבוב השלישי, שרק בסופו נבחר מועמדו יוסף שפירא, הן סימן רע לבאות. זוהי קואליציה ענקית, שלמרות דחיית הבחירות מתנהלת כאילו היא נמצאת במערכת הבחירות. לאף אחד אין ודאות לגבי מועד סיומה של השותפות הקואליציונית. כל אחד ממרכיביה ינסה להניף את דגליו גבוה וחזק ככל האפשר, ובחודשיים הקרובים בדיוני חלופת חוק טל זה ייראה בבירור.
נתניהו בנה לעצמו קואליציית חלומות, אף אחת מהמפלגות אינה יכולה להפילו לבדה, נדרשת לכך קואליציה פנימית של שתיים לפחות, אבל בכך הוא גם יצר מפלצת מרובת ראשים עם רצונות מנוגדים ובתוכה יצטרך לתמרן. "זה לא יחזיק הרבה זמן מעמד", התנבא השבוע אחד השרים הבכירים בממשלת נתניהו. "זה נראה מבטיח, אבל זה פשוט לא יכול להסתדר לאורך זמן".
כמעט כל צמרת הליכוד הצטופפה ביום ראשון באולם שמחות בבני ברק, שם התקיימה חתונת בנו בכורו של משה פייגלין, האיש שהצליח שוב להוציא מבנימין נתניהו את כל השדים. ישראל כץ, כחלון, סער, ארדן, לבנת, אדלשטיין, אקוניס, רגב, לוין, אלקין, דנון וחוטובלי באו לברך ולעשות פוליטיקה. את נתניהו זה משגע.
אז איים. כל הח"כים שהתברגו לצמרת שיתפו פעולה עם פייגלין והיו לשרים. בינתיים הקבוצות הימניות הקיצוניות בליכוד רק גדלו ומונות מעל לעשרת אלפים מתפקדים, רובם מיו"ש. פייגלין הוא הסימבול. את הסטירה חטף מהם נתניהו בוועידת הליכוד שהובילה להקמת ממשלת האחדות, לאחר שנתניהו נוכח בהתעצמותם.
הם טרפדו את בחירתו ליו"ר הוועידה, ונתניהו הבין שהם גם אלה שיקבעו מי יהיה ברשימת הליכוד לכנסת הבאה. שוב עלה אותו חשש שרשימה קיצונית תביא לאובדן מנדטים. שוב נתניהו מחפש דרכים לבלום את הפייגלינים ולאיים על השרים והח?כים שסומכים על מתפקדי הימין בדרך לכנסת הבאה. נתניהו מחפש עכשיו דרכים לצמצם את כוחם היחסי במפקד. הוא יעודד התפקדויות חדשות ויפעל לקצר להם את תקופת ההכשרה כך שיהיו בעלי זכות הצבעה בפריימריז הקרובים לקביעת רשימת המפלגה לכנסת.
ראש הממשלה כה מוטרד מהסיפור הזה עד שהעלה אפילו רעיון מופרך, לאפשר לכל 130 אלף מתפקדי הליכוד להצביע באמצעות המחשב האישי מביתם. באופן הזה תהיה השפעתן של הקבוצות הימניות מינורית.
הוא מתכוון לומר לשרים ולח"כים באופן אישי מה הוא חושב על הדילים עם פייגלין ודומיו, ולאיים עליהם שיצפו לפגיעה בחלוקת השרים בממשלתו הבאה. העניין הוא שחלק גדול משריו הבכירים מצויים בקשרים הדוקים עם הפייגלינים וקשרו את גורלם בקבוצות הללו. כחלון וכץ לא הצניעו את הדילים הגדולים שעשו איתם בבחירת הצירים לוועידה והחברים במועצות הסניפים.
הדילים הללו, מאשימים עכשיו בסביבת נתניהו, גרמו לכניסת נציגי הימין הקיצוני כצירים לוועידת הליכוד. את זה נתניהו ראה בעיניו באותו ערב גורלי, והוא לא מתכוון לתת להם להרוס לו את הבחירות הקרובות.
לצד כל אלה בינתיים דנון וחוטובלי בראש רשימת החיסול של נתניהו. בעיניו הם משתפי הפעולה הגרועים ביותר עם הימין הקיצוני, כי הם אינם מהססים לצאת נגדו בחוסר כבוד כדי לקושש עוד קול. אבל עם כל הכבוד לשניים, הסיפור המעניין יהיה כשנתניהו יעמיד את שריו בפני דילמה בלתי אפשרית כמעט לפני הבחירות. כשיגיד להם או אני או פייגלין. עכשיו תבחרו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם