אולמרט: נצטרך להגיע להסדר בירושלים כולל בהר הבית
ראש העיר ורה"מ לשעבר אומר בראיון למעריב לרגל יום ירושלים שאף ממשלה ישראלית מאז 67' לא עשתה מה שנדרש כדי לאחד את העיר באופן מעשי. "חוץ מעוגמת נפש, אין לנו כלום מהשכונות הערביות, זאת טרגדיה שתוביל לוויתורים פוליטיים בלתי נמנעים"

מבחינתו של אהוד אולמרט, ירושלים איננה מאוחדת זה שנים. כעת הוא מודה לראשונה כי גם כשכיהן כראש ממשלת ישראל וכן בעת כהונתו כראש עיריית ירושלים, הזניח את שכונותיה המזרחיות של העיר.
"מבחינות רבות אני חושב שירושלים מתקדמת", אומר אולמרט ומיד מסייג. "כשאני מדבר על ירושלים המתקדמת, אני מדבר על ירושלים שהיא מערב ירושלים. אני מתכוון לשכונות שבהן גרים יהודים, גם במה שלא היה חלק מהעיר עד 67' במה שקשור לחלקים אחרים של ירושלים, שבהם לא גרים יהודים, אין שינוי גדול.
הגעתי למסקנות עצובות מאוד לגבי עתידה של ירושלים כעיר מאוחדת, כשראיתי שממשלות ישראל לא מסוגלות ואולי גם לא רוצות להשקיע בירושלים את המשאבים הדרושים כדי שהאיחוד של העיר לא יהיה סיסמה, אלא מציאות. אף ממשלה ישראלית מאז 67' לא עשתה אפילו אפס קצהו של מה שנדרש כדי לאחד את העיר באופן מעשי.
זו טרגדיה שתוביל אותנו, בלית ברירה, לוויתורים פוליטיים בלתי נמנעים. אגב, שלא יהיה פה ספק, ואני לא אומר את זה באיזשהו גלגול עיניים: גם הממשלה שאני עמדתי בראשה לא עשתה את כל מה שהיה צריך כדי להפוך את ירושלים לעיר מאוחדת. אמנם השקענו בירושלים, אבל במודע השקענו בעיקר במערב העיר ובשכונות החדשות כמו הר חומה, פסגת זאב, רמות וגילה, ונמנענו מלהשקיע באזורים שאני חושב שבעתיד לא יהיו חלק מירושלים שתהיה בריבונות מדינת ישראל".

כוונתך היא שהסיסמה "ירושלים השלמה" לא עומדת בפני מבחן המציאות?
"היא לא הייתה שלמה אף פעם באותו אופן שדיברו עליו. אנחנו נצטרך לוותר על הסיסמה כי מציאות החיים תהיה כזו. מי שרוצה להגיד שעיסאוויה היא ירושלים, שיבושם לו. מתי עיסאוויה הייתה חלק מירושלים ההיסטורית? מתי אבו דיס הייתה חלק מירושלים ההיסטורית? מתי ג'בל מוכאבר הייתה חלק מירושלים ההיסטורית? איזה זיכרונות יש לעם ישראל מן השמות הללו שהזכרתי? מתי התפללנו לאבו דיס שפתאום מקדשים אותה כאילו אין חיים בירושלים בלעדיה ובלעדי כל מיני שכונות אחרות שמאוכלסות בערבים?".
"אנחנו לא יכולים לאחד אותן ולחבר
"גם אני השתמשתי בהן במשך הרבה מאוד שנים. ההוד וההדר של ירושלים, ההדדיות שהיא משרה על חיינו, הקסם המיוחד שהיא מהלכת על כל רואיה ובאיה, הרטט שהיא מעבירה בלב כל יהודי ובקרב הרבה מאוד שאינם יהודים - הם לא תלויים בשאלה אם הריבונות שלה תכלול את אבו דיס או את ג'בל מוכאבר. צריך להבין את זה".

עד כמה קרובים היינו להסכם עם הפלסטינים בעת ניהול משא ומתן בוועידת אנאפוליס ב-2007?
"הייתי במרחק נגיעה מהסכם שלום. הפלסטינים אף פעם לא דחו את הצעותיי. וגם אם בפעם ה-1,000 יהיו גורמים שינסו לטעון שהם דחו את הצעותיי, המציאות הייתה שונה. הם לא קיבלו אותן, ויש הבדל. הם לא קיבלו אותן כי המשא ומתן לא הסתיים, הוא היה על סף סיום. אילו הייתי נשאר ראש הממשלה עוד ארבעה חודשים-חצי שנה, אני מאמין שאפשר היה להגיע להסכם שלום. הפערים היו קטנים מאוד, אנחנו הגענו כבר לישורת האחרונה ביותר".

"מובן שאם יכולתי לחיות בכל חלק מאדמת ארץ ישראל, וגם לחיות בשלום עם שכנינו, וגם לשמור על אופייה היהודי של מדינת ישראל, וגם לשמור אותה כמדינה דמוקרטית, וגם לזכות בגיבוי של כל הקהילה הבינלאומית - אז הייתי עושה את זה. אבל זה בלתי אפשרי, וכשדבר בלתי אפשרי, מנהיגות אחראית חייבת להכיר בכך, להשלים עם זה, להסיק את המסקנות הדרושות, להתנער ממדיניות של פופוליזם זול ולנהוג באחריות ובכובד ראש ולא לחפש פופולריות מהירה וקלה".
"יכול להיות שהדברים שאני אומר הם דברים שקשה להשלים איתם ולקבל אותם, וזה שובר את הלב אפילו לשמוע אותם, זה מכעיס אינספור אנשים שזה בא מפי ובעבר אמרתי דברים אחרים, אבל זו האמת! ועם האמת הזו נצטרך לחיות, ואני מאמין שבסופו של דבר זה יקרה. אני אדם אופטימי. חשוב לזכור שהחלק היפה של ירושלים והחלק המכריע של ירושלים והחלק החשוב של ירושלים תמיד יהיה בריבונותנו, והוא תמיד יהיה מקור להשראה, גאווה, שמחה והתרוממות רוח בקרב העם היהודי".
התוכנית, מפורטת ככל שתהיה, עדיין כוללת בתוכה ויתורים כואבים. עד כמה הציבור מוכן לוויתורים כאלה?
"אני לא חושב שמנהיגות צריכה לקום בכל בוקר ולבדוק בסיסמוגרף מה הלך הרוח המדויק בציבור. מנהיגות, במיוחד אחת שרוצה לחולל שינוי היסטורי, צריכה לדעת מה טוב לעם שבחר אותה כדי שתיקח אחריות לקבלת החלטות. כשהממשלה תקבל החלטות, הציבור ילך אחריה. אין לי ספק שאם הייתי מביא בפני הכרעת הציבור את הצעותיי כפי שהבאתי אותן בפני המנהיגות הפלסטינית, הרוב המכריע היה תומך בהן. עד היום אין לי ספק ואילו הקל שבקלים שהסדר שלום, אם ייחתם, יהיה בדיוק על פי העקרונות שהצעתי".

מה ייחודי מבחינתך בירושלים?
"השבוע עשיתי סיור בעיר ואני מוכרח לומר שמאוד נהניתי. אני שמח שראש העירייה ניר ברקת חזר בו מההודעה שנתן כאשר נבחר לתפקידו, שלפיה הוא יבטל את הרכבת הקלה. זהו פרויקט תחבורה ייחודי שישנה את פניה של ירושלים באופן מוחלט במרוצת השנים, והשקעתי בו בעבר לא מעט מאמצים, גם ממשלתיים וגם עירוניים.

"אין צורך לומר ששוק מחנה יהודה זה כתם נפלא של צבע, של צליל, של אוכלוסייה מעורבת שאין כמוה בשום עיר אחרת בארץ. פשוט נהדר ללכת שם. במיוחד אחרי שהשוק לא נראה כמו איזו שכונת עוני או אזור מוזנח, אלא הוא שוק משופץ, מטופח, מאיר עיניים ורועש, כמו שצריך להיות. מבחינה זו ומהרבה בחינות אחרות אני חושב שהיא מתקדמת.
"אני גם אוהב מאוד את הכניסה לירושלים. אני מרגיש שאני נכנס למקום אחר, של אווירה אחרת שאופפת אותך. אני מאוד אוהב את גשר המיתרים שהחלטתי בזמנו על הקמתו ושאחד מגדולי האדריכלים, סנטיאגו קלטרווה, הגה. הוא משמש שילוב מיוחד במינו של גשר ושל שער, והרי ירושלים ההיסטורית היא עיר של שערים: שער ציון, שער יפו, שער שכם, שער האריות ושער המיתרים".
יש מקום מיוחד שאתה אוהב לפקוד בבירה?
"אהבתי לעמוד על מגדל דוד, בקצהו של המגדל , ולצפות על ירושלים מכל עבריה. כשאתה עומד בירושלים ומסתכל מגבוה, אתה יכול להביט בנצח. באיזה מקום אפשר עוד לעשות את זה? מלבד זה, אני אוהב את השיר 'מעל פסגת הר הצופים' וגם את הזמר ששר אותו, יהורם גאון, ואני גם אוהב לעמוד מעל הפסגה הזו ולהביט על ירושלים. אלפי שנים התגעגענו אליה, ולעמוד שם ולהשתחוות אפיים זו זכות גדולה מאוד שהדור שלנו מימש אותה, ואני מקווה שנשמור עליה, גם אם בשבילה נצטרך לוותר על אבו דיס, זה לא נורא".
יש משהו שמפריע לך בעיר?
"החלוקה האנושית היא אחד הנושאים שמפריעים לי בירושלים. אני מרגיש שחיות פה אוכלוסיות שלא מתחברות זו לזו. זה נכון לא רק לגבי יהודים וערבים, אלא גם לגבי חרדים-חילונים ודתיים-חרדים. יש משהו שחסר באחדות הכללית של העיר גם במבנה שלה. מה שחסר זה איזשהו מרכז עיר זורם, שהכל זורם אליו: כל החיים, כל האנשים, כל הרוח הירושלמית. זה עוד איננו, אבל צריך להשאיר משהו לראש העיר שיעשה בכהונתו, ואני מקווה שהוא יעשה את זה בהצלחה".

