הכתובת שעל הקיר: פליטים סביבתיים בישראל
משאבי הטבע באפריקה קשורים לרווחה הישראלית. זו סיבה טובה לתת הדעת לשורש הבעיה: האקלים. רגע לפני האונס הבא
הביקורים החגיגיים של השר לביטחון פנים והמפכ"ל בדרום תל אביב, והסיקור התקשורתי הנרחב והדרמטי בעמודי השער של עיתוני סוף השבוע האחרון יצרו את מראית העין שלפתע, פתאום, יש "בעיית פליטים" בקנה מידה לאומי. שמדובר בתופעה חדשה. לאמיתו של דבר, הסיקור שטחי. השטחיות מחפה על התעלמות ממושכת ומסוכנת וההתעלמות מטשטשת את העובדה שלא רק שצפו את זה קודם, את "בעיית הפליטים", אלא צופים גם את הבאות. שלא נגיד שלא אמרו לנו.
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
אולם תחילה, עלינו לקבל את התיזה אודות "פליטיים סביבתיים"; שיש קשר בין בעיות אקולוגיות לבין הגירה. האקדמיה מפצירה בנו לקבל את התיזה הזו. המונח "פליטים סביבתיים" ישן נושן. כבר בשנות השבעים, בחוגים ניאו-מלתוסיאניים (מועדון רומא), הגיעו למסקנה שהגירה תוצאתית לגידול אוכלוסין ולפריצת הגבולות של מערכות אקולוגיות. הגירה מתלקחת כאשר משאבים מידלדלים.
במילים אחרות, בירוא יערות, בליית והפקעת קרקעות, קריסת חוות דיג טבעיות, מחוללים הגירה. האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב קבעה שישנו קשר סיבתי מובהק בין שינויי האקלים והעלייה במספר הפליטים שמנסים להסתנן לארה"ב ממקסיקו או מדרום אמריקה דרך הגבול המקסיקני.
ארבעים שנים מלאו לתיזה; רק עכשיו היא קיבלה ביטוי ארצישראלי. זו הייתה מטרת הדוח שהוגש למשרד להגנת הסביבה ופורסם במדור זה ממש בשבוע שעבר. הדו"ח, שאחת ממסקנותיו היא "להשלים גידור ישראל בגלל פליטי אקלים" ושהוכן על ידי מרכז הידע להיערכות לשינויי אקלים בישראל, קורא לשר להגנת הסביבה להישמר מפני "גל פליטים שיסתתנו לישראל בשל שטפונות ומכות בצורת".
אבל כפי שהדוח יועד לשר להגנת הסביבה ולא לשר הפנים או שר הביטחון, כך גם ההזהרות לגבי הפליטים הסביבתיים משכנעות את המשוכנעים. ההזהרות נחבאות בעמודי הסביבה והאקולוגיה. ניתוח הקטליזטורים מורכב מידי.
למרבה הצער, כאשר התופעה מגיעה לעמודים הראשונים היא עוברת אקטואליזציה: לא מעניין מדוע היא מתרחשת. מעניינות רק השלכותיה הקרמינולוגיות: הפלילים, העבריינות, האינוס. ומנגד, הגנת התושבים, הרווחה. גם כאן, הראייה ההוליסטית והכוללנית נעלמה. השיח נטחן, נלעס ומרודד. התוכן המעמיק מפנה אפוא מקום למאמרי דעה מסוג "ליברליים נגד גזעניים", או "קסנופוביה מול הומנטאריות". "כן טרנספר למחנות פליטים" או "קדימה, אינטגרציה".
ואמנם, מן הפרספקטיבה הגיאוגרפית, אין הפתעות. ישראל היא מסדרון יבשתי למבקשים להיחלץ מן התופת האפריקנית. והפליטים הסביבתיים אוהבים את המסדרון. הם הופכים אותו לחדר שינה. כ- 1,700 מהם בכל חודש. 25 אלף נשארים בתל אביב.
אין זה גם פלא שהפליטים מאריתריאה. כמעט 50% מהפליטים והשוהים הבלתי חוקיים בישראל מוצאם מאריתריאה; מדינה צעירה, ענייה, רוויית שדות מוקשים (סכסוך מתמשך עם אתיופיה), מבוססת חקלאות (כ-80% מכוח העבודה מועסק במגזר החקלאי), חשופה למשברים אקלימיים ובצורות. מדינה
בזמן שהלב יוצא אל האריתראים, הקשר בין סביבה, הגירה, עוני ופשע מתהדק. לפי המשטרה 40% ממקרי הפשיעה בתל אביב מבוצעים על ידי מבקשי מקלט או עובדים זרים. בעוד הקורלציה לא נותנת מנוח, המדיניות לא נותנת מזור.
כדי לקבל סדר גודל של מה שמשחר לפתחנו, נשתעשע קצת עם המספרים: 1,700 מסתננים בחודש מהווים 20,400 מסתננים בשנה, שזה 204,000 פליטים עד שנת 2022, ו-612,000 אלף פליטים עד שנת 2042. בחגיגות המאה למדינת ישראל, ישהו בה, לפי הניתוח הפשטני הזה, כמעט 700,000 מהגרים. לא כולל שינוי בדפוסי ההגירה או ריבוי טבעי של מהגרים בישראל. אפשר כמובן להחזיר אותם.
במהדורת "מבט" של הערוץ הראשון, שנדרשה לסוגיה, ציינו שעלות החזרת פליט מסתנן למולדתו היא כ-7,000 שקלים. לא ברורה העלות של הקמת תשתית הגירה ואחזקתה; הן למניעת הסתננות (גדר), הן לשהייה זמנית (מחנה ההשהיה) והן לקליטה מצומצמת. כמו כן, לא ברורות העלויות החברתיות (בית דין, ליווי סוציאלי-חינוכי) וכמה זמן הן נמשכות. במהלך לא כלכלי, נפנים את העלויות, נתעלם מחישוב הערך העתידי של הכסף (היוון), ונאמר שהסכום הממוצע ל"התמודדות כללית וחד-פעמית" עם פליט, נשאר או הוחזר, הוא אכן 7,000 שקל. סך הכל, 11 מיליון שקל לחודש. כסף כיס.
עכשיו, נניח שמגמות הידלדלות המשאבים, המידבּוּר, השוֹנוּת במשטרי הגשמים, הגידול בילודה הטבעית, צפיפות האוכלוסין ואי-היציבות השלטונית במדינות אפריקה המשוונית בכלל ובחצי האי הסומלי בפרט (אריתריאה, אתיופיה, ג'יבוטי, סומליה) תגדלנה. ה-OECD עובד תחת ההנחה שעד 2030, כמות האנשים שחיים במדינות תחת "לחץ מים" תגדל ב-60%. תופעת הפליטים הסביבתיים תהפוך ממחלה אֶנדמית למגפה.
כך, ניתן לבצע הערכה סולידית שכמות הפליטים לישראל תגדל באחוז אחד בלבד (1%) בממוצע לשנה לעומת השנה שחלפה. לפי שיטה זו (ריבית דריבית), בשנת המאה לישראל יתדפקו על דלתות המדינה (בים סוף ובים התיכון, בגבול מצרים ובגבול ירדן) כ-29 אל, פליטים, ובסך הכל, בין 2012 ל- 2048, כ- 908 אלף נפשות (לו היה החישוב מתבסס על שיעור גידול של חמישה אחוזים היינו מגיעים לכשני מיליון נפשות). במפתח של 7,000 שקל לפליט אנו עומדים על עלויות משוקללות של 6,355,692,012 שקל. למעלה משישה מיליארד שקלים. שוב, ללא היוון, וכולל הפנמת עלויות. איי-קאראמבה!
למרות שהמספרים מהממים, הם פחות חשובים משורשי התופעה, הואיל וזו איננה תופעה חולפת. גדר על הגבול היא תנאי הכרחי, לא בטוח שהיא תנאי הכרחי ומספק. ובכלל, מה הוראות הפתיחה באש כאשר פורצים את הגדר? האם דין נשים וטף כדין מחבלים? שאלות אחרות עוד יצוצו.
אם כל אלו אינם איום ישיר ומיידי על רווחת וביטחון המדינה אינני יודע מה כן. זהו עולם "חם, שטוח וצפוף", אמר תומס פרידמן. ככה זה, משאבי הטבע באפריקה קשורים לרווחה הישראלית. אם כל אלו לא מהווים סיבה טובה דיה לתת את הדעת גם לבעיות הפליטים הסביבתיים גם למשבר האקלים, אז נחכה לאונס הבא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם