מגדל בבל אנושי: האיש שלמד לדבר 60 שפות
חושב בסלובקית, נהנה מאיסלנדית ולומד עברית מהאירוויזיון. מוחמד מסיץ' מסביר איך אפשר לשנות את העולם בכמה משפטים
האמת, כלל לא שמים לב. ככה זה כשתכונה מולדת עוזרת לך לרכוש יותר מ-60 שפות ולהשלים תארים במשפטים, יחסים בינלאומיים, יהדות ויפנית. וכל זה לפני גיל 28.
מסיץ' נולד בעיר טוזלה ביוגוסלביה לשעבר, בוסניה-הרצגובינה של היום, למשפחה עם שורשים יהודיים, נוצריים ומוסלמיים. שפת האם שלו היא סרבו-קרואטית או "יוגוסלבית", שאחרי פירוקה של המדינה התפלגה לבוסנית, סרבית וקרואטית. "ילדים שנולדים היום בבוסניה מדברים כבר שלוש שפות", הוא מציין.
הכישרון הנדיר שלו לקלוט שפות התגלה במקרה בגיל חמש, כששהה עם משפחתו בחופשה ביוון. "זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי אנשים שמדברים בשפה שאינני מבין", הוא נזכר. "שמעתי את השכנים במלון מדברים ביוונית והצלחתי לקשר בין הסיטואציה לבין מה שנאמר. בסוף החופשה כבר הצלחתי לתרגם עבור אבא שלי שיחה עם מוסכניק יווני שתיקן לנו את המכונית. ההורים היו שלי היו בהלם".
הרופאים שבדקו את מסיץ' הגיעו למסקנה שכנראה מדובר בתסמונת אספרגר, סוג קל של אוטיזם שמלווה ביכולת מילולית טובה ובדקדקנות. התסמונת עוררה אצל מסיץ' סקרנות ויכולת תפיסה פנומנלית של שפות, גם בלי שהתכוון לכך.
"כשהייתי בן תשע, בזמן מלחמת בוסניה, למדתי שוודית רק מלשמוע את חיילי האו"ם שהיו בעיר שלי", הוא מספר. "את הטיול הראשון אחרי המלחמה עשיתי להונגריה. סבתא שלי ביקשה ממני שלא אלמד הונגרית כי לילד בן 13 אין בה צורך. כשחזרתי פחדתי לספר לה את האמת".
באיזו שפה אתה חושב?
"לרוב בסלובקית ובפורטוגזית. גם עברית היא שפה טובה לחשיבה. ברגע שאתה מפשט בעיה מסוימת ומתרגם אותה בראש לעברית, היא הופכת פתאום ליותר חזותית ומובנת. אני אוהב את ההיגיון בקשר שבין המילים והשורשים שיש בה, ואת זה שאפשר להיות מנומס בלי באמת
איך התחלת לדבר עברית?
"בגיל 12 שמעתי תוכנית ברדיו עם נשיא הקהילה היהודית בבוסניה. כשהעלו אותי לשידור שאלתי אותו כיצד אני יכול ללמוד את שלוש שפות היהדות, כלומר לדינו, עברית ויידיש. הוא צחק ושאל אותי: 'בבת אחת?'. ובסוף המליץ לי להתחיל עם עברית. באותו הזמן היה לי חבר ששמר את כל קלטות האירוויזיון לאורך השנים. אז התחלתי למעשה ללמוד עברית מהשירים שייצגו את ישראל בתחרות. עד היום אני זוכר בעל פה את כל השירים הישראליים, מאילנית של שנת 1973 עד השיר של איזבו מהשנה, שלא ממש אהבתי".
אז בשבילך האירוויזיון הוא שיעור מזורז בכל השפות?
"כן, אבל היום זה לא כמו פעם. כשהייתי קטן לכל מדינה היה שיר בשפה שלה, ואני אמרתי'יופי - אני יכול לשמוע את כל השפות'. היום כולם כבר שרים באנגלית, ולא ברמה".
מה הסוד שלך ללמידת השפות?
"קודם כול, צריך סיבה כדי ללמוד את השפה ואז לזהות כיצד ניתן לקלוט אותה. הרי כל בן אדם לומד בצורה שונה: בספרים, בקורסים או בבית הספר או עם סרטים ומוזיקה. אני למשל אף פעם לא לקחתי קורס חוץ משפת הסימנים, כי זו השפה היחידה שלא ניתן ללמוד מספרים. לדוגמה, פעם אחת הייתי זקוק לכסף. חבר שלי הציע לי תמורת תשלום ללמוד בתוך שבועיים לטבית עבור פגישת עסקים שהייתה לו בריגה. בזכות היוטיוב, שני ספרים ו-43 סרטי ילדים הגעתי לרמה שאני מבין שיחה".
החוג לבלשנות באוניברסיטה לא חטף אותך עד עכשיו?
"לא הלכתי לשם כי אני חושב שזה יוציא את כל הקסם שבדבר".
לפני עשר שנים עזב מסיץ' את בוסניה לטובת לימודי משפט בינלאומי באוניברסיטת וינה שבאוסטריה, בטענה שמשם יוכל לתרום יותר לעצמו וגם למולדת. בזמן הלימודים הוא החליט להתמקד בחקר רצח עמים על רקע חוויותיו ממלחמת בוסניה בין 1992-1995, נושא שמלווה אותו מהילדות. המודל לחיקוי שלו הוא המשפטן היהודי-אמריקאי רפאל למקין, שטבע את המונח "ג' נוסייד" (רצח עם) בשנת 1944. יש לציין שלמקין רכש במהלך חייו כ-15 שפות.
"לפני המלחמה האנשים בבוסניה'חיו אחד עם השני, ולא אחד ליד השני'", מספר מסיץ'. "אחריה הבנתי שאחת הבעיות הגדולות שקיימות היא שאנשים לא רוצים להבין אחד את השני. אז כמו שאומרים על השואה 'לא עוד', ג'נוסיידים בעולם הם ה'לא עוד' הפרטי שלי".
מאז השלים את לימודיו הוא נהיה מרצה ואקטיביסט מבוקש בתחום, ואף שיתף פעולה עם הפרופסורים ישראל צ'רני ואליהו ריכטר, שבמחקרם ניתחו את התסמינים הקודמים לרצח עם.
העולם הלשוני מתאפיין במלחמה קיומית בין השפות הגדולות לקטנות. על פי ההערכות, בעולם מדוברות כיום כ-6,700 שפות.יותר מחצי צפויות להיעלם עד סוף המאה. מסיץ' מאמין שבעצם לימוד השפות הוא משמר אותן יחד עם תרבות המיעוטים שהן מייצגות.
"דוגמה רעה היא אמריקה הצפונית, שם מיעוטים רבים היו יכולים לשמר את השפות שלהם לאורך ההיסטוריה, ובמקביל להתמזג לתרבות הרוב", הוא טוען. "יש לי חברה אינדיאנית מארצות הברית, בת לשבט לקוטה, שכבר איבד לגמרי את היכולת לשוחח לקוטית. הדרך היחידה שבה הם עוד מנסים להציל משהו היא פגישה חד-שבועית בין אנשי השבט על מנת לשנן מילים חדשות".
יש שפות שלכאורה צריך פחות בחיים.
"אני לא מסתכל רק על הרווח הישיר מהשפה. אני למשל מדבר איסלנדית ולא מרגיש שאני חייב לעשות עם זה משהו מעבר ליכולת לדבר עם חברים. אני רואה בזה ידע, וידע הוא עושר וגם אושר, וזה מה שחשוב בחיים. השפה מתה כאשר החברה לא רואה בה יותר כבעלת ערך. אבל כאשר שפה מתה, נאבד איתה הרבה מידע. קח לדוגמה טובאנית (שפה טורקית שמדוברת בדרום סיביר, אט"ת).
"ילדים בטובה לומדים את השפה הזו בבית הספר כאילו היא נכחדת, ואז הם מאבדים עניין ומתרחקים מהתרבות שלהם, דבר שמוביל לעוני באזור, לאלימות וגם לדיכאון. אותו תהליך רואים אצל האסקימוסים במדינה מתוקנת כמו קנדה. לדעתי, כמו שהמדינה צריכה להבטיח שלכל אדם תהיה הזכות לדת משלו, כך גם עליה להגן על השפה שלו. יש כיום מדינות רבות שמדכאות שפות, וזו בעיה חמורה".
מה תפקיד בתי הספר בשימור שפות?
"אני לפעמים אומר ברוך השם שבמשך שנתיים לא הלכתי לבית הספר בזמן המלחמה. זה מה שפתח לי את העיניים ונתן לי את האפשרות ללמוד מה שאני באמת אוהב. הבעיה היא שבתי הספר הפכו את לימוד השפה לעניין של ציונים. היום לומדים שפות בשביל ציון ולא בשביל לדעת לדבר עם בני אדם אחרים. אנשים חוששים שייתנו להם ציון לפי איך שהם דוברים את השפה, למרות שבחיים האמיתיים אין ציונים".
עם סיום הלימודים במשפטים החליט מסיץ' שלא להשלים את ההכשרה בעריכת דין. "אני לא אוהב עימותים", הוא מסביר, "אני תמיד מעדיף לנסות לפתור את הסכסוך, ולא לנצח אותו. למעשה אני חוטף כאב ראש כאשר מישהו משקר לי".
הדבר לא מנע ממנו להתמנות למנהל המחלקה המשפטית של חברת בנייה בינלאומית, ו"כאיזון", לדבריו , להיות שותף לפרויקטים חברתיים רבים שמטרתם ליצור דרכי גישה לידע. הוא מציין שבעבר היה פעיל מאוד בכמה וכמה שפות בוויקיפדיה, אך כעת הוא עוסק בפיתוח פלטפורמה אינטרנטית לתרגום שנתמכת על ידי הגולשים בשם cc.dict. כמו כן הוא שותף לצוות ייעוץ מיוחד עבור נשיא מקדוניה בנושא שילוב מיעוטים בחברה, והוא גם מתנדב עבור בני נוער בסיכון בברזיל ומרכז אפריקה.
איך רואים את ההצלחה שלך בבוסניה?
"בכל פעם שאני מגיע לביקור מי שמזהה אותי שואל אותי איפה הייתי ומה עשיתי. פעם אפילו הזמינו אותי לאיזה כפר נידח כדי להרצות על הטיול שלי לישראל. היו גם מזמינים אותי בתור 'ילד הפלא שדובר שפות' לראיונות בטלוויזיה, שם בחנו אותי בשידור חי כמו בקרקס. כשהייתי בן 17 ודיברתי 14 שפות זה היה די מיוחד, אבל היום אני מתקרב לגיל 30, וכבר הפסקתי לספור את השפות שאני דובר.
"החברה שאני עובד בה מתמחה בבנייה לעומק שנסתרת מהעין. זה מזכיר לי אותי, כי אני לא ממש אוהב את אור הזרקורים ומעדיף להיות עם עצמי ועם הספרים. זוהי הסיבה שאני אוהב את העולם הדיגיטלי, שבו בלחיצת כפתור אני יכול לכבות את הפייסבוק ולהעלים את העולם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם