"היא מבינה שדבר נורא קרה, אבל לא מדברת"
הצוות הטיפולי בבית החולים רמב"ם בחיפה נערך לבשר את החדשות המרות לילדה שמשפחתה נספתה בתאונה: "הלב והנשמה יוצאים אליה"
- איך מונעים את התאונה הבאה? כל הסטטיסטיקות והמחקרים
- השיחה למוקד 100: "אין לנו בלמים, אלוהים תעזור לנו"
- דעה: על המדינה להסיק מסקנות מהתאונה הקשה
גגין סיפרה כי הילדה, המאושפזת כעת במחלקת לכירורגיית ילדים, הגיעה בבוקר כשהיא מלווה בצוות של שירותי הרווחה מיישוב מגוריה. "לתמונה נכנס גם הפסיכיאטר ד"ר מרטיק, וביחד כולם בזהירות רבה, הקפנו את הילדה".
"ראיתי את הילדה מנומנמת לידה בת הדודה שלה, ודודה שהייתה לידה ניסתה להעיר אותה", שחזרה מנהלת המחלקה. "ממה ששמעתי, היא התעוררה ושאלה 'איפה אבא ואמא', היא סיפרה ששאלה במקום את אותה שאלה וקראה להם והם לא התעוררו".
"אני לא יודעת אם היא מבינה את האסון והטרגדיה שפוקד את כולנו", הוסיפה המנהלת. זה קורע את הלב להתמודד עם כזה דבר. החיים האמיתיים עוד מחכים לה, העצב הוא ענק. תחושות האשם לא ירפו. שאלות כמו 'למה אני שרדתי, או שהייתי עדיף שלא אשרוד', יטרידו אותה במשך תקופה ארוכה. אני עצמי לא דיברתי איתה, רק ליטפתי אותה ומי שטיפלה בה היא העובדת הסוציאלית עדי פכטר – אלט".
העובדת הסוציאלית סיפרה כי פגשה ילדה מבולבלת ועייפה מאוד: "בהחלט ראיתי ילדה עצובה, מאוד מאוד שקטה, משתפת פעולה, לעיתים בוכה, רואים שהיא ילדה מקסימה מלאת מחשבה".
לדבריה, צוות בית החולים והפסיכיאטר ינסו לאט ובשלבים
הצוות הרפואי סיפר כי בבוקר שחזרה הילדה מעט ממה שעבר עליה, אך לא נכנסה לפרטים. לידה נמצאת כל הזמן בת משפחה שעוזרת לה בהתמודדות. "אותי באופן אישי, למרות הניסיון הרב לאורך השנים, מלווה תחושה קשה מאוד. היא עברה טרגדיה לכל הדעות והלב והנשמה יוצאים אליה. גם אנחנו הולכים הצידה ובוכים לפעמים אחרי טרגדיה כזאת", סיפרה העובדת הסוציאלית.
אלי לנקרי, תושב טבריה, היה הראשון שהגיע לשלד המכונית השרוף. לפני שעה קלה הגיע לבית החולים רמב"ם כדי לפגוש את הילדה שחילץ לכביש והוביל אל אנשי מגן דוד אדום: "ישבתי בסלון, ראיתי טלוויזיה. שמעתי צעקות ומיד לאחר מכן חבטה. זו היתה בומבה רצינית", שחזר.
"אשתי צעקה לי 'היתה תאונה, לך תעזור'. רצתי למטה, לא במעלית, כדי לחסוך זמן. ירדתי חמש קומות במדרגות, דילגתי מעל מעקה והגעתי לאוטו. תוך שתי דקות הייתי ליד האוטו. ראיתי אותו הפוך, ולידו עומדת ילדה, ממש שני מטרים ממנו. עומדת, לא שוכבת. היא אמרה לי 'אל תתקרב, כולם מתו'. התקרבתי לאוטו וצעקתי 'מישהו שומע אותי?'. התחילו גיצים ואח"כ היתה אש והיה בום. האוטו התפוצץ".
"לא שמעתי קולות חזרה, אם הייתי שומע הייתי מסכן את עצמי. עד עכשיו אני לא יודע להסביר איך הילדה עמדה בחוץ. היא לא עפה, כנראה יצאה. לקחתי אותה לכביש בלי לדבר, חזרתי שוב אבל זה היה מאוחר. כבר על המכה ידעתי שזה אסון גדול. לא ידעתי כמה אנשים יש, אבל היה לי ברור שזה אסון. עכשיו באתי לראות אותה. איזו מסכנה, איזה כאב לב, איזו טרגדיה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם