בין המקומיים לזרים, ת"א על סף פיצוץ. יומן

כתב מעריב עבר לשכונת התקווה ומסכם יום ראשון. "כולם מעסיקים את הפליטים ומשכירים להם דירות, וכולם מתלוננים", אומר בעל בסטה

יובל גורן | 23/5/2012 7:50

תגיות: מסתננים,פליטים

הגעתי לשכונת התקווה, לדירת החדר הקטנה ברחוב אביטל, שבה אבלה בימים הקרובים. לאחר שהתמקמתי, יצאתי לסיור ברחובות השכונה שהפכה למוקד מאבק בין התושבים לפליטים ומסתננים. רק עשר דקות לוקח לחצות את רחוב אביטל עד שמגיעים לשוק התקווה בצומת הרחובות האצ"ל וההגנה - הסמל הבלתי מעורער של שכונת התקווה.

- שר המשפטים: ישראל מנהלת מגעים לגירוש המסתננים
- תושבי השכונות נלחמים: "המסתננים - בעיה לאומית"
- נתניהו: המסתננים מאיימים על הזהות הלאומית

יום שלם עומד עם פרח מחוץ לחנות ברחוב אצ''ל, אתמול צילום: אמיר מאירי

במהלך הדרך הקצרה הזו הבחנתי - במיוחד כמי שחש רעב ומחפש מקום טוב לאכול בשכונה (ולא חסרים מקומות כאלה) - במספר הרב של הפליטים.

אבל בניגוד למצופה, רובם לא היו זרוקים מסוממים ברחוב, בחצרות הבתים ובגינות, כמו שכבר כמעט כל ילד בשכונות דרום תל אביב משנן מתוך שינה, אלא עובדים בחנויות, במסעדות, במזללות השווארמה ובדוכני הפלאפל.

למעשה, אין כמעט בית עסק ברחוב האצ"ל שלא מעסיק מסתננים ומבקשי מקלט מאריתריאה ומסודן. "כולם מעסיקים אותם, כולם משכירים להם דירות וכולם באים בטענות שהם הורסים לנו את השכונות", אומר לי בעל בסטה בשוק התקווה.

סודני כן, ערבייה לא

בחזית חנות משחקים ברחוב האצ"ל עומד בחור אריתריאי, חובש כובע, מרכיב משקפי שמש, עוטה על עצמו קישוטים ומחזיק בפרח ורוד חשמלי שלא מפסיק להסתובב. לפתע ניגש אליו אחד התושבים שחולפים במקום ותופס את ידו. "מה אתה עושה פה? " הוא פונה אליו בתקיפות. "עובד, עובד", ממהר האריתריאי להסביר, והאיש מרפה מידו וממשיך לדרכו.

נערכים להפגנה הגדולה. ועד השכונות בראשות שלמה מסלאווי, אתמול צילום: אמיר מאירי

אני שואל את בעלת החנות אם היא לא חוששת שהצבת העובד הזר בחזית חנותה תפגע בפרנסתה. "שום דבר", היא אומרת בקור רוח. "הם באים כמו גדולים, ילדים והורים. תביא לי ישראלי אחד שיהיה מוכן לעמוד ככה בחוץ בשמש עם כובע ולהחזיק פרח. אחד. אז שלא יספרו לי סיפורים... ומה זו אלימות, אצלנו אין אלימים? אצלנו אין אנסים? גרתי עם בעלי והילדים בארצות הברית, ניהלנו עסק, היינו ישראלים בין אמריקאים, מישהו פעם הצביע עליי ברחוב? עשו נגדי הפגנות? "

אני נכנס לאכול באחת המסעדות המוכרות ברחוב. הבעלים מיד מבהיר לי שאסור לי להזכיר בכתבה את שם המסעדה. "עזוב אותי משמות ועמדות, תכתוב מה שאתה רוצה, אני לא צריך צרות", הוא מבקש. "זה נורא, מפחיד מה שנהיה פה", אומרת לי המלצרית, כשלצדה עובד מבקש מקלט בשטיפת כלים ובניקיון המסעדה.

"אבל אתם מעסיקים אותם, נראה שהכל בסדר", אני אומר לבעלים. "תראה, בא אליי בן אדם שרוצה לעבוד, הנה, זה כבר שנתיים וחצי אצלי,

תאמין לי, אחלה בן אדם, וגם השני. עובדים טובים, שקטים. הוא בן אדם, לא ניתן לו עבודה? הרי ראינו מה קורה כשאין להם פרנסה, התחיל הבלגן".

לדבריו, עד היום אף אחד מהסועדים הוותיקים במקום לא התלונן על כך שבמקום עובד פליט. "עליהם לא אומרים כלום, אולי בגלל שהיינו רגילים להעסיק פה אתיופים, אז אנשים לא מבדילים", מסביר בעל המסעדה. "אבל רק לפני שבוע ניסיתי להעסיק בחורה ערבייה, יפהפייה, מלצרית טובה. יום אחד ניגש אליי אחד הלקוחות הקבועים, אומר לי:'אני אמות ולא אוכל מהידיים האלה'. ריחמתי עליה, אבל לא הייתה לי ברירה, אז פיטרתי אותה".

ברהאס (שם בדוי), שממלצר במסעדה, נמצא כמעט חמש שנים בארץ. הוא מספר שקיבל הודעה מהגן של הילדה, גן עירוני בשכונה, לבוא ולאסוף אותה מוקדם מן הרגיל, "כי מפחדים שיהיה בלגן בהפגנה". ברהאס מסכים: "זה באמת מפחיד, ראיתי בזמן האחרון כמה פעמים שנתנו מכות לסודני באיזה ויכוח, מישהו יצא עם סכין, מפחיד".

"אפילו הסטודנטים ברחו"

"זה לא הוגן", אומר המעסיק שלו, תוך שהוא מכין ללקוחותיו עוד ועוד מנות. "משאירים אותם ככה באוויר, ואז הם מצדם נותנים לנו אגרוף בחזרה. אני לא אומר שהם בסדר, אבל מישהו שם למעלה נרדם ועוד לא התעורר".

בדרך חזרה למעוני החדש אחד השכנים תופס אותי. "זה פחד לצאת פה ברחוב בלילה, משמונה בערב זה כמו יום כיפור, ועכשיו קיץ, ילדים רוצים לשחק, לצאת, שום דבר". כמה רגעים לאחר מכן, כשהוא מנסה לתאר לי את השתלטות המסתננים על השכונות, כמו שאומרים כאן, הוא מספר לי על החדר הבודד שהוא משכיר לשלושה פליטים במחיר 2,000 שקל . בעבר, הוא טוען, דירת החדר הזו שימשה סטודנטים, אבל היום, לדבריו, אפילו הם ברחו.

היום תושבי השכונות מתאחדים, וצפויות שורות של הפגנות מחאה נגד אוזלת היד של הממשלה. מאות מתושבי שכונות דרום תל אביב, ובמקביל בערים נוספות בארץ, יוצאים למאבק. ח"כ מיכאל בן ארי לא מחמיץ הזדמנות ללבות את האש: אתמול הוא ארגן הפגנה נגד ארגוני הסיוע לעובדים הזרים.

הוא עומד גאה בכניסה לשוק בתקווה ומרביץ תורה בתושבים. העובדה שהוא בן השכונה הופכת אותו למנהיג אותנטי. העמדה הנצית שהוא מייצג כלפי המסתננים ו"יפי הנפש מצפון תל אביב", כמו שהוא קורא לאלו המסייעים למסתננים, זוכה לתשואות. "אני בגיל עשר תיקנתי את האופניים כאן ממול, אצל אבשלום", הוא צועק.

"הם רוצים לחלק להם מרק? שיעשו את זה אצל אהוד ברק, שילכו לרמת אביב ג', למרכז שוסטר, נראה אם בתוך חמש דקות התור של המסתננים למרק יישאר או שישפכו עליהם את המרק". " אתה יודע מה?" אומרת לי אחת המפגינות ומצביעה לכיוון בן ארי. "מי שמטפל בבעיות שלי - בו אני אבחר. כן, אני לא מתביישת להגיד את זה".

"סודנים הביתה? ביבי הביתה"

ראש הממשלה בנימין נתניהו תומך בסילוקם של המסתננים. אבל כשאחת התושבות, עם ילד בזרועותיה, צועקת "סודנים הביתה", חברתה מסתובבת אליה ואומרת: "סודנים הביתה? קודם כל ביבי הביתה".

" כאשר אני מבקר לאחר מכן במשרדי ועד השכונות ברחוב אביטל, יו"ר הוועד וחבר מועצת עיריית תל אביב, שלמה מסלאווי, יושב עם כעשרה פעילים ומתכונן להפגנה הגדולה הערב שתתקיים מול שוק התקווה. בהפגנה הפעם הם לא ייתנו ששוב יתייגו אותם כגזענים. הם מתכוונים לנסח בקפידה את השלטים ולהתמקד באחריות של הממשלה ופחות במסתננים.