ליל פורענות בתקווה: אי
השקט שאחרי הסערה
בדרום ת"א התפרץ שלשום הר הגעש שבעבע חודשים ארוכים. מסע בין הזעם שלא נרגע והאלימות שכבר לא מסתתרת. תל אביב 201
עוד ב"יומני התקווה"
- אחרי המהומה: "אנחנו מפחדים, אבל לאן נלך?"
- בין המקומיים לזרים, תל אביב על סף פיצוץ
- הפגנת שנאה: "נמאס לנו, וזו רק ההתחלה"
ההפגנה בשכונת התקווה שלשום צילום: אמיר מאירי
טקלה נשאר עם חלון ראווה מנופץ, שברי בקבוקי בירה בכל מקום ורסיסי הזגוגית שעוד לא נאספו. לפתע נכנס למקום נער כבן 14, לבוש ברמודה וכפכפים, חלף על פני טקלה שעמד שעון על אחד השולחנות ההפוכים כאילו הוא זבוב על הקיר, וניגש בנונשלנטיות למקרר הבירות, שכמעט לא נותרו בו בקבוקים לאחר הביזה המכוערת שהתרחשה במקום שעתיים קודם לכן.
טקלה הסתכל עליו ולא האמין. חמש דקות קודם לכן השוטרים עזבו את המקום, שעתיים קודם הותקפה החנות, נופצה ונבזזה, ואותו נער כמו מסובב את הסכין בלבו של האריתריאי ההמום.
הדבר היחיד שהפתיע את תושבי שכונת התקווה הוא שזה לא קרה קודם. נכון, בקבוקי תבערה הושלכו לעבר בתי העובדים הזרים והמסתננים בערב יום העצמאות, אבל בכל זאת האלימות נתפסה כאירוע נקודתי, בתגובה למקרה האונס האלים של נערה לעיני בן זוגה.
התבערה שהוצתה שלשום בשכונת התקווה הגיעה ממקום עמוק הרבה יותר, אומרים התושבים, אחרי שנים שהם צועקים ואף אחד לא מקשיב להם. אחרי
האונס בערב יום העצמאות, עוד ועוד מקרי שוד, אלימות ומפגעים סניטריים חמורים כתוצאה מריבוי התושבים החדשים בשכונה, נראה כי תושבי השכונה רק חיכו להזדמנות לפרוק את הזעם שהצטבר בהם.
הזעם הוא לאו דווקא על הזרים. הוא על ההפקרות של כל הגורמים הרלוונטיים, מהממשלה דרך העירייה ועד לבעלי הדירות שמשכירים למסתננים דירות ומאפשרים בפועל את התיישבותם בשכונות.
ההפגנה בשכונת התקווה. התושבים חיכו להזדמנות לפרוק את הזעם
צילום: רענן כהן
לשרוף את המועדון
"אם הייתי יכול הייתי הורג אותם, לא רק שובר לו את החנות", אומר יעקב, שנולד וגדל בשכונה, עובד בחברת ניקיון, כשהוא עומד מטרים ספורים מהבר המנותץ, מסתכל על טקלה שמנסה להתחיל לארגן את המקום מחדש.
"התקווה הייתה מתה, כו-לם הלכו להפגנה" צילום: רענן כהן
30 מטר מהם יושבת מרסל וייס מחוץ ל"מרק כרמלה" שלשום היא אמרה שאם הייתה צעירה ב-20 שנה הייתה מארגנת את הצעירים והולכת בעצמה לשרוף להם את החנויות. היא גם העריכה שזה יקרה עוד יותר מהר ממה שאנחנו חושבים. "עוד לא ראית כלום, זאת רק ההתחלה", היא אומרת. "
אתה ראית מה היה אתמול בהפגנה, התקווה הייתה מתה, כו-לם הלכו להפגנה. רק המסתננים היו ברחובות, אז לא הלכתי כי פחדתי שיעשו לי משהו בדרך. אבל עזוב אותי, יש פה גברים, הורים לילדים שלא יוצאים מהבית, לא הולכים לגנים, לטייל בשכונה, מה נהיה פה? הנכדה שלי חוזרת מהבסיס לשבת, היא בעוצר".
אתם עכשיו מדברים על מה שקרה, אבל שלוש שנים היא לא מוכנה ללכת לסרט עם החבר שלה, איפה זה נשמע? באיזו מדינה זה יכול להיות דבר כזה? אני צריכה לפחד בבית שלי, בשכונה שלי, במדינה שלי? זהו, אם המדינה לא משתמשת בחוק, יהיה מי שייקח אותו לידיים, מספיק עם זה".
גם בשוק התקווה עסקים כרגיל, מאות לקוחות צובאים על הדוכנים, כי בכל זאת, איפה עוד אפשר למצוא עגבניות בארבעה שקלים לקילו. "וואלק, שבוע שעבר הייתי ברחוב טאגור ברמת אביב, עזוב סודנים-תימני אחד לא ראיתי שם", אומר לי המוכר כשאני שואל אותו על המצב בשכונה בשנים ועל אירועי הלילה. "עזוב, זאת מדינה אחרת. מרק הם רוצים לחלק להם. שיחלקו אצלם ויעזבו אותנו בשקט".
פיצוץ ידוע מראש
את הכאוס שהתחולל שלשום לאורך רחוב האצ"ל היה אפשר להריח מקילומטרים. המשטרה התארגנה בכוחות מתוגברים, כולל כוחות מג"ב ויס"מ. שלמה מסלאווי, יו"ר ועד השכונות ומי שכבר שלוש שנים מוביל את מאבק התושבים נגד השתלטות המסתננים ומבקשי המקלט על שכונות הדרום, קיווה שהציבור והתקשורת יפסיקו לחפש את האמירות הגזעניות, ויתחילו להקשיב, אבל גם הוא העריך עוד לפני שהחלה ההפגנה, שהרוחות יתלהטו, ומאוד חשש מכך.
חנות של נתינים מאריתריאה שהושחתה. צילום: רענן כהן
החששות היו מוצדקים. בתקופה האחרונה, בעיקר מאז גברו מעשי האלימות, מקרי שוד, תקיפות והצקות כלפי נשים בשכונות דרום תל אביב, משהו החל להתעורר אצל החבר'ה הצעירים בתקווה, שלא מוכנים יותר לשבת בשקט. "באים אלי ושואלים אותי מה אפשר לעשות, והם מוכנים לעשות הכל כולל הכל", מספר עובד חוגי, תושב שכונת תל חיים ופעיל מרכזי בוועד השכונות.
חוגי מספר שאליו לשכונה עדיין לא הגיעו מסתננים במספרים גדולים, אבל הוא כאן כדי לדאוג שזה גם לא יקרה. "הצעירים רוצים להתחיל להפעיל אלימות נגדם, להוציא אותם מפה בכוח, מצד אחד זה מדאיג אותי, מצד שני, אולי יהיה סוף סוף בלגן ומשהו יתחיל לזוז פה". את זה הוא אמר, אגב, שלשום בבוקר, וסיפק תחזית מדויקת להסלמה של הצעירים שהתפרצה בהפגנת התושבים.
גם תושבי שאר שכונות דרום תל אביב, בהן קריית שלום ושפירא, לא מתכוונים להמשיך לחכות שמישהו יעשה עבורם. לאחרונה חברו כמה מהפעילים בשכונות לח"כ מיכאל בן-ארי, אותו בן-ארי שכמה דקות אחרי ששלהב את המפגינים בתקווה פתחו מאות מהם בריצה לעבר פעיל שמאל שנמלט על נפשו והמשיכו לערב הפורענות.
"אנחנו ממש לא גזענים, אבל אנחנו הולכים לעשות כמה דברים שירעידו פה את המדינה", אומר ארז ליפשיץ, פעיל מרכזי בשכונת שפירא. "כמו שבן-ארי לקח את הסודנים לבריכת גורדון, אנחנו הולכים לקחת אותם לרמת אביב, לצפון תל אביב, לרוטשילד. כבר ארגנו אוטובוסים והסעות והכל. ניקח אותם לרמת אביב, נביא אותם לקניונים, נחלק להם מרק ובגדים באמצע קניון רמת אביב, באמצע שדרות רוטשילד", הוא מספר.
"אם זה מה שצריך לעשות בשביל שיקרה משהו, נעשה. אם הצעקה שלנו לא תישמע, אולי הצעקה שפתאום יקימו תושבי רמת אביב אחרי שנחלק להם מרק באמצע הקניון תעשה את העבודה".
לאן נושבת הרוח
בינתיים מי שעושה את העבודה זה ח"כ מיכאל בן-ארי מהאיחוד הלאומי. הביקורת הקשה על השימוש שהוא עושה במצוקת התושבים שנשמעת אחרי כל הופעה שלו בתקשורת לא מעניינת אותו, וגם לא מעניינת את התושבים בשכונות.
בן-ארי בהפגנה בשכונת תקווה. "סודנים לסודן" צילום: רענן כהן
מנוצלים או לא, אחרי שהוא פתח לשכה לפניות הציבור בעקבות ריבוי המסתננים ומבקשי המקלט ברחוב ההגנה, לא פלא ששלשום קיבלו אותו מאות מהמשתתפים בהפגנה ב"הו, הא, מי זה בא, ראש הממשלה הבא".
בן-ארי יודע היטב לזהות את הלך הרוח. "אני מתרגש להיות פה היום, הלב שלי איתכם", צעק בהפגנה למאות הצעירים, שאחרי כמה דקות של נאום מצטרפים לקריאה שלו "סודנים לסודן". את מה שקרה אחר כך, לרבות ההתקפה האלימה על המכונית שבה נהג עובד זר מחוף השנהב, הוא כבר הספיק לנתב לכיוון חדש וציני.
"בעקבות תקיפת המסתננים בשכונות הדרום אני קורא לצאת למבצע הומניטרי דחוף, להעביר את המסתננים חזרה לארצותיהם, כדי להבטיח את שלומם", נכתב אתמול בהודעה ששיגר עוזרו הנמרץ, איתמר בן-גביר, לכלי התקשורת. "גם מי שמצדד בהשארת המסתננים לא יכול להתעלם מהאירועים אמש".
מי שבאמת לא יכול להתעלם מ"האירועים" הוא טקלה, שהעביר את הלילה שלאחר הפוגרום בבר שלו בשמירה על המקום יחד עם פעילים חברתיים, שהצטרפו אליו לאחר שאמר להם כי הוא חושש שהמתפרעים יחזרו.
אחרי שמהמוקד אפילו לא התקשרו אליו כשהאירוע התרחש, והמשטרה לא טרחה להציב שוטר בחזית העסק הפרוץ לפחות עד שיתוקן החלון למחרת, בלב השכונה הכי חמה היום בישראל היו אלו "יפי הנפש" שהתייצבו לצדו, מוכנים לספוג עוד כמה קללות ואיחולי "תחזרו איתם לאריתריאה". "מה זה אומרים לי 'שחור', 'שחור', זה דבר שהיה לפני 200 שנה, זה אפרטהייד", אומר אחד מחבריו שהגיע לסייע לו להתאושש. "תגיד, הם יכולים לבוא עוד פעם אחרי שהמשטרה תלך?".
yuval.goren@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם