זכויותיה של הקטינה שאיבדה את משפחתה
חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע כי כל נפגע בתאונת דרכים זכאי לפיצויים בשל נזקים גופניים שנגרמו לו - מבלי להתחשב בקיומה של רשלנות או אחריות לתאונה של גורם זר
האם קיימת חשיבות לגורמי התאונה? האם רשלנות שגרמה להתרחשות התאונה, כגון רשלנות של בעלי מוסך שלא תיקנו כיאות את הבלמים, או מכון בדיקה אשר לא גילה את הליקויים במבחן השנתי – טסט – עשויה להצמיח עילת תביעה נגד מי מהם?
התשובה לשאלות אלה מצויה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. חוק זה קובע כי כל נפגע בתאונת דרכים זכאי לפיצויים בשל נזקים גופניים שנגרמו לו, וזאת מבלי להתחשב בקיומה של רשלנות או אחריות לתאונה של גורם זר.
האחריות לפיצוי הנפגע היא אחריות מוחלטת - גם אם הנפגע עצמו התרשל וגרם לתאונה, או שנגרמה בשל רשלנות גורם חיצוני. במקרה שלפנינו, מי שנושא באחריות לתשלום הפיצויים הוא חברת הביטוח שבה היה מבוטח נהג הרכב, אשר נהג בעת התאונה ובה למרבה הצער ניספה.
הקטינה, אשר שרדה את התאונה, זכאית כיורשת של בני משפחתה למימוש זכויותיה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הן כנפגעת בעצמה – אם נגרמו לה פגיעות גופניות ונפשיות - והן כיורשת של הוריה ואחיה המנוחים.
מהן אותן זכויות?
בשנת 2004 נפסקה על ידי בית המשפט העליון - בפסק הדין הידוע בפרשת "עזבון אטינגר" - ההלכה הידועה כ"הילכת השנים האבודות", אשר יצרה מהפך ביחס לזכויות יורשים של נספים בתאונות דרכים.
על פי פסק הדין, זכאים היורשים לפיצוי, בשל אובדן ההשתכרות וההכנסות של הנספים בתאונה עד לתום תקופת עבודתם הצפויה בעתיד. לדוגמה: אם אדם נספה בהיותו כבן חמישים, יהיו זכאים יורשיו לפיצוי בגובה של הכנסותיו לתקופה בת 17 שנה בעתיד, עד הגיעו לגיל פרישה, וזאת בניכוי סכומים מסוימים (שיטה אשר ידועה כ"שיטת הידות"). כמו כן, בתי המשפט הכירו בזכאות לאובדן חלק יחסי בפנסיה ובקצבת זקנה של המנוחים.
יצוין, כי עד לפסק דין זה, לא היו זכאים היורשים לפיצוי זה אלא לפיצוי מצומצם בשל קיצור תוחלת חיים וכאב וסבל, אשר שיעורו כיום עומד על 50,000 ש"ח בלבד.
זכאית לפיצויים בשל אובדן תמיכת ההורים
במקרה הטרגי אשר לפנינו, תהיה זכאית הקטינה לפיצויים בשל אובדן הכנסות ב"שנים האבודות" של הוריה המנוחים – אם עבדו - וכן של אחיה ואחיותיה, אף אם אלה היו קטינים בעת אירוע התאונה וזאת עד לתום תקופת עבודתם הצפויה בעתיד – שנגדעה כהרף עין.
נוסף לכך, תהיה הקטינה זכאית לפיצויים בשל אובדן תמיכת ההורים, אשר נמנעה ממנה וכן בשל כאב וסבל שנגרמו. אם
נפגעה בעצמה, תהיה זכאית לפיצוי בשל הפגיעות הגופניות והנפשיות שנגרמו וייגרמו לה באופן אישי.
קיימת זכאות אפשרית נוספת והיא במסגרת חוק הביטוח הלאומי - וכן מכוח פוליסות ביטוח תלמידים – שבהן אמורים להיות מבוטחים תלמידי בתי הספר. יחד עם זאת, אין בפיצויים – בסכום ככל שיהיה – כדי לפצות את הקטינה על השבר שנגרם לה, שאין לו מחיר ושיעור.
הכותב הוא עורך דין המתמחה בדיני נזיקין
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם