ליקוק אחד וזה עובר: הכלב צ'יף אחרי הסירוס
הכלב צ'יף נזכר בחורף הרטוב וגם מגיע לווטרינר לניתוח סירוס. הוא לא לחוץ, אבל רואה את בעליו מודאג ומזדהה איתו. על הב ועל דה
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
לבסוף יצאתי משם כי הייתי חייב להתפנות. חשבתי ללכת בשקט בשקט ולעשות ליד הדלת ומיד לחזור למקום הבטוח, אבל התוכניות שלי השתבשו. ראשית קלטו שיצאתי ומיד שמו עלי רצועה לצאת החוצה. כל כך רטוב וקר בחוץ, למרות שהתנגדתי רבות גררו אותי בכוח. אמרתי שאעשה מהר ונרוץ הביתה אבל לאבא היו תוכניות אחרות.
הכלב צ'יף. בדרך לווטרינר
צילום: שי גרצמן
אם אני זוכר נכון הם דיברו בניהם על משהו בשם סירוס, הם קבעו לי תור או משהו כזה. אחרי שסיימתי את עיסוקיי נכנסנו למכונית. אני ממש אוהב לנסוע איתם, יש הרבה דברים שזזים מסביב ואנחנו נשארים במקום. גם ממש כיף לנבוח ביחד עם אבא על מכוניות, אנשים, עצים ועמודים. אני נובח ואבא נובח חזרה "שקט, שקט". אני מרגיש שאנחנו ממש נהנים ביחד.
בסיום החוויה באוטו הרגשתי ממש כיף, אני אוהב ימי כיף עם אבא. כבר לא היה לי
אכפת שהגענו לווטרינר. האמת שאין לי בעיה עם המקום הזה, רק איך שאנחנו מגיעים תמיד אבא מתחיל להיות ממש לחוץ. ואז גם אני לחוץ, אבל רק מפני שאני דואג שאבא לחוץ והוא ממש מצפה שאני איילל וארעד, אז אני מרצה אותו, לא רוצה לאכזב.
הפעם הבאה שאני זוכר הייתי על השמיכה שלי בבית מוקף פרצופים מודאגים, ואותי מנסה לקום אבל מתקשה משום מה. יש גם איזה כאב מוזר ליד הזנב, אבל שטויות - קצת ליקוקים והכל עובר.
האישה מאחורי הכלב צ'יף: טלי ברקן, פסיכודוג - מאלפת כלבים ומומחית לפתרון בעיות התנהגות, מאלפת כלבי שירות לבעלי מוגבלויות, מתנדבת בעמותת תנו לחיות לחיות חיפה ובפרוייקט כלבי ליטוף. פרטים נוספים באתר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם