לא לעולם חוסני: משפט מובארק מגיע לקיצו
עונש מוות, מאסר, או דווקא זיכוי מהדהד? מי שהיה הנשיא הכל יכול של מצרים יובל במצב נפשי וגופני רעוע להקראת גזר דינו
- אחרי 30 שנה: בוטל מצב החירום במצרים
- בניו של מובארק יועמדו לדין במשפט נוסף
- מצרים: ראש הסגל של מובארק נשלח לכלא
עורך הדין של מובארק, פריד א-דיב, ייצג גם את עזאם עזאם שהורשע בריגול למען ישראל. "הוא עורך דין טוב, שחקן מהטובים שראיתי, אבל אני לא מאמין שהוא יצליח לחלץ אותם מהכלא", אומר עזאם.
"יש לו לשון חדה, הוא מרשים ביכולת הדיבור שלו, אני האמנתי שהוא יעזור לי, אבל בכל מה שקשור אלי הוא דיבר לאוויר, אף אחד לא הקשיב לו, הוא מקורב למשפחת מובארק, אבל אני לא מאמין שהוא יציל אותם".
ב-11 בפברואר 2011, שבועיים וחצי אחרי שפרצו מהומות בקהיר, עזב חוסני מובארק את ארמון הנשיאות אחרי 30 שנות שלטון. לאחר חצי שנה התחיל משפטו בקהיר. תמונות שלו מובל על אלונקה לאולם הדיונים בבניין האקדמיה למשטרה בקהיר פורסמו בכל העולם.
"אני לא אשם", מלמל מובארק בבית המשפט, ובתום הדיונים הקריא שיר ערבי המסתיים במילים: "ארצי, גם אם אינה צודקת, יקרה לי". בפברואר האחרון הסתיימו הדיונים המשפטיים והשופט הכריז שגזר הדין יינתן בחודש יוני.
"המשפט נמשך תקופה ארוכה", אומר פרופ' אלי פודה מהחוג ללימודי האיסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית, "בדרך כלל משפטי ראווה מסתיימים מהר. כפי הנראה היו מי שקיוו שהוא ימות במהלך המשפט ויפטור אותם מהבעיה של גזר הדין".
בעוד רוב הנאשמים במשפטו עצורים בבתי כלא, מובארק לא נכלא. לאחר שעזב את ארמון הנשיאות שהה עם משפחתו בווילה בשארם א-שייח, למרות שמועות עיקשות בעולם שטענו שהוא נמלט לאילת ולשווייץ. השכן שלו היה באקר בן לאדן, אחיו החורג של אוסמה בן לאדן. הבית השקט הסמוך למועדון גולף, שהוקף באנשי ביטחון מלווים בכלבים, סיפק למשפחת מובארק תחושה של פרטיות ושלווה.
באפריל הקודם הורה התובע הכללי על פירוק האידיליה. שני בניו של מובארק הועברו לכלא טורה בקהיר, ואילו מובארק עצמו, בן 84, חולה בסרטן הלבלב והמעיים שאף לקה בהתקף לב, עבר לבית החולים הצבאי בשארם.
עם תחילת משפטו הוא הועבר לבית חולים צבאי 50 קילומטרים מזרחית לקהיר. בבדיקות רפואיות נמצא שהוא שרוי בדיכאון ומעת לעת מאבד את הכרתו. חוות דעת רפואיות קבעו כי מובארק יכול לעבור מבית החולים לבית הכלא טורה, אך בית המשפט לא הורה על העברתו לכלא, אולי מפני שמובארק איים שיתאבד אם ייאלץ להיכנס לבית הסוהר.
אשתו, סוזן, שמתגוררת בווילה המשפחתית בקהיר מגיעה לבקר אותו כל יום ושוהה לצדו עד שעות הערב באישור התובע הכללי. "מה שמדהים אותי זה שלא שמעתי אותו מכפיש אף אחד, גם לא את אלה שתוקפים אותו. הוא לא מדבר הרבה, הוא רק שואל מה הצעד הבא", סיפר עורך דינו א-דיב בראיון לעיתון "פוריין פוליסי" לאחרונה.
"פעם שאלתי אותו איך הוא מרגיש בבית החולים כשאינו חופשי, והוא שאל אותי'מתי הייתי חופשי? אף פעם לא יכולתי להסתובב בחופשיות, אנשי הביטחון הקיפו אותי, לא יכולתי לצאת לגן, לקולנוע או לשוטט ברחוב. אני רגיל לזה'".
"אפשר להבין למה הוא לא רוצה להיכנס לכלא", אומר עו"ד יצחק מלצר המסייע לישראלי הבדואי עודה טראבין, שהורשע בריגול למען ישראל וכלוא זה עשר שנים בבית הכלא טורה בקהיר. "עודה מתלונן על תנאי מאסרו. הוא ישן על רצפת בטון, אין מים זורמים, אין אסלה, אין שירותים, בערב הוא נאלץ לעשות את הצרכים בדלי, הוא נאלץ לאכול את הזבל שהם מחלקים. זה לא תענוג גדול".
" אני מתאר לעצמי שהבנים של מובארק ומובארק בעצמו, אם יגיע לבית הסוהר, מקבלים תנאים של וי.איי.פי", אומר עזאם עזאם שהיה כלוא בטורה במשך שמונה שנים. "בשבילי זה היה מקום מגעיל, בלי שום תנאים אנושיים. בהתחלה אפילו מזרן לא היה לי, לא מיטה, לא כלום. אני אישית שמח שזה מה שקורה להם אחרי מה שהמשטר של מובארק עולל לי. אני לא יכול לסלוח להם, ואני שמח שהם משלמים מחיר".
על פי פרסומים בתקשורת המצרית, בשעות הפנאי שלו מובארק כותב ספר. בפרקים מהספר שפורסמו בעיתון המצרי "רוז אל-יוסוף", כתב מובארק שהוא שילם לבנימין בן-אליעזר 25 אלף דולר בחודש כדמי ייעוץ. בן-אליעזר הכחיש.
בכל מקרה, כסף לא חסר לו. למשפחה יש חשבונות בנק בכל רחבי העולם בסכום שנע על פי הערכות שונות בין שני מיליארד ל-70 מיליארד דולר. א-דיב טען שלמובארק יש רק מיליון דולר בחשבון בנק במצרים. "אין לו או לאשתו אפילו לא דולר אחד מחוץ למצרים", אמר בראיון.
סוזן מובארק היא היחידה במשפחה שחירותה לא נשללה. "היא לא הייתה מזוהה עם המשטר, היא הייתה המשטר", נכתב עליה בתחקיר "ניוזוויק" שפורסם לאחרונה. על פי השבועון, בחמש השנים האחרונות מובארק שהיה חולה ואף איבד בהדרגה את שמיעתו, שהה רוב הזמן בווילה בשארם. הזדקנותו של בעלה עוררה בגברת הראשונה יצרים פוליטיים עזים, והיא שהביאה את המדינה לנקודת הרתיחה.
התעקשותה לגרום לבחירתו של בנה גמאל לנשיא מצרים הציתה את גפרור המחאה. מובארק עצמו לא התלהב מהמהלכים להפוך את מצרים לשושלת מלכותית שבה השלטון עובר מדור לדור, אבל הוא נכנע לאשתו. היא נחשבה למבריקה מבין השניים, דמות שייקספירית ערמומית ומניפולטיבית, אטומה ומרוחקת. "איזו מין אישה זו שלא הרגישה ש-80 מיליון בני אדם שוטמים אותה בצדק? ", נכתב ב"ניוזוויק".
לא מפתיע, אם כך, שמובארק חששה מהחקירה שאליה זומנה. היא לקתה בהתקף חרדה ובלעה כדורי שינה בניסיון להתאבד. ספר שכתב המנכ"ל לשעבר של הטלוויזיה הממלכתית במצרים, עבד א-לטיף אל-מינאווי, חשף שהיא סירבה לעזוב את הארמון הנשיאותי, הסתגרה בחדרה, השתטחה על הרצפה ובכתה.
בתום חקירה שנמשכה ארבעה ימים העבירה סוזן מובארק לשלטונות את מפתחות אחד מבתי המשפחה בקהיר וכמה חשבונות בנק. "היא מאוד מודאגת מעתיד המשפחה", אמר א-דיב. על פי פרסומים בתקשורת המצרית, מובארק, כמו בעלה, כותבת ספר, וגם היא כמוהו קיבלה 14 מיליון דולר מהוצאת קנונגייט. בהוצאה מכחישים.
על פי פרסום ב"רוז אל-יוסוף", מובארק חושפת בספר הצעה אמריקאית לספק למשפחה מקלט מדיני בארצות הברית זמן קצר לפני שעזבו את הארמון הנשיאותי. סעודיה, בחריין ואיחוד האמירויות הציעו הצעות דומות.
שני הבנים, גמאל ועלא, עצורים בכלא טורה מאז חודש אפריל בשנה שעברה. הם הגיעו לכלא הידוע לשמצה בשעת בוקר מוקדמת ועל ידיהם אזיקים. מאז הם משתדלים לא לצאת מהתא וממעטים ליצור מגע עם האסירים האחרים. נשותיהם מבקרות אותם, אבל הם לא פגשו את אמם מאז שעזבו את המתחם המשפחתי בשארם א-שייח. מלבד המעצר הם מתמודדים עם טרגדיה משפחתית.
במאי 2009 נפטר מוחמד, בנו הבכור של עלא, ממחלה פתאומית. מובארק קרס מצער. הוא ביטל פגישה עם הנשיא אובמה בארצות הברית ולא הגיע להאזין לנאום המפורסם של אובמה בקהיר.
עלא, בנו הבכור של מובארק ואיש עסקים, מעולם לא גילה התעניינות בפוליטיקה ותמיד העדיף לצפות במשחק כדורגל על פני שיחות פוליטיות. סוזן מובארק, שניווטה את עתידם ואת הונם של בניה, החליטה שדווקא הבן הצעיר, גמאל, יירש את אביו.
גמאל השתלב באווירה. הוא למד באוניברסיטה האמריקאית בקהיר, עבד בבנק האמריקאי בלונדון וחזר למצרים ב-95'. הוא נחשב למרוחק ומנוכר ולנעדר כישורי מנהיגות, אבל אהב להשוות את המובארקים לשושלת קנדי ולבני משפחת בוש.
1,600 עדים נחקרו במשטרה לפני שכתב האישום הוגש. מובארק, על פי כתב האישום, מואשם בשותפות לטבח של למעלה מ-800 מפגינים בקהיר, אלכסנדריה וסואץ. מובארק מואשם גם בקבלת שוחד מחוסיין סאלם בתמורה למתן רישיונות לבנייה של מתחם תיירות בשארם.
החברה של סאלם שנמלט ממצרים הייתה שותפה של החברה שבשליטת יוסי מימן בחברה המתפעלת את צינור הגז בין ישראל למצרים. על פי כתב האישום, מובארק ושר הנפט שלו, סמאח פהמי, העניקו לסאלם הטבות בהולכת גז לישראל. מובארק הכחיש את ההאשמות. יכול להיות שהוא טעה, אמר עורך הדין שלו, אבל הוא לא התכוון לגרום נזק.
עלא וגמאל מואשמים בקבלת חמש וילות בשארם א-שייח מחוסיין סאלם בתמורה לסיוע בבניית מתחם התיירות. גם שר הפנים לשעבר, חביב אל-עאדלי, וארבעה מעוזריו מואשמים בעבירות דומות. חוסיין סאלם שמואשם במתן שוחד ונמלט לספרד, יקבל את גזר הדין בהעדרו.
אחרי דיונים מתישים כל התיקים אוחדו, אבל המשפט התעכב שבועות ארוכים אחרי שעלתה טענה שנשיא ההרכב, השופט אחמד ריפעת, מקורב למובארק. אחיו של ריפעת היה עורך של השבועון "אל-אהראם אל-איקתיסאדי", שנתמך על ידי הממשלה ואף כתב מאמרים בזכות מובארק. הבקשה לפסילתו נדחתה.
חלק גדול מהדיונים היו חסויים. רק שני דיונים צולמו לטלוויזיה המצרית, באחרים לא ניתנה לכלי התקשורת גישה לאולם. בחודש פברואר נשמעו הסיכומים. ביום שבת, אם לא תהיה דחייה של הרגע האחרון, יינתן גזר הדין. מובארק כבר הורשע בגרימת נזק כלכלי למצרים כשחסם את רשת האינטרנט והוטל עליו קנס של 33 מיליון דולר. על פי הערכות, אם מובארק יזוכה, יפרצו מהומות ויופעל לחץ פוליטי לשנות את גזר הדין.
אחד האנשים שעוקבים בעניין רב אחרי המשפט הוא סעד איברהים, שהיה מרצה של סוזן מובארק בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטה האמריקאית בקהיר. הם התיידדו, ואיברהים אף סייע למובארק לכתוב את נאומיה. בשנת 2000 אמר בראיון לטלוויזיה שעלול להתפתח במצרים מצב הדומה לזה שאירע בסוריה, כשבשאר אסד ירש את אביו, חאפז. למחרת הוא נעצר והשתחרר אחרי שלוש שנים ועינויים קשים.
היום הוא אקטיביסט מצרי ידוע ומרצה בכל רחבי העולם. "צריך לשפוט את מובארק בהגינות על מה שהוא עשה, ואז הנשיא החדש יוכל לחון אותו או להפחית בעונשו בשל גילו והשירותים שהעניק למדינה לפני שנים רבות", אמר ל"מעריב", " אני לא מתעניין בפוליטיקה נקמנית". איברהים מעריך כי על סמך הראיות הקיימות, עונשו של מובארק צפוי להיות בין שבע ל-15 שנות מאסר.
מומחי משפט מעריכים שאין די ראיות כדי להרשיע את מובארק לפחות בכל מה שקשור להרג המפגינים. אחד העדים, הגנרל חוסיין סעד מוסה, העיד שהוא השמיד ראיות בתחנת משטרה במהלך ההפגנות. שר ההגנה הקודם, חוסיין טנטאווי, העיד בדלתיים סגורות, אבל מתוך הדלפות עולה שהוא העיד לטובת ההגנה. עו"ד גמאל עיד שמייצג כמה ממשפחות ההרוגים, אמר ל"וושינגטון פוסט" ש"מובארק פושע אבל מבחינה משפטית יש ראיות חלשות מאוד".
"המצב אבסורדי מאין כמוהו ואפילו אירוני", אומר פרופ' פודה. "אחמד שפיק שהיה ראש הממשלה של מובארק הגיע למקום השני בבחירות לנשיאות, ויש מי שנוטים לראות בזה געגוע למובארק. אני סבור שהגעגוע הוא ליציבות וביטחון. בכל מקרה, רואים את הסוף אבל עדיין לא יודעים מהו. סופו של מובארק הולך ומתקרב, אבל הסיפור המצרי רחוק מלהסתיים גם אחרי מתן גזר הדין וגם אחרי סיבוב הבחירות השני בעוד כשבועיים".
"מובארק היה פטריוט מצרי", אומר פרופ' שמעון שמיר שהיה שגריר ישראל במצרים, "הוא משוכנע שכל מה שהוא עשה היה לטובת מצרים וכי הוא משלם מחיר על הניסיון שלו לשמור באמצעים דרסטיים על הסדר והיציבות. ייתכן שהוא הגזים, הוא בוודאי שגה כשאפשר לבניו להתעשר בצורה פרועה וכשהכין את בנו גמאל לשלטון, אבל המצרים שואלים את עצמם אם היום טוב יותר, והתשובה בפשטות היא לא".
shabat@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם