שני הישראלים שיחצו את אמריקה על אופניים
בין 63 הרוכבים שיתחרו במסלול הארוך והמתיש בעולם, יהיו גם זוהר קנטור וחנוך רדליך, שמקדיש את המסע לזכרו של דודו
- מסלול משפחתי: סיפורם הלא ייאמן של האחים רדליך

בגיל 31, כשהוא כבר נשוי פלוס תינוקת, רדליך החליט שרכיבת אופניים היא המקצוע שלו, והשבוע הוא יהיה בין 63 הרוכבים שייצאו לדרך באחד ממסעות הרכיבה הקשים בעולם, אם לא הקשה שבהם - "טור דיווייד" (Tour Divide).
המטרה היא לסיים את המסלול המפרך: יותר מ-200 קילומטר ביום, כשעל האופניים הם נושאים את כל הציוד. זו הסיבה שאיש מהם לא ייקח עמו כל חפץ שעלול להתברר כלא חיוני. "לא סבון, לא שמפו, לא נעליים נוספות - כלום", מסביר רדליך. "אפילו את מברשת השיניים חתכתי לחצי כדי לחסוך עוד כמה גרמים. כל עולמי יהיה 22 קילו".
את ההתמכרות לאופניים הוא קיבל בירושה. דודו, סגן-אלוף חנוך רדליך, נפצע בקרב מרסיסים שחדרו לגופו ולאחר שנים נפטר מגידול סרטני, שככל הנראה נגרם כתוצאה מהימצאות אותם רסיסים בגוף.
לפני מותו השביע הדוד את אחיו הצעיר אברהם שידאג לאשתו פנינה ולשלושת ילדיו. מפנינה ביקש שתקנה לכל אחד מהילדים אופניים. עם הזמן התאהבו פנינה ואברהם, נישאו ונולדו להם שלושה ילדים נוספים,
מאז זורמת האהבה לאופניים בעורקיהם של בני המשפחה הגדולה. לפני שלוש שנים הם יצאו יחד למסע שכולו שחזור של מסלול הרכיבה שעשה אביהם/דודם מתל אביב לאילת, שגם תיעד במכתבים את חוויותיו. זה אולי יכול להסביר את הבחירה של חנוך (הקטן) לצאת לתחרות האופניים מקנדה למקסיקו.
"לא רק המסלול קשה, אלא גם התנאים", מסביר רדליך. "אסור לקבל עזרה, אין שלבים מוגדרים, אין צוות, אין מחנה, אין נקודות עצירה מוגדרות. זה רק אתה, האופניים ושק שינה".
ולא שהוא מתכוון לישון הרבה: בכל בוקר הוא יקום בחמש וחצי, ושעה לאחר מכן כבר ייצא לרכיבה עד השעה 11 בלילה, אז יעצור בצד הדרך ויפתח את שק השינה. את האוכל והשתייה הוא יקנה בעיירות נידחות שבהן יעבור. הדרך היחידה שבה יהיה אפשר לעקוב אחר המשתתפים היא באמצעות אתר המסע, שבו ניתן יהיה לראות על מפה את תנועתם באמצעות מכשיר האיתור שהם נושאים עמם.
התחרות ארוכה מאוד ומפרכת, ובדרך כלל פחות מ-40 אחוז מהמשתתפים המעטים בה מצליחים להגיע לקו הסיום. רדליך לא מתכוון להסתפק בהישג הזה. "כהתחלה חשוב לי לסיים את המסלול, אבל אני בא להתחרות", הוא אומר. "אני מכוון למקומות הראשונים".
