יומני האולפנה: רגע לפני שנהפוך לפליטים

פחות מחודש לפני הפינוי מלווה מעריב את יעל שחק, תושבת שכונת האולפנה, ששובתת רעב במאהל המחאה. "הבית שלי כאן"

יעל שחק | 5/6/2012 11:46 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בימים האחרונים פתאום הכל התחבר לי.

ביום שישי נסעתי בדקה האחרונה למאהל המחאה בירושלים. קבלת שבת עם עוד תשע משפחות וחבורות של ילדים על "בימבות". אנשים באים והולכים, חלקם רק מציצים פנימה ומתביישים להיכנס.

"למנהיגים יש אינטרסים אחרים". שחק במאהל המחאה צילום: פלאש 90
גם אני כזו, מתביישת בדרך כלל. אבל הפעם אני אוזרת אומץ עם עוד שתי ילדות חמודות, שנותנות לי ידיים מרוחות בוופלות שנמסו מהחום. אנו פונות למבקרים ומזמינות אותם פנימה. סעודה שלישית מרובת אנשים, וכבר בוקר יום ראשון.

אני רצה לעבודה, חוזרת לשכונת האולפנה, אוספת את הילדה שלי ומחליטה להגיע לכאן שוב. ונשארת כאן.

למה? כי מרגיש לי שיש כאן משהו אחר. לא עוד הפגנה המונית ורועשת עם סיסמאות באדום, אלא שביתה. שביתת רעב קוראים לזה. פסק זמן. לחשוב. להיות, לכאוב בשקט.

כבר חצי שנה או יותר שבשכונה שלנו מתעוררים, הולכים, מתראיינים, מארחים חברי כנסת ושרים, מסמסים, מקווים, מעודדים, מחבקים את השכנים.

ואז פתאום שומעים בחדשות של מוצאי שבת, כמו בחדשות ממקום רחוק, שהולכים להרוס, לנסר, להעתיק לנו את החיים למקום אחר.
לחוק יש מחשבות אחרות

אז הגעתי למאהל. בלי יומרות. באתי לשבת עם חברים במעגל, להיות, לשתוק אפילו, ואם צריך גם לא לאכול. שביתה כדי להזכיר לכולנו שלפעמים צריך לקחת רגע פסק זמן, רגע למחשבה נוספת.
 

מאהל המחאה נגד פינוי שכונת האולפנה.
מאהל המחאה נגד פינוי שכונת האולפנה. צילום: פלאש 90

אני רוצה לצעוק לעוברי האורח: "הי, גם אנחנו אנשים, גם אנחנו רוצים לחיות, גם אנחנו קנינו בית עם משכנתה ומשלמים ארנונה גבוהה ומסים. גם אנחנו חיפשנו בית ומצאנו אותו כאן, בשכונה. אפילו הממשלה עודדה אותנו להיות כאן".

ובכלל תמיד חלמתי לגור ביישוב, בנופים אחרים.

הקמנו קהילה, עברנו לידות ביחד, קנינו עוד נדנדה לגינה הקטנה, שתלנו דשא ירוק וציירנו על הכביש קווי הפרדה, וסימון חניות וסימון ל"צפרדע".

וכך חיינו עשר, אחת עשרה שנה. ואז שמענו שמועה שהולכים להרוס, ולבנות מחדש, או לא להרוס,
ורק להזיז. ובדקנו בחוזים ובמסמכים, ונזכרנו שחתמנו והכל היה בסדר. וזה הכי הגיוני והכי חוקי.

אבל לחוק יש מחשבות אחרות, אפילו מול מסמכים חתומים; ולמנהיגים יש אינטרסים אחרים, מול הבטחות ישנות. ועוד רגע אנחנו התושבים נהפוך לפליטים, ואם זה לא היה הבית שלנו אולי היינו צוחקים או במקרה הטוב - אדישים.

ובדיוק בשביל זה באתי לכאן. לשבת, להיראות, להזכיר לכולם שגם לאנשים טובים זה יכול לקרות. באתי להזמין אנשים לבית שלי, או לפחות כרגע לאוהל שלי. בתקווה שהאוהל שלי לא יהפוך לבית שלי.

יעל שחק מתגוררת עם בתה חן בשכונת האולפנה בבית אל זה כעשר שנים 

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים