אחרי 147 שנה: תיעוד מההתנקשות בלינקולן
בארכיון הלאומי נמצא מסמך מ-1865 שכתב רופא צעיר אשר חש לסייע לנשיא ארה"ב אחרי שנורה בידי מתנקש. "דוח מדהים מהטרגדיה"

על פי ההערכות, הדוח המפורט והמדהים שנמצא לאחרונה, נכתב שעות ספורות אחרי ההכרזה על מותו של לינקולן. ד"ר לייל, שישב במרחק של כ-20 מטר מתאו של לינקולן בתיאטרון פורד באותו לילה באפריל 1865, הספיק לראות את המתנקש ג'ון ווילקס בות' קופץ מהתא אחרי ההתנקשות.
בתחילה חשב לייל כי לינקולן נדקר, אך גילה פציעה אחרת. "התחלתי לבחון את ראשו, אחרי שלא מצאתי כל פציעה באזור הכתפיים. עד מהרה אצבעותיי נתקלו בזרם דם מתחת העורף", הוא מתאר. אז הבין שמדובר בפצע כניסה של קליע.
ההיסטוריונים שמצאו את הדוח רק עתה אמרו כי לדעתם הוא תויק, הוכנס לארגז ואוחסן לארכיון מבלי שאיש ידע על כך במשך 147 השנים האחרונות. למרות שהוא לא מספק גילויים חדשים, מדובר לטענתם ב"תיעוד הראשון" של הטרגדיה – ציין אחד החוקרים, דניאל סטונוול.
"מה שמדהים לגבי הדוח הוא המיידיות והתיאור הקליני העובדתי של מה שראה לייל", הוסיף סטונוול. "הוא כולל הרבה שפה מליצית, אך ללא הפגנת רגש", אמרה החוקרת מהמוסד לזכר לינקולן הלנה פאפאיונאו.
עם זאת, בעוד הדוח של לייל כולל תיאור מועט של תחושותיו, פאפאיונאו מאמינה כי האופן שבו המחיש את הרגעים לאחר הירי מראה
"אני מייד רצתי אל התא הנשיאותי, וברגע שהדלת נפתחה נכנסתי והצגתי את עצמי בפני הגברת לינקולן שקראה לעברי מספר פעמים: 'הו, דוקטור, עשה מה שאתה יכול למענו, עשה מה שאתה יכול!", כתב.

אם קיוו בארצות הברית למצוא יותר תשובות על אותו לילה ארור בו איבדו את נשיאם, הדוח למעשה רק מלבה את הדיון האלמותי בין רופאים והיסטוריונים בשאלה האם הנשיא הפצוע קיבל טיפול נאות. בעוד הרפואה הדחופה עדיין בחיתוליה בזמנו, התיעוד של ד"ר לייל מדגיש "את חוסר האונים של הרופאים", אמר סטונוול. "הוא לא אמר את זה, אבל אפשר להרגיש את זה ממילותיו", סיפר.
"נכון לזמן הנתון, הוא עשה כל מה שהוא היה יכול כשורה", אמר המומחה לרפואת חירום, ד"ר בליין יומס. "הוא ניסה לבצע החייאה בלינקולן", הוסיף. לדבריו, כאשר ד"ר לייל נכנס לתאו של הנשיא, לינקולן היה למעשה כבר מת. "הוא הצליח להחזיר לו את הדופק ואת הנשימה. הוא בעצם הציל את חייו של לינקולן, גם אם הוא לא שרד לבסוף את הפציעה".
לייל, בן 23 בלבד בזמן ההתנקשות, ורק שישה חודשים בתוך תקופת ההתנסות הרפואית שלו, לא דיבר או כתב אודות המקרה אלא עד 1909 באירוע לציון יובל להולדתו של לינקולן.
