איך הפך העירום לסמל העדכני של המחאה?
ארגונים חברתיים ברחבי העולם מצאו דרך לחדור לתודעת הציבור כדי לקדם את המטרות שלהם: פחות בגדים וכמה שיותר רעש
ב-1921 הופיעה ב"ניו יורק טיימס" כתבה קטנה, שעל רקע התקופה נראית משונה וחסרת הקשר - "רוקדים בעירום כמחאה" הייתה הכותרת. "שלושה גברים מ'דוחובור', קבוצה רוסית נון קונפורמיסטית, הסירו את כל בגדיהם בתחנת רכבת ליד העיר נלסון, בבריטיש קולומביה שבקנדה, וביצעו ריקוד מלחמה", דיווח העיתון.
הסיבה: ארצות הברית סירבה להכניס אותם לשטחה. השלושה היו בדרכם למדינת וושינגטון בצפון מערב ארצות הברית כדי להתיישב בה ועברו תשאול אצל נציב שלטונות ההגירה. הפקיד הגיע למסקנה ש"השקפותיהם של השלושה מתאימות להגדרה של אנרכיזם פילוסופי", וסירב לאפשר להם להיכנס למדינה. העיתון דיווח גם שהמוחים איימו לקיים תהלוכת מחאה בעירום בעיר ונקובר שבקנדה, בהשתתפות "מספר רב של חברי 'דוחובור'" בעקבות המעצר.
"דוחובור" הייתה כת נוצרית דתית שמשמעות שמה "מתאבקים רוחניים". היא נוסדה באוקראינה ונודתה על ידי הכנסייה הרשמית. בראשית המאה ה-20, כמה אלפים מהם היגרו לקנדה, שם הובטח להם שטח אדמה גדול, חופש פולחן ואי התערבות בחיי הקהילה.
אבל כדרכן של הבטחות לגבי סובלנות, המציאות לא עלתה בקנה אחד עם הציפיות. הממשלה לא העניקה להם את כל הקרקעות המובטחות, וכפתה על ילדיהם חינוך ממשלתי קונבנציונלי. כך נולדה תנועת מחאת העירום המכוננת של התקופה המודרנית, שהייתה עדיין פעילה בשנות השבעים.
והנה מתברר שהמסורת אינה גוועת: בשבוע שעבר, במשך כמה ימים רצופים, התמלאו רחובות מונטריאול במפגינים, חלקם עירומים לחלוטין ואחרים בעירום חלקי, סטודנטים ואוהדיהם המוחים כבר חודשים בקוויבק על העלאת מחירי שכר הלימוד. אבל ההקשר של ההפגנות רחב הרבה יותר. המוחים הגיעו כדי לשבש את חגיגות ה"פורמולה 1" מרוץ המכוניות היוקרתי והנוצץ, המשמש סמל לערכים קפיטליסטיים של עושר וזוהר.
300 אלף תיירים מגיעים לצפות במרוצי ה"גראנד פרי" בעיר, ומכניסים לקופתה 100 מיליון דולר. כשהסטודנטים יצאו לרחובות, קצת אחרי השעה שבע בערב, והציגו לראווה את אבריהם המוצנעים בדרך כלל, היה זה בדיוק כשרבים מהתיירים העשירים התיישבו לסעוד ארוחת ערב במסעדות האופנתיות. חלק היו משועשעים, אבל רבים הסתייגו.
"ברוכים הבאים למונטריאול", אמר בסרקסטיות אחד התושבים המקומיים לקבוצת תיירים שצילמה את המפגינים העירומים. "זה כבר לא קשור ללימודים. אני אפילו לא קוראת לזה יותר 'מחאה'. אני קוראת לזה 'אנרכיה'", התלוננה ליסה קלטסיס, תושבת העיר. המסרים שהגיעו ממונטריאול אכן היו מגוונים. חלק הפגינו נגד הקפיטליזם. היו כאלה שיצאו למחות נגד חוק חדש, הדורש ממפגינים להודיע על הפגנות שמונה שעות מראש.
על אחד השלטים שהחזיקו המפגינים היה כתוב "הפגנה ללא בגדים למען שקיפות שלטונית". בין הסיסמאות שהושמעו לעבר השוטרים היו קריאות בנוסח: "אתם סקסיים, אתם חמודים, רק תורידו את הבגדים". במיטב המסורת של המחאה החברתית של השנה האחרונה, המפגינים היו מצוידים בסירים, מחבתות וכלי מטבח אחרים בעזרתם הרעישו עולמות. כמה מהנועזים שבין הסטודנטים והסטודנטיות, שהתפשטו לחלוטין, ציירו ריבוע אדום, המסמל את
היו כאלה שמחו על כך שה"פורמולה 1" קשורה לתיירות מין, ושיבשו את פעולתם של בתי מלון שלטענתם משתפים פעולה עם סחר בנשים. הטענות לגבי הקשר לאנרכיזם נראות רלוונטיות למדי נוכח העובדה שעל העגלה קפץ גם ארגון ההאקרים "אנונימוס", שפרסם שמות של רוכשי כרטיסים למירוצי ה"גראנד פרי".
המשטרה, כמובן, לא התייחסה בסלחנות מרובה לתהלוכות הססגוניות. חלק מהמפגינים רוססו בגז מדמיע ופוזרו באלות ואפילו רימוני הלם. באחד הערבים בשבוע שעבר נעצרו 37 בני אדם. עד כאן טולרנטיות קנדית. המפגינים, אגב, טענו שהם ניהלו הפגנה שלווה, ושלא היה מקום לנהוג כלפיהם באלימות.
דבר אחד בלי ספק הושג בהפגנה הזאת, אותו אלמנט שמשמש תמיד הצדקה להפגנות בעירום, ומצליח תמיד: הפניית תשומת לב תקשורתית. נדמה שמעולם לא הייתה הפגנה בעירום, אפילו בשנים המתירניות ביותר, בסיקסטיז העליזות, שלא הותירה רושם תקשורתי. עירום בציבור הוא יעיל, כמו שיודעות כל חברות הפרסום המנצלות ביעילות רבה כל כך את הגוף האנושי למכירת כל דבר, גם אם אין לו קשר לגוף. אבל האם זהו אך ורק פטנט שיווקי?
פיליפ קאר-גום, מחבר בריטי פרסם בשנת 2010 ספר שכותרתו: "היסטוריה קצרה של עירום", העוסק, בין השאר, בהפגנות ללא בגדים. "עירום גורם לאדם להיות פגיע במיוחד, אבל בנסיבות מסוימות, באופן משונה, בעל כוח רב. זו הסיבה שזה הפך לאמצעי פופולרי כל כך בהפגנות פוליטיות", הוא כותב.
לדבריו, המפגינים מראים שבכך שהם לא לבושים, יש להם אומץ רב, ובמקביל אין להם מה להסתיר. עם זאת, קאר-גום טוען שבהפגנות ממין זה, לעיתים הסיבה המקורית להפגנה נשכחת, ומה שנותר בזיכרון הוא רק העירום.
אחרי הסיבוב בקנדה, באופן מפתיע, אנחנו שבים למקורות - לאוקראינה. למי שכנראה לא כל כך מפריע שנושא ההפגנה יישכח ורק העירום יוותר בזיכרון, היא הקבוצה המשונה אך הידועה מאוד, FEMEN.
ארגון הנשים שהוקם בקייב בשנת 2008 עוסק באופן בלעדי כמעט במחאה בחזה חשוף, נגד כל הרעות החולות שניתן להעלות על הדעת בהקשר המגדרי: תיירות מין, סקסיזם, משרדי שידוכים המייצאים כלות לחו"ל, היעדר שוויון בשכר וכדומה. מטרתו המוצהרת: "לעודד מנהיגות ואיכויות מוסריות ואינטלקטואליות בקרב נשים צעירות באוקראינה". זאת מתוך כוונה לבצע "מהפכה נשית" באוקראינה בשנת 2017.
בשבוע שעבר הפגינו פעילות של FEMEN, כמעט כולן בעלות חזות של דוגמניות על, מול האיצטדיון הלאומי של פולין בוורשה, במחאה נגד טורניר אליפות אירופה בכדורגל "יורו 2012" המתקיים באוקראינה ופולין. הן מחו נגד העובדה שהתחרויות מובילות לשימוש מוגבר בשירותי זונות. הפעילות הגיעו למקום מצוידות במטפי כיבוי אש והתיזו קצף על הקהל שהגיע לפתיחת המשחקים.
על פלג גופן העליון העירום הן כתבו "פאק יורו 2012". מדובר בסך הכול בארבע פעילות, אבל ההד התקשורתי היה כמובן אדיר. הקבוצה הססגונית הייתה נוכחת בכמעט כל אירוע הקשור לטורניר בחודשים האחרונים. עיקר מי שחטפו את מטחי הקצף היו הצלמים שהתנפלו במצלמותיהן על הארבע כמוצאי שלל רב. השוטרים הפולנים, אגב, לא נראו כמי שמתכוונים להתחשב בעובדה שמדובר בנשים חשופות ושבריריות למראה, מה שהעצים את ההד התקשורתי עוד יותר.
קבוצה אחרת המרבה לעשות שימוש בעירום היא PETA, ארגון זכויות בעלי החיים הגדול, שלא מתקשה לגייס לקמפיינים שלו סלבריטאיות כמו אלישיה סילברסטון וקלואי קרדשיאן, שהסירו את בגדיהן למען הארגון בעשור האחרון. PETA ארגן קמפיינים רבים נגד לבישת פרוות, תעשיית העורות, ונגד התנהלות לא אנושית בבתי מטבחיים ועוד. לאחרונה הוא הגדיל לעשות ובצעד שנוי במחלוקת הקים אתר "פורנוגרפי", בו מרוכזות תמונות מהקמפיינים הסקסיים של הארגון.
את פני הנכנסים לאתר מקדם סרטון בו מופיע כוכב הפורנו הוותיק רון ג'רמי, המבטיח חוויה נדירה למבקרים. ואולם מי שנכנס ללשונות "סרטי הארדקור" נחשף לסוג אחר לחלוטין של תוכן - סרטים עוכרי שלווה המתעדים את היחס המזעזע לחיות ברחבי העולם, כולל פשיטת עורות של זוחלים, התעללות בחיות בחוות אמריקאיות וניסויים בבעלי חיים.
לאחד הסרטונים תורם את הקריינות אלק בולדווין: "על מה שאתם עומדים לראות לא חלמתם אפילו בסיוטים המחרידים ביותר שלכם", הוא אומר. נוכח התמונות המחרידות, איש אינו חושב עוד על פורנוגרפיה.
קיימות עוד קבוצות רבות שמשתמשות בעירום כמרכיב עיקרי במחאה: פעילי שלום מפגינים בעירום דרך קבע נגד מעורבות של המעצמות במלחמות כמו בעיראק, באפגניסטן וכיוצא בזה. אבל אולי הבולטת ביותר בין הקבוצות החושפות את עצמן בציבור היא רוכבי האופניים.
יש משהו ברכיבה בעירום שכנראה משלהב המונים. ליידי גודייבה, עשתה זאת על סוס, על פי האגדות, במאה ה-11, ברחובות העיר קובנטרי. היא מחתה נגד המיסים הגבוהים שהטיל בעלה, דוכס מרסיה, על האריסים שלו.
במאה ה-20 התחלפו הסוסים באופניים. ב-1978, פרדי מרקורי, סולן להקת "קווין" דרש את הזכות "לרכוב על האופניים שלו איפה שהוא רוצה", בשיר "מרוץ אופניים". לצורך הווידאו הוא מילא את אצטדיון "ווימבלדון" ב-65 דוגמניות עירומות ורכובות. הסרטון נאסר להקרנה בכמה מדינות, אבל פעילים נגד זיהום אוויר ובעד תחבורה ירוקה ממשיכים כמעט בכל שבוע לדווש בעירום בספרד, באיטליה, באוסטרליה, כמעט בכל מקום על פני הגלובוס.
ואפילו בישראל. בשנים האחרונות ארגנו רוכבי גלגיליות ואופניים כמה פעמים מסעי מחאה בבגדים מינימליים (חוטיני ותחתונים לרוב), נגד החוק המאלץ רוכבים לחבוש קסדות. "אנחנו מבוגרים, ואם נרצה, נחבוש קסדה. אם לא, אז לא", הם אמרו לתקשורת, במה שנראה יותר כהפנינג עליז מאשר כהפגנה סוערת. בתקופת המחאה בקיץ של השנה שעברה, העירום היחיד שנראה היה איבר חשוף מקרי פה ושם של מי ששכחו לסגור את פתח האוהל ברוטשילד. אבל כעת שוב הגיע קיץ, ועם הסמיכות של עונת הרחצה והמחאה, יכול להיות שעדיין יש תקווה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם