על כל מהגר שגורש מאילת הגיעו שניים
העיר הראשונה שאליה הגיעו המסתננים היא גם הראשונה שממנה החלו להוציאם. שבוע במתחם המגורים של הזרים שהפך למוקד מבצע הגירוש
- נציגים מדרום סודן: תנו לנו עוד זמן
- נתניהו: הטיפול במסתננים בעיצומו
- יד אחת עוצרת, יד שנייה משחררת
המשפחה זכתה לטיפול ומגורים, וההורים שובצו לעבודה במלונות "ישרוטל", אבי המשפחה שיבח בתקשורת את הישראלים והוסיף: "מיליון סודנים עושים עכשיו את דרכם לישראל דרך סיני. אנחנו נדאג לספר לכולם על היחס והטיפול המיוחד שקיבלנו פה מהישראלים".
אז המיליון עדיין לא פה, אבל יותר מ-60 אלף מסתננים כבר הגיעו לישראל, מהם קרוב ל-15 אלף סודנים וכ-1,500 דרום סודנים בלבד. הילדה הזאת פתחה "רשמית" את שערי העיר אילת, ובעקבותיה שאר הערים בישראל, בפני עשרות אלפי שוהים בלתי חוקיים מאפריקה, שחוצים מדי לילה את הגבול, כדי למצוא כאן מקלט מהרעב, מהמחלות והמלחמות.
חמש שנים אחרי כן, ואחרי שתשומת הלב הציבורית בעניין הזרים הופנתה בעיקר לדרום תל אביב, שוב הופכת אילת למוקד. מדינת ישראל פתחה במבצע גירוש דווקא בעיר הדרומית, והזרים היחידים שאותם ניתן לגרש בשלב זה הם תושבי דרום סודן.
הפשיטה שביצעו פקחי רשות ההגירה ביום רביעי בבוקר על מתחמי הדירות בשכונות הדקל ואבידור באילת, מקום מושביהם של כ-250 מבקשי מקלט מדרום סודן, כבר הייתה כמעט מיותרת. לאחר שלושה ימים שבמהלכם בוצע בעיר גל מעצרים נרחב, אשר גרם לבהלה גדולה בקרב הדרום סודנים, מיהרו רבים מהם להתייצב במשרד הפנים בעיר ולהצהיר על רצונם לעזוב.
במהלך הימים הראשונים של המבצע המכונה "חוזרים הביתה" כאילו מדובר בחזרה מנופש ולא בחזרה מחמש שנים ללא מעמד, ללא גישה בסיסית לשירותי בריאות או רווחה אבל עם הרבה מאוד גילויי גזענות וקשיים בחיי היומיום, התאדתה קהילת אזרחי דרום סודן מאילת.
ביום שלישי בצהריים יצא עידן לוי, ראש מינהל אכיפה וזרים של רשות
אין דרך אחרת לתאר את המשימה של "צוות עידן". אם הם מזהים אדם שחור עור, הם עוצרים אותו לבדיקה. גזעני או לא, זו המשימה, ואותה הם מבצעים "ברגישות ובנחישות", כמו שאומר לוי פעם אחר פעם כשנשאל איך זה להעלות ילדים לזינזאנה. לא חולפות חמש דקות נסיעה, והנהג המיומן עוצר בפתאומיות, לאחר שקלט מהגר אפריקאי בתוך מסגרייה באזור התעשייה בעיר.
הצוות חוסם דרכי מילוט אפשריות, אבל האפריקאי לא מתכוון לברוח לשום מקום. אין לו סיבה. בבדיקה שלוי מבצע מול מרכז המבצעים של רשות ההגירה מתברר שהמסגר הצעיר הוא מדרפור, וכמו למעלה מעשרת אלפים מבקשי מקלט מדרפור וצפון סודן, אסור לגרשו. "למה אתם משחררים אותו? סוף סוף התחלתם לעבוד, כל הכבוד, יאללה, את כולם תיקחו מפה, את כולם", צועק נהג טנדר החולף בסמוך לעבר הפקחים.
ויש מי שמבקש לעזוב. אחת כזאת היא שרה פול (22), אזרחית דרום סודן. שרה נכנסה לישראל מגבול מצרים והתיישבה באילת. זה כארבעה חודשים היא לא עובדת לאחר שרשות ההגירה הפסיקה לחדש את אשרת השהייה שלה, מנסה לדאוג לעצמה ולבנה הפעוט אותו ילדה בישראל. היא נאלצה לעזוב את דירתה לאחר שלא נותר לה כסף ונדדה בין דירות חברים.
ביום שלישי בבוקר, לאחר שגילתה כי מרבית חבריה כבר נעצרו ונשלחו לכלא קציעות, התייצבה במשרד הפנים באילת לחתום על הטפסים שימנעו ממנה להיעצר ויסדרו לה מקום על הטיסה הקרובה לג'ובה. "אתה יודע כמה פעמים ביקשנו לצאת מכאן אבל אמרו לנו שאין טיסות, שאי אפשר? למה היה צריך להגיע למצב שאני מפחדת ללכת ברחוב ושיעצרו אותי? יום אחד, עוד כמה זמן, אנחנו, דרום סודן וישראל נהיה חברים, אז למה עושים לנו דבר כזה, למה עושים לנו פה את מה שעשו לנו במצרים?".
לעומת שרה, גורלם של כ-150 מהדרום סודנים שהתגוררו באילת לא שפר עליהם, והם יעבירו את הימים או השבועות הקרובים בתא המעצר עד שיימצא להם מקום על המטוסים לג'ובה.
ההתעניינות התקשורתית התמקדה השבוע בעיקר באילת, שבה התמקמה על פי ההערכה מרבית הקהילה הדרום סודנית בישראל, אולם פעילות אנשי ההגירה התבצעה במקביל גם בתל אביב, שבה נרשמו אף יותר מעצרים מבעיר הדרומית ביומיים הראשונים של המבצע.
אזרחי דרום סודן, בכל הארץ, הפכו בתוך יום אחד בשבוע שעבר - עם ההחלטה המשפטית להסיר מעליהם את ההגנה הקבוצתית - ממבקשי מקלט לשוהים בלתי חוקיים. בליץ המעצרים עשה את שלו, וכמו באילת גם בתל אביב ובערד גדשו הדרום סודנים את משרדי רשות ההגירה וביקשו "לחתום על מה שצריך". עם זאת, גם ברשות ההגירה יודעים כי בשלב זה, מדובר בצעד קטן למדי בכל הקשור לבעיית המסתננים.
מספר המסתננים שנכנסו ממצרים לישראל בשבועיים הראשונים של יוני יעמוד קרוב לוודאי על למעלה מ-600, ועם ממוצע של 2,000-1,500 כניסות של מסתננים לישראל מדי חודש בתקופה האחרונה, יש משהו קצת מביך בהשקעה העצומה במבצע להרחקת קהילה שמוערכת ב-1,500 בני אדם לכל היותר.
גם בסוף השבוע הזה יסתננו על פי הערכה כ-150 מהגרים אפריקאים, וכך זה יימשך עד להשלמת בניית הגדר בתחילת 2013.
גם התוכנית החדשה של הממשלה לבנות את עיר האוהלים שצפויה לאכלס 25 אלף מסתננים צפויה להיתקל בקשיים לא מעטים, הן מבחינת המחסור בתשתיות בסיסיות באזור המתוכנן עבורה ברמת נגב, ולא פחות מכך בעקבות התנגדותו הנחרצת של ראש המועצה, שמואל ריפמן, לאפשר לנתניהו לפתור את הלחץ בתל אביב באמצעות הפניית המסתננים לחצר האחורית שלו.
יתרה מכך, קהילת הדרום סודנים בישראל, שמוערכת על ידי אנשי הקהילה עצמם ב-900 בני אדם ועל ידי רשות ההגירה ב-1,500 נפש, היא הרי רק הקצה הפחות משמעותי של סוגיית המסתננים. למעלה מ-35 אלף אריתראים וכ-15 אלף סודנים, מרביתם מחבל דרפור, לא הולכים בינתיים לשום מקום.
אחד מהם הוא איברהים חוסיין, מבקש מקלט מצפון סודן. שש שנים הוא כאן באילת, מראשוני המתדפקים על שעריה הפתוחים לרווחה של מדינת ישראל מאז החל גל ההסתננות ממדינות אפריקה, בימים שבהם בתי הכלא בהם מוחזקים המסתננים עוד היו מרווחים באופן יחסי.
חוסיין ישב כשנה וחצי במעצר. מאז ששוחרר הוא באילת. לפני כמה חודשים הצטרף כעובד לפרויקט הדגל של ממשלת נתניהו, ועסק בבניית גדר הגבול שאמורה למנוע מאחרים כמותו להיכנס לארץ. את העבודה בגדר הוא עזב, אחרי שלטענתו הקבלן מטעם משרד הביטחון שילם חצי ממה שהבטיח.
חוסיין הוא דוגמה קלאסית למורכבות של מה שמכונה "בעיית המסתננים". לאחר שהתייאש מהיחס שקיבל בישראל, פנה לרשות ההגירה ולנציבות האו"ם לפליטים כדי שיאפשרו לו לחזור לסודן, על אף העונש החמור וסכנת המוות, לדבריו, המצפים לו שם. למרות שהצטייד אפילו בעורך דין למטרה זו, אף אחד לא מאפשר לו לעשות זאת.
"די, נשבר לי. הרבה אנשים מסודן רוצים לעוף מכאן עכשיו בגלל כל הגזענות והיחס של ישראל אלינו, אבל הממשלה לא נותנת, ובאותו זמן השרים מדברים נגדנו, והאזרחים תוקפים אותנו בגלל זה. איזה מדינה זאת?", הוא מתלונן. אחרי שש שנים בישראל ללא מעמד, הוא מנתח במדויק את מה שקרה פה בזמן שישנו.
"תראה, הגיעו הרבה אנשים מאפריקה, או-קיי, אז למה לא עשיתם מחנה פליטים בגבול מהרגע הראשון ואז העולם היה עוזר לכם? אבל לא, הממשלה הכניסה אותנו, נתנה לנו להתערב באוכלוסייה שלכם, בעבודה, בבתים, ועכשיו גם הם וגם כל הישראלים כועסים עלינו".
חוסיין מספר כי במהלך העבודה על הגדר נחשף לעשרות מקרים שבהם סודנים שעסקו בבניית הגדר ניצלו את קרבתם לגבול, ונמלטו חזרה למצרים, לאחר שהתייאשו מהתקדמות כלשהי במצבם בישראל. "זה קרה לא פעם, אולי 20 פעם, אני ראיתי בעיניים שלי", הוא אומר. "אני מבין אותם, לפחות במצרים אין נגדנו גזענות, שם אנחנו לא כל כך שונים, כי גם שם יש הרבה שחורים".
מאז קליטת הפליטים הראשונה באילת זרם המסתננים רק הלך וגבר. העיר הדרומית הקטנה שינתה את פניה. בתי המלון, המסעדות ושאר בתי העסק לא יכלו לקלוט לעבודה את כולם, ואלפים מהם החלו לשבת מדי יום בחוסר מעש על שפת המדרכות, כדי למצוא עבודה מזדמנת.
בלילות הם מילאו את הפארקים והגנים הציבוריים. תושבי העיר, שאימצו אותם בהתחלה, החלו לכעוס. מתחמי מגורים שלמים נכבשו כליל על ידי המסתננים שפתחו שם פאבים, חנויות, מסגדים וכנסיות וניהלו חיי קהילה משלהם. בהעדר עבודה, צריכת האלכוהול עלתה.
ראש עיריית אילת, מאיר יצחק הלוי, החל לפנות בתדירות יומיומית אל ראש הממשלה, השרים וחברי הכנסת, בדרישה לסגור את הגבול, לטפל במסתננים ולהחזיר לאילת את העיר שהייתה. חרף העובדה שהתקציב לבניית גדר הגבול כבר היה במשרד הביטחון, בישראל כמו בישראל הבירוקרטיה הכתיבה את קצב העשייה. רק כשהבועה התפוצצה בשכונותיה של תל אביב הממשלה החלה לפעול.
על אף כל זאת ובניגוד למה שלעתים מצטלם טוב בטלוויזיה, מעטים באילת הגיבו השבוע בשמחה לאיד למראה פקחי ההגירה עוצרים את הדרום סודנים. דווקא הם. 243 דרום סודנים גרו באילת על פי נתוני משרד הפנים לפני מבצע הגירוש. רובם ככולם עבדו. דוד בלום, מנהל משאבי אנוש ברשת "ישרוטל" שקיבל את הדרום סודנים לעבודה לפני חמש שנים ולמד להכירם היטב אמר למוספשבת כי "רובם אנשים משכילים שברחו באמת מהמלחמה העקובה מדם.
הם דוברי שפות, רובם נוצרים והם עבדו במסירות. רבים מהם למדו בקמפוס האוניברסיטה. כשעשינו עבורם התרמה של חפצים, הדבר הראשון שהם לקחו היה ספרים. חבל שקומץ של אנשים שרמתם גבוהה והם השתלבו היטב בחברה ובעבודה, מגורשים מכאן ראשונים".
לפני המבצע היחצ"ני שערך השבוע משרד הפנים גרו באילת כ-7,000 מסתננים. אחד מכל שמונה תושבים הוא מסתנן מאפריקה. היום גרים שם 243 פחות.
shabat@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם