סלט יווני: מסע למטה המפלגה הניאו נאצית
עשרה מיליון יוונים יגיעו מחר לקלפי כשהם זועמים, רעבים ומיואשים. דיווח מיוחד ממטה מפלגת השחר המוזהב ומלב הקהילה היהודית המפוחדת
קשה להמעיט במצוקה השוררת ביוון רגע לפני הבחירות שיכריעו אם המדינה תישאר בגוש האירו. אם מפלגת השמאל "סיריזה" תזכה, כנראה שזה יהיה הסוף, שכן היא הבטיחה לא לקיים הסכמים עם האיחוד האירופי, המונע לבדו את פשיטת הרגל של יוון על ידי הזרמה בלתי פוסקת של מיליארדי יורו לקופה המרוקנת.
גם ניצחון של אחת ממפלגות המרכז, "הדמוקרטיה החדשה" או "פאסוק", לא יבטיח את הישארות המדינה בגוש. אם לאחת מהן לא יהיה הרוב הדרוש להקמת קואליציה, צריך יהיה לקיים סיבוב בחירות נוסף, בפעם השלישית בשלושה חודשים.
תרחיש כזה ככל הנראה יגרום ליציאה מהגוש. אפילו אם אחת משתי המפלגות כן תקים ממשלה, כלל לא בטוח שזו תוכל ליישם את ההסכמים שעליהם חתמו ממשלות קודמות. לאירופה בכלל וליוונים בפרט ברור היום שקל יותר להבטיח לגבות מסים במדינה שבה התרגלו התושבים שלא לשלמם, או להודיע על פיטורים צפויים של עובדי מדינה המהווים אחוז ניכר משוק העבודה כשאין עבודות חלופיות, מאשר לקיים.
כך או אחרת, קיימת סבירות רבה שבמוקדם או במאוחר יוון תחזור למטבע הדרכמה, מהלך שצפוי לגרור אחריו כאוס פוליטי שלא ידעה יוון כמותו ומיתון חריף עוד יותר מזה הנוכחי. ההשלכות של מהלך כזה על שאר אירופה ועל העולם כולו הן אדירות. בינתיים אחוז ההתאבדויות ביוון עולה בשיעור ניכר, שודדי עתיקות מגבירים פעילותם, הפשע משתולל, וכמעט כולם מסכימים שהמצב רק ילך ויחמיר לפני שישתפר. אם בכלל.
הסיטואציה הפוליטית-כלכלית המורכבת גרמה להידרדרות ביחסים המתוחים ממילא בין היוונים למהגרים הלא חוקיים והפליטים, המהווים מיעוט לא מבוטל של מעל ל-300 אלף איש במדינה שבה חיים כעשרה מיליון אזרחים. רובם, כ-60 אחוז, מגיעים מפקיסטן, והיתר מאפריקה, המזרח התיכון ואלבניה הקרובה.
רבים מהם שחיים בתנאי עוני מקבצים נדבות ברחוב וחלקם גם עוסקים בפשיעה, מה שמעורר את זעמם של היוונים, שלא מצליחים לעצור את זרם המהגרים המגיע דרך הגבולות הפרוצים.
במפלגת "השחר המוזהב", מפלגת ימין קיצוני שסמלה דמוי צלב קרס ומנהיגה ניקוס מיכאלוליאקוס מכחיש את השואה, היטיבו לנצל את המצב. הם מבטיחים פתרון באמצעות גירוש זרים ו"השבת יוון ליוונים". בבחירות שהתקיימו לפני חודש זכתה המפלגה שמעולם לא נבחרה לפרלמנט קודם לכן בהישג
אפרים זורוף, צייד נאצים ממרכז ויזנטל, אומר שעליית הימין הקיצוני ביוון היא חלק מתופעה רחבה יותר. לדבריו, "בכל רחבי אירופה לאומנים קיצוניים זוכים כיום להצלחות שלא ניתן היה לדמיין לפני שנים בודדות. חוסר ביטחון כלכלי תמיד מספק קרקע דשנה לעלייתם של גורמי קיצון".
בכירי "השחר המוזהב" שעמם יצרתי קשר סירבו להיפגש. אחד מהם, איליאס קאסידיאריס, אמר במפורש שלא ייפגש עם ישראלים, "מסיבות פוליטיות", הוא תירץ וטרק את הטלפון. יומיים אחר כך, כשהוא בשידור ישיר בטלוויזיה היוונית, שפך קאסידיאריס כוס מים על מרואיינת אחת וסטר לאחרת בפרצוף שלוש פעמים. האירוע עורר הדים בכל העולם, וכעת הוא תובע אותן בבית משפט על שהתגרו בו, לטענתו.
מטה מפלגת "השחר המוזהב" נמצא בקומה השנייה של בניין מט לנפול במרכז אתונה, ושם מתרכזים תומכיה. מתחת לבניין עמד איליאס קאפאסוטוס, שסיפר שהוא מתכוון להצביע עבור "השחר המוזהב" בבחירות הקרובות, כיוון ששוהים בלתי חוקיים היכו את בתו.
"כשהמשטרה עוזבת את השכונה, חברי המפלגה הם היחידים שנשארים בסביבה", אמר עובד חברת האוטובוסים בן ה-50, " אני מפחד לצאת מהבית". ומה לגבי הזיקה שלהם לנאציזם? "זאת תעמולה של התקשורת", אמר בביטול. מוקדם יותר אדם שעמד לצד קאפאסוטוס צעק "הייל היטלר", אבל נראה שזה נעשה יותר מתוך כוונה לזעזע מאשר מתוך אמונה במשנתו של הפיהרר.
בתוך מטה המפלגה התקבצו עשרות אנשים, נשים וגברים, בעיקר מהמעמדות הנמוכים, ושוחחו על המצב השורר במדינה. בצד אחד החדרים נמכרו ספרים בעלי אוריינטציה ימנית, כולל ספר אחד באנגלית עם הכותרת "כוח לבן", וכן חולצות, מחזיקי מפתחות ואפילו עטים הנושאים את הסמל דמוי צלב הקרס של המפלגה.
"אנחנו לאומנים יוונים, לא נאצים", הסביר לי אלכסנדריס איליאס, חבר מפלגה שעמד בכניסה וסינן את הנכנסים. "אמנם יש קווי דמיון בינינו לבין הסו ציאל-דמוקרטים בגרמניה, אבל אנחנו לא מסכימים בכל". פלישת גרמניה ליוון בזמן מלחמת העולם השנייה הייתה לדבריו "טעות של הגרמנים". ומה לגבי השואה? "כל סיפור השואה הוא הגזמה שנועדה להצדיק מטרות פוליטיות מסוימות", אמר ולא הרחיב.
איליאס הצעיר, בן 24, אמר שלא רק שלא הופתע מהצלחתה בבחירות האחרונות, אלא שהוא צופה שזו תגדיל את כוחה בבחירות הקרובות. "כוחנו ימשיך לעלות. אנחנו לא מאמינים בשימוש באלימות, אבל אם היינו מקימים ממשלה אז לא היו פה זרים".
אבל חברי המפלגה, לפחות חלקם, דווקא כן קשורים למקרי אלימות כלפי זרים, כך על פי המשטרה. רק לפני שבוע נעצרה בתו של מנהיג המפלגה מיכאלוליאקוס בחשד שהייתה חלק מכנופיה שהכתה זרים ברחובות.
בקהילה היהודית של יוון, המונה כ-5,000 איש, רובם באתונה ומיעוטם בסלוניקי ובעוד כמה עיירות שדה, מודאגים מאוד מההתפתחויות בארצם.
"הרעיונות שמאמינים בהם במפלגת'השחר המוזהב' גורמים לנו לעצב רב לא רק כיהודים אלא גם כיוונים", אומר סאקיס )שייקה ( לאון, המזכיר הכללי של הקהילה באתונה. "אנחנו אכן דואגים ומבינים שכל הספקטרום הפוליטי השתנה. אנחנו עוקבים אחר המצב בדריכות".
בטברנה יוונית קטנה בצלו של האקרופוליס יושבת איבון קאפון, המספרת כיצד היא חולמת על היום הקרב ובא שבו תעשה עלייה. אין לה עדיין תאריך מדויק, אבל הצעירה בת ה-25, העובדת כמורה בבית הספר היהודי, יודעת בוודאות שזה יקרה, ושהיום הזה לא רחוק.
"אנחנו, היהודים ביוון, יכולים לבחור לאן ללכת", היא אומרת. "ישראל אצלנו זה בדנ"א, וזה המקום היחיד שאליו אלך". קאפון , ילידת סלוניקי, העיר בעלת המסורת היהודית העשירה, אומרת שחלק מחבריה אף הפליגו למקומות רחוקים כגון ארגנטינה בחיפוש אחר פרנסה.
בדומה למצבה של הממשלה, גם הקהילה היהודית נקלעה למצוקה כספית. מספר התרומות ירד, ההכנסות מנכסים צנחו, ולכן ראשי הקהילה נאלצו לבקש עזרה מאחיהם מחוץ למדינה. קואליציה של ארגונים הכוללת את הג' וינט, הסוכנות היהודית וועידת התביעות, בין היתר, נחלצה לעזרתה ותרמה מאות אלפי דולרים שעזרו למנוע את סגירת בית הספר היהודי היחיד באתונה. "לא היינו עוזרים בצורה כזאת אם המצב לא היה חמור, בדומה למצב שהיה בארגנטינה לפני עשור, שם המטבע קרס", אומר אלברטו סנדריי מארגון הג'וינט.
לדברי שי פרבר, בכיר הסוכנות היהודית האחראי לטיפול ביוון, הסוכנות ממשיכה בהכנות לקליטת עלייה אפשרית. "אנחנו עוזרים לכל חברי הקהילה שרוצים לעלות לארץ", אמר . בשנתיים האחרונות מאות אלפי יוונים עזבו את המדינה בגלל המצב הקשה, ואם המצב יחריף, רבים עוד יצטרפו אליהם.
אם תרחיש האימים המרחף מעל המדינה כחרב דמוקלס יתממש, מרבית הסיכויים שגם יהודי יוון יעזבו בהמוניהם, ואם זה יקרה, לא בטוח כלל שיהיה את מי לרשום לבית הספר היהודי בשנה הבאה אפילו אם יישאר פתוח. "אני לא רוצה לחשוב מה יקרה במצב כזה", אמר לאון.
המתיחות הרבה בין האוכלוסייה המקומית לבין אוכלוסיית הזרים מביאה ללא מעט תקריות אלימות. היקלעות לזירת אלימות כזאת הביאה גם לפגיעה פיזית בכותב שורות אלה. באחד הימים שבהם שהיתי ביוון, בשעה שמונה בערב - עדיין אור יום בקיץ היווני - כנופיה של כ-15 רעולי פנים החלה להכות זרים במוטות מחוץ למוזיאון הארכיאולוגי של אתונה, אחד מאתרי התיירות המפורסמים בעיר. עשרות עוברי אורח יוונים עשו כמיטבם להתעלם מהנעשה. הם פחדו שאם יגידו משהו יתקפו אותם.
כשהוצאתי את המצלמה לתעד את האלימות, כמה מחברי הכנופיה הכו גם אותי. הוחשתי מדמם לבית החולים, שם קיבלתי טיפול בחבלות ראש, גפיים וגב. שוחררתי עם ארבעה תפרים בראשי וחבישות בגופי.
חוקרי המשטרה טענו שלא ידעו מי עומד מאחורי המתקפה, אבל לאחר מכן נשמעו שתי סברות. בעל המלון שלי, המקושר לגורמי שמאל, סיפר ששמע ברחוב שהיו אלה אנרכיסטים, אנשי שמאל קיצוני. לטענתו, הם ניסו "לנקות" את האזור סביב האוניברסיטה הנמצאת בסמיכות למוזיאון מגורמים "לא רצויים": סוחרים ומכורים לסמים שהיו במקרה כולם זרים.
הסברה השנייה שאותה הביע איש הביטחון של הקהילה היהודית, היא שעל פי תיאור חברי הכנופיה - צעירים בתחילת שנות העשרים לחייהם, שלבשו חולצות שחורות - הייתה זאת תקיפה קלאסית של פעילי "השחר המוזהב".
בין אם היו אלה אנשי השמאל הקיצוני או הימין הקיצוני, האירוע מעיד על האלימות הגואה ברחובות מרכז אתונה ועל אוזלת ידה של המשטרה. עבור רובם של תושבי יוון, שכמובן אינם דוגלים באלימות כזו, ההידרדרות במצב הביטחון האישי היא רק מכה אחת מני רבות הפוקדות כיום את ארצם.
shabat@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם