מי מתעד את הזיכרונות של אנשי דור תש"ח?
אריה הלבני שעלה מארה"ב, אוסף את זיכרונותיהם של מי שנותרו מימי הקמת המדינה, כדי שנזכור מאין באנו. "הבנו שהשעון דופק"
"על פי הדיבור הבנתי שהמיקום הוא ליד בית פאג'ר", ממשיך נבון. "אבל לא ידעתי על כל הפעילות שלנו שמתרחשת שם. אני יורד למטה ומחפש את מפקד המחוז ישראל עמיר. אני הולך אליו ושואל אם קרה משהו באזור גוש עציון אחרי ששמעתי בקשר צהלות. ישראל עונה לי: 'אוי ואבוי, תקרא מהר לציון הג'ינג'י, קצין המבצעים'".
"הלכתי לציון וסיפרתי לו על מה ששמעתי. הוא פחד שמדובר במחלקה של הסטודנטים שלנו. ישראל אמר לציון: 'תן את הרשימה של המחלקה'. הוא מתחיל להסתכל וקורא את רשימת השמות של הל"ה. אני לידו, מסתכל ברשימה, ופתאום חשכו עיניי כשהבחנתי בבן הדוד שלי, יעקב בן עטר".
נבון, מפקד המחלקה הערבית של ההגנה, גילה באמצעות האזנות לרשת הקשר הירדנית מה עלה בגורל "מחלקת ההר" שבה שירת בן דודו. "אילולא המחלקה הזו הייתה נרצחת, היו יוצאים מתוכה שר חוץ, ראש ממשלה, יושב ראש כנסת ורמטכ"ל", הוא מסכם.
אריק וייסברג עזב לפני עשר שנים את הבית הציוני שבו גדל בקליוולנד שבאוהיו, עלה ארצה והפך לאריה הלבני. "תמיד התעניינתי בציונות, בעיקר מימי הקמת המדינה", הוא מספר. "חשבתי שאם הייתי יכול לבחור תקופה אחרת לחיות בה, אלה היו ימי הקמת המדינה. הייתי חושב איך לפעול, מה לעשות, ואיפה הייתי יכול להתנדב".
לפני כעשור נחשף הלבני לפרויקט תיעוד ניצולי השואה של הבמאי סטיבן ספילברג, וכמעריץ של ימי תש"ח החליט לתעד את ההיסטוריה של התקופה הקרובה ללבו. "זה מאוד חשוב לתעד את תקופת השואה, אבל ידעתי שחייב להיות לזה פרויקט המשך. אנחנו חייבים לתעד לא רק את ימי ההשמדה והסבל, אלא
הלבני החל לבדוק אם מישהו הקדים אותו ברעיון שהגה. "התחלתי לבקר במוזיאונים ובארכיונים, וראיתי שכל מקום תיעד רק את התחום שעניין אותו. לא היה שום דבר מקיף. במרכז רבין ראיינו אנשים שקשורים לרבין וחלקם גם למלחמת השחרור.
יש קיבוצים עם ארכיונים שהגיעו בצורה כזו או אחרת לימי תש"ח, אבל הכל היה מאוד צר. לא היה פרויקט לאומי על כל התקופה הזו שעוסק בכל המגזרים והמחתרות. התחלתי לדבר עם אנשים והבנו שהשעון דופק. לצערנו, לא נותר לנו הרבה זמן עם מייסדי המדינה".
הלבני החליט לעזוב את עבודתו ולהקים עמותה, "תולדות ישראל" שמה, מחווה לשתי המילים האחרונות מתוך שירו של נתן אלתרמן "מגש הכסף". הוא התחיל בתהליך גיוס הכספים, ובשיאו של המשבר הכלכלי היה מגיע למסעות כאלה גם בארה"ב.
המקום הראשון שבו ביקר היה ניו יורק, ביום שבו קרס בנק ההשקעות "ליהמן ברדרס". בסופו של דבר, כמו אותם ציונים עקשנים שהצליחו להקים מדינה כשסביבם רק אויבים וחול, גם העקשנות של הלבני ניצחה.
מסעות גיוס נוספים שערך בארה"ב הניבו לו תרומות בגובה של למעלה ממיליון דולר, גם ממקורות פרטיים ומקרנות אמריקאיות. בישראל הגיעו תרומות מאנשים פרטיים, בהם מרואיינים שאהבו את הפרויקט.
ממדינת ישראל הרשמית, זו שהפרויקט מתעד את תולדות הקמתה, לא הגיע אפילו שקל אחד. אבל לא איש ציוני כהלבני יהיה ממורמר על ארצו. "לפני שנה הקצו במשרד ראש הממשלה תקציב מיוחד לתיעוד דור תש"ח," הוא אומר. "אני עוד מחכה לכסף הזה".
עד כה ראיינו הצוותים של הלבני למעלה מ-600 בני אדם, כשכל מי שהיה בתפקיד שנגע לימי הקמת המדינה והתקופה שקדמה לה זכה לתיעוד. הלבני גייס גם את היוצר הדוקומנטרי פלג לוי, שהפך בתוך זמן קצר למעריץ של התוכנית. השניים הדריכו את הצלמים והמראיינים, והפרויקט יצא לדרך.
בדומה ליצחק נבון, רבים מהמרואיינים הם שמות מוכרים: גאולה כהן, רפי איתן, מאיר שמגר, צביקה זמיר ועוד. לצדם ביקש הפרויקט להתמקד בדמויות ובסיפורים המוכרים פחות, כמו זה של טובה סבוראי, שבביתה נרצח מנהיג הלח"י יאיר שטרן, או סיפורו של שמואל אלבק, שעובדת היותו הרווק היחיד במטה ההגנה בפתח תקווה גרמה לפרוץ מלחמת העצמאות.
"אחרי ההצבעה באו"ם בכ"ט בנובמבר, כולם התחילו לרקוד ברחובות", סיפר אלבק בראיון לפרויקט "תולדות ישראל". "באותו ערב הייתי הרווק היחיד במפקדת ההגנה בפתח תקווה. כל השאר היו נשואים. ניגש אליי המפקד אברהם ברקאי ואמר לי: 'שמואל, אנחנו כולנו נשואים. תישאר אתה במפקדה ותהיה תורן הלילה'. עניתי שאין בעיה".
באותן שעות יצאו כל אנשי מפקדת ההגנה עם נשותיהם לחגוג את ההכרזה על תוכנית החלוקה. אלבק הרווק היה דרוך והפעיל את הכוחות דרך רשתות הקשר. בארבע לפנות בוקר שלושה אוטובוסים שיצאו מנתניה לירושלים נתקלו במארב.
הדיווח על ההתקפה הרצחנית הגיע לאלבק, והוא התחיל להניע את כוחות ההגנה והמודיעין לעבר התקרית, שהייתה זו שפתחה את מלחמת הקוממיות. "האמת היא שאפילו לא שמתי לב", מספר אלבק. "רק לימים אמרתי לעצמי: 'רגע, הייתה לי הזכות לפתוח את מלחמת העצמאות'".
המקרה של אלבק מוכיח עד כמה צדק הלבני כשטען כי אין זמן. אחרי שהתראיין באריכות לפרויקט וסיפק אנקדוטות מעניינות ונתונים רבים שלא היו ידועים לאיש, הלך אלבק לעולמו לפני כשלושה חודשים, חצי שנה אחרי הראיון.
הלבני והצוות שלו ראו שהם נכנסים לתוך מכרה זהב של ידע היסטורי שבעוד שנים ספורות ייעלם ללא זכר. כך נוצר מצב שבו שליש מהמרואיינים ממשיכים לפגישה שנייה, שלישית ואף תשיעית.
"כשישבנו עם רפי איתן אמרנו שחבל מאוד לא לרכז גם את כל הידע שלו על לכידת אייכמן. עם צביקה זמיר אמרנו שחבל לא לדבר על מלחמת יום הכיפורים", מספר הלבני.
הראיון הארוך ביותר נמשך 20 שעות (לא רצופות). מרדכי בראון, שהיה חניך בקורס הקצינים הראשון של צה"ל ובהמשך ראש לשכתו של משה דיין כרמטכ"ל וקצין חינוך ראשי בצה"ל, התגלה כמאגר מידע נדיר. בראון, שלימים הפך לדוקטור להיסטוריה, אצר במוחו מידע עצום והיה נלהב לשתף בו את צוות "תולדות ישראל".
כששואלים את הלבני, שצפה באלפי שעות ראיונות, איזה מרואיין שבה את לבו במיוחד, הוא מהרהר לרגע ובוחר בסיפורו של הרולד כץ, צעיר יהודי-אמריקאי ששירת ביחידה מובחרת של חיל הים האמריקאי במלחמת העולם השנייה.
כשכץ חזר הביתה מהמלחמה, מעוטר בכוכב גבורה על אומץ לבו, הוא החל ללמוד בבית הספר למשפטים היוקרתי בעולם - באוניברסיטת הרווארד. בסוף שנת הלימודים הראשונה נחשף כץ במקרה לפעילי ההעפלה שעמלו אז בארה"ב על רכישת ספינות.
כץ מספר בראיון: "אמרתי לעצמי שלימודי משפטים יהיו בהרווארד לעולם, אבל לעזור לבני העם שלך שברחו מהמשרפות באירופה לבנות לעצמם מקום בטוח בארץ ישראל - אפשר רק עכשיו".
הוא החליט לעזוב את מסלול הלימודים היוקרתי ולתרום מניסיונו. הוא החל לסייע ברכישת הספינות, ולאחר מכן הגיע לאירופה וכבוגר יחידה מובחרת הוביל ספינות מעפילים לארץ ישראל. "אני מתפעל מכל אחד מהסיפורים, אבל זה במיוחד נוגע", אומר הלבני.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם