"במחנה" השפיל את החיילות – ואת עצמו
הכתבה בעיתון הצבאי שמלמדת חיילים איך "להחליק את ידם" על הבחורה שבה הם מעוניינים שמה ללעג את הניסיון לשלב נשים בתפקידים משמעותיים בצה"ל
אפשר להתקומם על בזבוז הזמן המשווע של חיילי במחנה, שמכלים את זמנם על יצירות מופת כאלה. אפשר גם להתרגז שעיתון כה טיפשי ממומן מתקציב הביטחון ושהמשאבים אינם מופנים לטובת עוד פריסקופ של צוללת מגרמניה.
אלו סיבות מוצדקות לכעס, אבל הן מתגמדות מול שאט הנפש שמעורר מסמך שיוצא מבית דפוס צה"לי, ומלמד חיילים את "עקרונות המגע הפיזי", איך "להחליק את ידם" על הבחורה בה הם מעוניינים וגם עובדות חיים מאלפות כמו "הזכר הדומיננטי זוכה בכל הנקבות".
מחבר הכתבה המקוממת לא שיגר אותה לעיתון על דעת עצמו. עוד זוג עיניים אחד לפחות (של עורך הגיליון, וייתכן שגם של העורך הראשי) בוודאי עבר עליה בטרם פורסמה, ואיכשהו אף אחד מאותם עיתונאים לא ראה סיבה לפסול את האייטם.
מה שחמור אף יותר הוא שלא מדובר בכתבת מינויים בצה"ל ש"הונחתה" על מערכת "במחנה". גם לא בסיקור יום הספורט של ענף פיקודי זה או אחר. מישהו יזם את האייטם יש מאין וחשב שמדובר בתוכן שראוי להציגו בפני חיילי
אני תוהה אם באותה ישיבה עלה למישהו מהנוכחים בראש חוק השילוב הראוי. אם הם זכרו שקיימת בצה"ל יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, שאולי יהיה לה משהו להגיד בנושא. אגב, במהלך כתיבת שורות אלו ניסיתי להיכנס לאתר היוהל"ן ולהיזכר בתקנות צה"ל בנושא הטרדה מינית. האתר סגור כרגע לצורך עבודות תחזוקה. צירוף מקרים?
אני בטוחה שיהיה מי שיאמר (וכבר אמרו לי) שהמרכז לאמנות הפיתוי הוא קוריוז, שמדובר בבחורים חנונים מסכנים שנזקקים ל"עזרה מקצועית" כדי לדבר עם בנות ולא מסוגלים לפגוע בזבוב. זו היתממות. יש "בחורים טובים" שאצורה בהם אלימות וכוחנות, קציני מודיעין שמבצעים מעשים מגונים בילדות, מאבטחי רמטכ"לים שתוקפים מינית וקיבוצניקים שאונסים באופן קבוצתי. מוניקה סקס אפילו כתבו על זה שיר.
כשמסבירים לאותו בחור "חנון ומסכן" שצריך להתחיל עם בחורות ב"סטים" ושחשוב "לסגור" בדייט (כלומר - ליצור מגע פיזי), משהו זז לו בראש. אני מאמינה שאי שם בתת מודע, כל גבר חושב שחיזור היא פעולה אקטיבית על גבול התוקפנות, שבחורות לא נענות לשידולים כי פשוט חינכו אותן להיות "ילדות טובות".
באמצעות "קורס הפיתוי", המחשבות המודחקות מקבלות לגיטימציה מהמדריך. התלמידים, משולהבים במין אחוות שותפים לצרה, מעודדים זה את זה ומציפים אל קדמת התודעה את הגישה שרואה נשים כחפץ או כיעד שיש לכבוש אותו בכוח. בתוספת תדלוק אלכוהולי, ניסיון כיבוש כזה יכול להיגמר רע מאוד (מבחינת הבחורה, כמובן).
הווידוי המזעזע של בוגר המרכז שעלה לכותרות לפני שנתיים מעיד על האווירה ששוררת בקורסים הללו. גם אם הבחור בדה את הסיפור מדמיונו – משהו הזין את הדמיון הזה. התגובות שקיבל מחבריו לקבוצה מעידות שהוא לא "פריק" יוצא דופן, אלא מייצג הלך רוח שרווח שם.
אפשר לדבר על "תהליך ההתבהמות" שעובר על החברה שלנו, אבל אני חושבת שהבהמיות הייתה כאן כל הזמן ולא חלפה מעולם. עכשיו, כנראה בגלל חוסר תשומת לב, המסכות שהסתירו אותה מתקלפות. אולי מדובר בתהליך התרופפות כולל, כי מורגשת הצפה של דעות חשוכות בכותרות לאחרונה – אנסטסיה מיכאלי ומירי רגב הן דוגמאות אחרונות וטריות. אגב רגב, מעניין מה חושבת דוברת צה"ל לשעבר על הפרסום ב"במחנה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם