יו"ר ועדת החינוך מתנגדת לאוני' באריאל
ח"כ עינת וילף שנכנסה לתפקיד לאחרונה מסמנת קו שונה מקודמה ותומכת באוניברסיטה בתחומי הקו הירוק. ההכרעה: בחודש הבא
ועדת החינוך התכנסה לפני שבוע וחצי, שם דרשה להכריע בסוגיה לאלתר וכי יש לממש ההסכם הקואליציוני לפיו הקואליציה תתמוך בהסבה לאוניברסיטה.
ח"כ ד"ר עינת וילף שנכנסה לתפקידה ביום רביעי האחרון מתכוונת להנהיג סדר יום אחר, בין היתר בסוגיה זו: "ההעדפה הפוליטית שלי היא שאוניברסיטה תוקם בתוך גבולות הקו הירוק או לפחות במקומות שאין עוררין על עתידם. אינני חסידה של פרויקט ההתנחלויות, ויש הבדל בין חוקיות זכויותינו בגדה המערבית, עליה צריך להגן ברמה ההסברתית, לבין ניהול חכם של המדיניות שלנו". ח"כ וילף הוסיפה כי "אנהל דיון בסוגיית אריאל הן בפן הפוליטי והן בפן התקציבי, כלומר האם יש צורך במוסד אקדמי נוסף והאם הוא יפגע באוניברסיטאות האחרות".
ח"כ מילר התייחס לעניין ואמר כי "ועדת החינוך דנה מספר פעמים בסוגיית אריאל וגיבשה המלצות ברורות. העמדות הפוליטיות של חברי כנסת לגיטימיות, אבל צריך להזכיר שגם סיעת עצמאות חתומה על אותו הסכם קואליציוני בו מופיע אישור האוניברסיטה באריאל".
ד"ר וילף, בת 41, מכירה היטב את עולם החינוך. עמדותיה בתחום אינן תמיד מקובלות על קהילת החינוך והיא עצמה אמרה במהלך הישיבה לכבוד כניסתה לתפקיד כי "להרבה אנשים יש כעת דפיקות לב". היא נולדה בירושלים ולמדה בתיכון שליד האוניברסיטה. העיסוק בתחום החינוך הגיע מהבית, כאשר אביה היה מורה לפיסיקה ולכימיה ואמה מורה להיסטוריה, אזרחות, קולנוע ותקשורת. בצבא שירתה כקצינה ביחידת 8200 של חיל המודיעין. היא בעלת תואר ראשון במדע המדינה ותולדות האמנות מאוניברסיטת הרווארד, תואר שני במינהל עסקים מאוניברסיטת אינסיאד בצרפת ואת הדוקטורט השלימה באוניברסיטת קיימברידג' במדע המדינה.
אל הפוליטיקה הגיעה
בשנת 2008 יצא לאור הספר "בחזרה לאלף-בית – הדרך להצלת החינוך בישראל", אותו כתבה יחד עם אמה. מאז היא אומרת, "נפגשתי עם כ-12 אלף מורים. אני רוצה שאחת לשבוע יופיעו בוועדה מורה או מורה שיחלקו עם הציבור סיפור של הצלחה או של התמודדות עם בעיה".
מעמד המורה זו הסוגיה המרכזית שתעלה בוועדה?
"כן, אני רוצה שהוועדה תהיה מקום שבו קולם של המורים יישמע באופן ברור ומשמעותי, מקום שיהיה ברור שמורים מקבלים תמיכה וגיבוי לבצע תפקידם לטובת התלמידים. התייחסות לידע של המורים, לניסיון שלהם, לתובנות שלהם זה מרכיב מרכזי בשיפור מערכת החינוך".
היום מערכת החינוך מתייחסת למורים ברצינות?
"כשאני התחלתי לדבר על זה לפני כמה שנים זה היה עדיין חריג, התפיסה הייתה שמקשיבים לפילנתרופים, לאקדמאים ולאנשי עסקים לגבי מדיניות חינוך, ואילו למורים אומרים מה לעשות ולא מקשיבים להם. היום יש הרבה יותר הקשבה והבנה שמערכת חינוך מצטיינת היא זו שמקשיבה למורים ונותנת להם לעצב אותה".
את מציגה שיפור ביחס למורים, ומצד שני משרד החינוך מחליט ליישם את יום הלימודים הארוך באמצעות אלפי מורי קבלן.
"זה נושא שאני מתכוונת להעלות לדיון בוועדה בטווח זמן הקרוב מאוד. אני מתנגדת לכל מגמות ההפרטה במערכת החינוך. צריך לראות איך עושים את יום הלימודים הארוך ומיישמים את מסקנות ועדת טרכטנברג באופן שלא חותר תחת המערכת, למשל שרק מורים מתוך מערכת החינוך יהיו מועסקים במסגרת הזו".
סוגיה מהותית נוספת שחלק מהמורים מתרעמים עליה היא החלת שכר דיפרנציאלי, כך שמורה אחד ישתכר באופן שונה ממורה אחר על פי קריטריונים של הישגים.
"יש דרכים חכמות לתגמל מורים באופן עודף ויש דרכים מאוד לא חכמות לעשות את זה. שלחתי מכתב לראש הממשלה ולשר החינוך איך לא לעשות תגמול דיפרנציאלי, למשל השחתה של המערכת על ידי קישור בין שכר וציונים. מנגד, אם יבנו מדד מורכב מדי עם 10% התנהגות, 10% ציונים וכו', השקלול הסופי יהיה כל כך מורכב שזה לא יגיד למורה כלום. הדרך הנכונה לעשות זאת היא על בסיס הידע והניסיון של המורה. מורה שמכשיר מורים חדשים בבית הספר, מלווה אותם כך שהקליטה שלהם מובטחת יכול לקבל תגמול עודף. מורה שההרצאות שלו מרתקות יכול לתת הרצאות בלבד ומורים אחרים יתרגלו את התלמידים ויבדקו בחינות. אני אאבק שמורים יתוגמלו על תרומת ידע וניסיון בפועל ולא על כל מני שקלולים מסובכים".
המורים כעת מחויבים להחתים שעות נוכחות, אולי ההתנגדות הקשה ביותר לרפורמות החדשות.
"שעון נוכחות זו דרישה של משרד האוצר שמשקפת חוסר אמון שלו במורים כמו גם ברופאים, דרישה שמאמינה שאם אתה דופק שעון זה אומר שיש שעה, זו דרישה שמתעלמת מכך שחלק ניכר מהעבודה של המורים נעשית בבית. אני מבינה שזה היה במחיר של העברת התקציבים האדירה לרפורמות, אבל אני רחוקה מלאהוב או לתמוך בזה".
אמרת שצריך לבטל את חוק זכויות התלמיד ועוררת עליך סערה.
"הייתה הרבה חוסר הבנה בנושא זה. הרוב המכריע של האנשים התקשו לעכל מסר מורכב, שדווקא כדי להגן על זכויות התלמיד ובעיקר על זכות התלמיד לביטחון, יש לבטל את החוק. חוק זכויות התלמיד לא רק שלא מגן על התלמיד אלא פוגע בו. החוק בפועל הפך לחוק זכויות התלמיד האלים שהוריו עורכי דין. על התלמיד שסובל מהתעללות, התלמיד שמתעמרים בו, הוא לא מגן, ואלו הרוב המכריע של התלמידים, החוק הזה מזיק. מבחינה חינוכית אי אפשר להשאיר על כנו את המצב שיש רק זכויות ורק לתלמידים".
סילוק תלמידים ממוסדות החינוך אולי יקל על אותם בתי ספר אבל לא יפתור את הבעיות.
"הפרדוקס של החינוך הוא שאם תבהיר שתלמיד שינהג באלימות לא יקבל חינוך במקום שהוא יפריע, מסר כזה יגרום לתלמידים להבין שכדאי להתנהג בסדר. בין לטפל בילד עם בעיות לבין להשאיר את זה בתוך הכיתה, בה רוב התלמידים לא יקבלו חינוך, אני חושבת שיצאנו מאיזון על מי אנחנו מגנים על התלמידים האלו. רוב התלמידים נופלים קרבן למערכת חסרת אונים מול תלמיד אחד או שניים".
משרד החינוך כבר שנים רבות מממן בנייה ותקצוב של מוסדות שאינם מלמדים לימודי ליבה. בעוד יש ועדה העוסקת בגיוס תלמידי הישיבות, אין אחת העוסקת בתכני הלימוד בבתי הספר החרדים
"שר החינוך מבין שחלק מהדברים צריך לעשות בשקט, למשל ההכרה במבחני סאלד שנותנים תמריץ לבגרות. אמונתי הבסיסית היא שזה טיפשי שהמדינה תממן חינוך שבוגריו אינם משתלבים לא בעבודה וגם לא באזרחות. זה מאבק פוליטי שהוא הרבה מעבר לוועדת החינוך. נקיים דיונים לראות איך מתקדמים לעבר חזון כזה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם