הנשיא של כולם? הכירו את מוחמד מורסי
הנשיא הנבחר של מצרים היה אלמוני עד שהפך למועמד במקרה. כעת נותר לראות אם יקיים הבטחתו לפעול למען כל המגזרים
בשנת 1975 סיים את לימודי התואר הראשון בהנדסה מטעם אוניברסיטת קהיר. שלוש שנים אחר כך סיים גם את התואר השני. אז טס לארה"ב, שם השלים את לימודי הדוקטורט שלו בהנדסת המתכת באוניברסיטת דרום קליפורניה בשנת 1982.
ב-1985, אחרי תקופה שבה עסק במחקר ובהוראה בארה"ב, שב מורסי למצרים והתחיל ללמד באוניברסיטת זקאזיק. במקביל החל לקחת חלק פעיל בארגון האיסלאמי הלא חוקי "האחים המוסלמים". בשנת 1992 נבחר לחבר הלשכה הפוליטית של הארגון.
15 שנה אחרי ששב למצרים נבחר מורסי למועצת העם המצרית (הבית התחתון של הפרלמנט) מטעם הארגון והיה ליו"ר הסיעה. במהלך קדנציה שנמשכה חמש שנים הצליח לבלוט לעומת שאר חברי הארגון.
ב-2005 הפסיד למועמד המפלגה הלאומית ששלטה באותם ימים במדינה במסגרת מאבק שתוצאותיו עוררו ביקורת רבה מצד ארגונים שונים, במיוחד "האחים המוסלמים". המונים יצאו להפגנות, בהם גם מורסי עצמו, שנעצר ונידון לשבעה חודשי מאסר.
מועצת השורה שמה לב לכוכב העולה בשורות הארגון ומינתה אותו לחבר ב"משרד ההדרכה" שכולל את קברניטי הארגון. עם תחילת המהפכה ב-25 בינואר בשנה שעברה, הוא נעצר שוב יחד עם 30 בכירים אחרים בארגון. מאוחר יותר הוא שוחרר. לאחר נפילתו של חוסני מובארק, "האחים המוסלמים" נשמו לרווחה וייסדו את הזרוע הפוליטית שלהם, מפלגת "החירות והצדק", שבראשה עומד מורסי.
בתחילה הדגישו בארגון כי לא יציגו מועמד משלהם לבחירות לנשיאות, אך חזרו בהם מאוחר יותר ובחרו בבכיר חיירת א-שאטר, שנחשב אחד הפעיליים הקיצוניים בארגון. ועדת הבחירות לנשיאות פסלה את מועמדותו בשל עברו הפלילי, ומורסי הפך להיות המועמד לנשיאות.
מורסי אמנם ניצח, אבל גם לו ברור כי הכוח והארגון של "האחים המוסלמים" הם שהביאו אותו לארמון הנשיאות, ולא האהדה שלה הוא זוכה בציבור המצרי. חלק מהעיתונאים והפרשנים מכנים אותו "מועמד יד המקרה" כי רק כך התאפשר לו להתמודד, במיוחד לנוכח העובדה שאינו בעל כריזמה כמו א-שאטר או כמו איש "האחים המוסלמים" בעבר עבד אלמונעם אבו אל-פתוח, שהתמודד באופן עצמאי והודח בסיבוב הראשון. סקרי דעת הקהל ניבאו למורסי את המקום הרביעי בבחירות אחרי מועמד עצמאי אחר, עמרו מוסא.
ביום שני, בשעות הבוקר המוקדמות, יצא מורסי לתקשורת והכריז על הניצחון כחלק מניסיון להרגיע את הציבור ואולי גם את הקהילה הבינלאומית. "אני אשרת את כל המצרים, מוסלמים ונוצרים", הסביר מורסי. "נבנה יחד מדינה אזרחית, דמוקרטית וחוקתית".
כדאי לקחת בעירבון מוגבל את ההכרזות האלו, שכן בזמן נאומו
התנועות הליברליות והמיעוט הקופטי במצרים לא מסתירים את החשש שלהם מפני עליית "האחים המוסלמים" לשלטון והשלכותיה על החירות במדינה. זאת על רקע האידיאולוגיה של הארגון האיסלאמי שרואה בהלכה, השריעה, מקור השיפוט והסמכות. בנאום הניצחון שלו מורסי הדגיש אמנם שהוא מחויב למדינה אזרחית, חוקתית ודמוקרטית, ולא אמר אף מילה על מדינת הלכה, אך ייתכן שבפועל ישתנו פני הדברים, ומצרים תהפוך בהדרגה למדינת הלכה לפי רצון הסלפים, פלג קיצוני יותר ב"האחים המוסלמים".
אם נשפוט לפי המצע הפוליטי שלו, נראה שתקופת שלטונו של מורסי לא תהיה קלה, בתנאי כמובן שהמועצה הצבאית תאפשר לו לשלוט. מורסי ייאלץ להתהלך בין הטיפות אם ברצונו להרגיע את כל מי שאינו נחשב דתי במצרים.
כך למשל, במצע הפוליטי של מורסי מצוין כי השלטון יתבסס על האיסלאם, ויש להכין את החברה ולשנות את החוקים כדי שיוכל ליישם את רצונו בצורה הנכונה. משפט כזה, גם אם הוא נחשב מתון, מספיק כדי לעורר את חשש המצרים החילונים והנוצרים.
בדיוק מסיבה זו שולב עוד קטע שמדבר על מצרים החדשה: "הקמת מדינה חוקתית ולא צבאית; לא מדינת משטרה שארגוני הביטחון שולטים בה ולא מדינה תיאוקרטית שנשלטת על ידי אנשי הדת או ששולטים בה בשם הזכות האלוהית. השליטים הם האזרחים שנבחרו לפי רצון העם, והאומה היא מקור הסמכויות. הפקידים ימונו לפי כושרם, ניסיונם ונאמנותם".
בפסקה האחרונה מדגישים בהקשר זה כי "לאומה יש את הזכות לבחור את השליט והנציגים, ולה הזכות לבוא עמם חשבון ולהדיחם".
במצע ישנם עוד סעיפים שלא מביישים פוליטיקאים מערביים וישראלים. מורסי מקצה בשמונת העמודים חלק נכבד לאיכות הסביבה,לתעשייה ובנייה ירוקה ולזיהום האוויר, ומציין כי מצרים מפסידה בכל שנה חמישה אחוזים מהתוצר הלאומי בגלל השלכות הפגיעה בסביבה ובבריאות האזרחים.
למדיניות החוץ מקצה מורסי שני עמודים, שאותם חילק לפי אזורים: ארה"ב, אירופה, אסיה ושאר העולם. ביחס לשתי הראשונות הדגיש כי יש צורך לפתח את היחסים, בעיקר הכלכליים, עם המגזר הפרטי. בסעיף היחסים עם ארה"ב קבע כי יש לשמור על קשרים הדדיים שבמסגרתם מצרים לא תהיה תלויה במעצמה הגדולה.
ישראל לא מוזכרת כלל במצע. כל שמצוין הוא הצורך לגבות את העם הפלסטיני ואת הציפיות שלו למדינה עצמאית. עם זאת, מורסי הדגיש יותר מפעם אחת כי יכבד את הסכם השלום עם ישראל כל עוד היא תעמוד בהתחייבויותיה בהסכם קמפ-דיוויד בכל הקשור לסוגיה הפלסטינית. כעת, לאחר שנבחר, כדאי יהיה לעקוב אחר המדיניות שלו כלפי ישראל, בפרט בכל הקשור לרצועת עזה וחמאס, הסניף הפלסטיני של "האחים המוסלמים".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם