המבקר רומז: על ישי ושטייניץ להסיק מסקנות ולהתפטר
הדוח החמור על אסון הכרמל מפרט את המחדלים שהובילו למותם של 44 בני אדם ומטיל "אחריות מיוחדת" על שרי הפנים והאוצר ו"אחריות כוללת" על נתניהו. "משמעותה של אחריות היא התובנה שלעיתים יש הצדקה לבעל המשרה להסיק מסקנות עד כדי פינויה"
המבקר לא השתכנע מטענות השרים, שדרשו להפחית מהאחריות שיוחסה להם בטיוטת הדוח. עם זאת, הוא מדגיש שאינו טוען כי "שר האוצר או שר הפנים אשמים חלילה במותם של 44 הקורבנות. טענה זו אסור באיסור חמור לטעון, כי אין בה כל ממש".
המבקר קובע עוד בדוח כי השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', "נושא באחריות הכוללת לענייני משרדו ובכלל זאת הגופים הכפופים אליו, המשטרה ושב"ס, שבדרגי הביצוע שלהם נמצאו כשלים ומחדלים משמעותיים במהלך השריפה".
באשר לראש הממשלה בנימין נתניהו קובע המבקר, כי הוא "נושא מתוקף תפקידו ומעמדו באחריות כוללת לפעולות הממשלה. אל שולחנו התנקזו במשך זמן רב הטענות והמחלוקות שבין משרד הפנים ומשרד האוצר, והיה עליו להכריע בעניינן. אולם, במשך תקופה ארוכה מדי נמנע ראש הממשלה מלהטיל את כובד משקלו לצורך הסדרת מחלוקת זו, עיכוב שהיו לו משמעויות כבדות משקל באשר לרמת ההיערכות של מערך הכבאות ערב פרוץ השריפה".
המבקר אינו קורא במפורש לשטייניץ וישי להתפטר מתפקידם. "כלל הוא, כי ראש הממשלה ושרי הממשלה אחראים בפני הכנסת ובפני הציבור, לכל הפעולות שבתחום משרדיהם וסמכויותיהם. משרד מבקר המדינה לא מצא לנכון להביע דעה על מה שעשוי להשתמע מאחריותם כלפי הכנסת. זו במהותה שאלה פוליטית מובהקת שיש להותירה בידי הכנסת והציבור. כידוע, משרד מבקר המדינה אינו עוסק בעניינים אלה".
ואולם, בין השורות ניתן להבין שהמבקר סבור שעליהם ללכת הביתה. "משמעותה המעשית של אחריות, מבחינה הציבורית, היא התובנה כי במקרים קיצוניים המצדיקים זאת, כאשר סבור בעל המשרה,
"דומה", מוסיף לינדנשטראוס, "שהמונחים המוכרים של אחריות ואחריותיות, שבמדינות המתוקנות בעולם המערבי זוכים, בהתרחש תקלות חמורות, לביטוי מעשי, פעמים עד כדי 'הנחת המפתחות על השולחן', נותרים אצלנו כמושגים אקדמיים-תיאורטיים שמקומם נותר בין דפי הספרות המקצועית או בדוחות של ועדות חקירה. לפיכך סבור המבקר כי אין די בהסתפקות בציון האחריות הציבורית של קברניטים ומנהיגים במישור התיאורטי המופשט, אלא יש מקום לתאר ולציין אותה במישור הקונקרטי והמעשי".
לינדנשטראוס מצא כי כל הגורמים המופקדים על מניעת שריפות או טיפול בהן כשלו. הוא מצא "ליקויים, כשלים ומחדלים חמורים הנוגעים למערך הכבאות וההצלה, למשטרת ישראל, לשירות בתי הסוהר וכן לגורמים נוספים הנוגעים לכיבוי ולמניעת שרפות בהיקף נרחב, ובהם רשויות מקומיות, הרשות לשמירת הטבע והגנים ומערכת הביטחון. "הכישלון לכל אלה איננו יכול להישאר יתום", הוא מדגיש.
המבקר מותח בדוח ביקורת על קצינים בכירים במשטרה, בשב"ס ובמערך הכבאות. אולם לדבריו, "אין בקביעת אחריות פרטנית של בעלי התפקידים שכשלו בדרג הביצועי - בביקורת נוקבת ככל שתהיה - כדי לפטור את ממשלות ישראל לאורך השנים ואת הממשלה המכהנת וחבריה, מאחריות משותפת, כוללת ומיוחדת, כל אחד בתחומו ועל פי חלקו, למעשים, למחדלים ולכישלונות".
לינדנשטראוס מדגיש כי אין בהטלת האחריות על הממשלה הנוכחית, שהשריפה אירעה "במשמרת שלה", כדי לפטור את כל קודמיהם בתפקיד בממשלות ישראל לדורותיהן. "הכתובת הייתה על הקיר באותיות של קידוש לבנה, הדגל האדום התנוסס לעיני כל".
באשר לשר אלי ישי, האחראי על מערך הכבאות, כותב המבקר כי הוא ניסה אמנם להשיג תקציבים ולהביא את הנושא לממשלה, אולם הוא התמקד רק בהשגת המשאבים הנדרשים לגיוס כוח אדם ולהצטיידות, ולא עמד על מרכיבים אחרים הכרחיים כמו מידת כשירותו המבצעית של המערך.
לדברי המבקר, בפניותיו לראש הממשלה ישי נקט בפתרון של "הכל או כלום", בו דרש תקציב של מאות מיליוני שקלים עבור התוכנית לטווח ארוך, במקום להבחין ולדרוש קודם משאבים קטנים בהרבה עבור הצרכים המיידיים של המערך. "השר לא גילה נכונות לבחון אפשרות לאתר מקורות מימון מתוך משאביו הפנים-משרדיים, למימון לפחות לחלק מהצרכים הדחופים שבדרישותיו התקציביות והוא גם לא הציע תכנית למימון משותף מתוך תקציבי משרדו ומתקציבי משרד האוצר".
לינדנשטראוס מבהיר כל למרות שאלי ישי היה ער לחומרת הבעיה, אותה הגדיר כ"קטסטרופה", הוא לא גילה נכונות לאתר תקציב מתוך משרדו שיועבר למימון חלק מהצרכים הדחופים של מערך הכבאות, ואף "לא נקט צעדים חריפים שישקפו את חוסר אפשרותו לעמוד באחריות ובסמכויות שמופקדות בידיו, הנוגעות למעשה בביטחון חיי אדם ורכוש. הוא יכול היה לשקול להסיק את המסקנות המתחייבות מכך, עד כדי עמידה על כך שתועבר אחריותו בנושאים האמורים לשר אחר בממשלה, על כל המשתמע מכך".
המבקר מתמודד עם טענותיו של ישי, לפיהן הוא נלחם על תקציבים עבור מערך הכבאות והתריע מפני המצב החמור והמסוכן, וקובע שיש בהן "משום גלגול האחריות ממנו לאחרים - לדרג המיניסטריאלי או לדרג הפקידותי. אלו טענות לא ראויות ויש בהן התנערות מאחריות".
בנוגע לאחריות שר האוצר, קובע המבקר כי שטייניץ כשל בכך שהתנה בביצוע רפורמה במערך הכבאות את התוספת התקציבית למערך, על-אף שנאמר לו שמדובר בתוספת לצרכים דחופים וקריטיים.
שטייניץ טען כי תפקידו לשמור על מסגרת התקציב. "טענות אלו אינן פוטרות את השר מלהביא בחשבון את העובדה שחובתו הייתה לעמוד על תוצאותיה הקשות של ההתניה ארוכת השנים של תוספת התקציב בביצוע רפורמה והפגיעה המסוכנת בביטחון הציבור שעלולה להיגרם בגינה", קובע המבקר. "מצופה היה ממנו, כפי שהיה מצופה גם משר הפנים, ליזום ולפעול במשותף עם שר הפנים על מנת למצוא דרכים לפתרון הבעיה, לרבות איתור מקורות האפשריים להשלמת החוסרים".
לינדנשטראוס מציין כי שטייניץ לא תמך במסמכים את הטענות כבדות המשקל שהעלה כנגד התנהלות שר הפנים ישי ומשרדו, בנוגע לאי-ניצול מקורות תקציב פנים-משרדיים והגשת דרישות תקציב שלא במתכונת המקובלת.
אמנם, מציין המבקר, שטייניץ שינה לבסוף את עמדתו והכיר בעובדה שנדרש תקציב מיידי לחירום ללא קשר לביצוע הרפורמה, אולם היה זה מעט מדי ומאוחר מדי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם