ריו: הממשלות נכשלות, העולם העסקי מתערב
ההסכם המתגבש בוועידת ריו מאכזב ולא משמעותי. דווקא המגזר העסקי לוקח את המושכות לידיים. 24 חברות, בניהן קוקה קולה ונייק, התחייבו להשקיע מיליארדי דולרים בהגנה על משאבי הטבע. מה שכן יוסכם: עידוד חברות להגביר את הדיווחים הסביבתיים שלהן. עסק ירוק
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
מול הקשיים של קובעי המדיניות להגיע להבנות ולהישגים של ממש בקביעת יעדים ולוחות זמנים משמעותיים, בולט, באופן יחסי, המגזר העסקי כמי שמגלה מנהיגות ולוקח על עצמו תפקיד יותר משמעותי בקידום עתיד בר קיימא.
אבל מה מסתתר מאחורי כל ההכרזות של המגזר העסקי בריו ומה המשמעות שלהן? עדיין קשה לומר, אבל אפשר כבר לסמן מספר מאפיינים בולטים שלהם. על כך ועוד בכתבה הבאה. עסק ירוק.
מי שרוצה לקבל אינדיקציה טובה על התחושות במגזר העסקי כלפי מה שקורה בריו עדיף לו אולי להתעלם לרגע מכל הרעש הלבן של ההכרזות והנאומים ולהסתכל בסקר מעניין שערכה פירמת PwC לקראת הוועידה. מהסקר, שבו השתתפו 141 מנכ"לים מ-29 מדינות, עולה כי הציפיות שלהם מהועידה נמוכות למדי. 50 אחוזים מהם מצפים להתקדמות מסוימת כתוצאה מהועידה וכ-50 אחוזים מצפים למעט מאד התקדמות, אם בכלל. כלומר, כמעט אף לא אחד מהנסקרים צפה וכנראה בצדק התקדמות של ממש בריו.
לאור הנתון הזה היה משעשע לראות ש-71 אחוזים מהם אמרו שהם מוכנים לעשות צעדים יותר משמעותיים בנושאים כמו עוני, מחסור במים ופיתוח בר קיימא, אם
יותר משמעותי הוא הנתון של 46 אחוזים מבין המנכ"לים שכבר טוענים שיש להם מחויבות לנושאים הללו, אם כי היות והשאלה כללית לא ברור עד כמה הן משמעותיות. הנושאים שמטרידים את המנכ"לים בהקשר של ריו הם בעיקר הזמינות של אנרגיה במחירים סבירים (87 אחוזים) ומים (78 אחוזים).
ממצא מעניין נוסף הוא שהפתרונות שהמנכ"לים מקווים להם ברמת המדיניות הם בעיקר חקיקה ברמה האזורית וברמת המדינה. 90 אחוזים מהם חושבים שביחד עם הגברת ההשקעות של המגזר הפרטי מדובר בפתרון האפקטיבי ביותר להנעת שינוי של ממש.
אחת ההכרזות המעניינות בריו היתה של קבוצה של 24 חברות גדולות בשווי כולל של 500 מיליארד דולר, שביניהן אפשר למצוא את דאו כימיקלים, ג'נרל מוטורס, קוקה קולה, וולט דיסני, דל, נייקי, לוקהיד מרטין וזירוקס, אשר הודיעו כי הן יפעלו להגן טוב יותר על משאבים סביבתיים.
התרגום של ההתחייבות הזו למעשים שונה מחברה לחברה, כאשר לדוגמה קימברלי קלארק הודיעה על מטרה חדשה של מעבר לשימוש בחמישים אחוז סיבים שמגיעים ממקורות חלופיים במקום מיערות. עם זאת המשמעות אחידה עבור כולן – התחייבות, בפעם הראשונה עבור רבות מהחברות הללו, לשים תג מחיר על משאבי טבע.
מארק טרק, נשיא ומנכ"ל ארגון Nature Conservancy, שעזר לארגן את הההכרזה הזו, הסביר כי "למספר הולך וגדל של חברות המשמעות של 'להיות ירוק יותר' הוא אסטרטגי מבחינתן. חברות שמחיובות להפוך יוזמות סביבתיות לחלק חשוב של האסטרטגיה שלהן ולקחת בחשבון את הערך של הטבע בתוכניות העסקיות שלהן יהיו אלו שינהיגו את המגזרים שלהן ברווחיות, צמיחה, גידול בפריון, חדשנות ושביעות רצון של העובדים".
זה נשמע אולי כחזון אחרית הימים אבל עובדה היא שחברות גדולות שנוטלות חלק ביוזמה הזו מאמצות את הגישה הזו. הן לא עושות זאת מטעמים של אהבת כדור הארץ, אלא מדאגה לאינטרסים של עצמו – קימברלי-קלארק מחפשת איך לגוון את המקורות של חומרי הגלם שלה לא בגלל שמחבק עצים השתלט על כיסא המנכ"ל, אלא בגלל ההבנה שלחברה שלא שמה תג מחיר למשאבי טבע ומבינה את המגבלות שלהן לא תהיה זכות קיום בטווח הארוך.
אחד הנושאים הבודדים שנראה שיקבלו דחיפה משמעותית מהוועידה בריו הוא הגברת רמת השקיפות של המגזר העסקי בנושאים הסביבתיים והחברתיים. סעיף מספר 47 בטיוטת מסמך ההבנות של הוועידה מדבר על ההכרה בחשיבות דיווחי האחריות התאגידית וקורא לחברות, במיוחד חברות ציבוריות, שעדיין לא עושות זאת להכניס את הדיווחים הללו לשגרת הדיווחים שלהם.
הסעיף קורא גם לפיתוח מודלים מתקדמים יותר בדיווח ולאינגטרציה של הדיווחים הסביבתיים בדוחות השנתיים של החברות (integrated reporting). הנושא של הגברת השקיפות קיבל גם דחיפה מממשלות ברזיל, דנמרק, צרפת ודרום אפריקה שהקימו קבוצה שנקראת 'ידידי סעיף 47', ששם לו למטרה לקדם את הדיווח הסביבתי של חברות ולמעשה אמור ליצוק תוכן של ממש בהמלצות הכלליות של סעיף 47 בעזרת גופי דיווח כמו GRI ו-UNEP.
חדשה נוספת מעניינת בתחום הגיעה מהבורסה בלונדון. סגן ראש ממשלת אנגליה, ניק קלג, הודיע בריו כי החל משנת הכספים הבאה יחויבו כל החברות שנסחרות בבורסה הלונדונית לדווח על רמות פליטת גזי החממה שלהן. בכך תהפוך בריטניה למדינה הראשונה שבה חברות מחויבות לדווח על פליטת גזי חממה כחלק מהדיווחים השנתיים שלהם.
"חישוב ההוצאות של חברה תוך הסתרת פליטת גזי החממה שלה היא כלכלה שקרית", הסביר קלג. "משקיעים מסתכלים היום על הביצועים הירוקים של חברות ודיווח של פליטות גזי חממה ייתן להם מידע חיוני בכדי לאפשר להם להחליט היכן להשקיע את כספם", הוסיפה השרה לנושאי סביבה הבריטית קרוליין ספלמן. אני מקווה שגם ברחוב אחד העם שומעים אותה.
אם יש מישהו שקולו לא נשמע בריו הרי הוא ציבור הצרכנים. נכון, ישנם ארגונים אזרחיים לרוב שמעלים על סדר היום נושאים חשובים שרלוונטים לנו כבני אדם ללא כל קשר להיותנו גם צרכנים, אבל לא תשמעו על התחייבויות של צרכנים בדומה להתחיייבויות של גופים ממשלתיים או חברות שנעשו בריו. התנהגות הצרכנים עדיין נותרת בגדר נעלם גדול, מה שמהווה לפחות מבחינת המגזר העסקי בעיה לא קטנה, כי בלי שיתוף פעולה של הצרכנים אין להתחייבויות הללו סיכוי גדול להתממש.
הצרכנים חשובים משתי סיבות עיקריות – הראשונה היא שהם מהווים בהרבה מקרים את חלק הארי של טביעת הרגל הפחמנית של חברות. לדוגמה, במקרה של יוניליוור מדובר ב-68 אחוזים, מה שאומר שאין לחברה שום סיכוי של ממש לעמוד ביעד של הפחתת טביעת הרגל של המוצרים שלה במחצית עד שנת 2020 ללא שיתוף פעולה מצד הצרכנים.
הסיבה השנייה הינה שהבחירות של הצרכנים – באלו מוצרים ושירותים להשתמש אמורות בסופו של דבר להוות מרכיב משמעותי בתמריץ של חברות לפעול באופן יותר בר קיימא. במילים אחרות, אם צרכנים לא יתחילו לבחור באופציות ירוקות יותר, גם כשאלו יהיו זמינות יותר, זולות יותר ואיכותיות יותר, וימשיכו להצביע עם הארנק עבור מוצרים מזהמים ומזיקים לסביבה ולחברה, הרי שהחברות שמנסות לפעול באופן ירוק יותר יהיו בבעיה.
השורה התחתונה של הוועידה היא שבהרבה מובנים מה שהיה הוא שיהיה, כלומר לא נראה קפיצה משמעותית בפעילות הירוקה של המגזר העסקי, אבל כן נראה גידול הדרגתי בכלכלה הירוקה.
המנהיגות של חברות תמשיך לבלוט לאור ההססנות, שלא לומר האימפוטנציה, של ממשלות לעשות מאמצים יותר משמעותיים בהקשר זה. הוואקום הזה יכול להתמלא רק באופן חלקי על ידי יוזמות עסקיות וצרכנות נבונה, אבל לחקיקה שתיצור ודאות בשוק ותספק לחברות ואזרחים כאחד את האיתותים הנכונים לפעולה אין תחליף.
ומה בינתיים? איבו דה בור, לשעבר אחראי מטעם האו"ם על המאבק בשינוי האקלים וכיום יועץ בנושא אקלים וקיימות לפירמת KPMG הסביר כי חברות צריכות לפתח הבנה מעמיקה של הסיכונים וההזדמנויות שהאתגרים הסביבתיים העכשווים והעתידים מציבים להם. חברה שתעשה זאת תמצא את עצמה במצב הרבה יותר טוב לכשתגיע סוף סוף השעה שבה ממשלות יפעלו. חברה שתבחר לחכות תוכל רק לקוות שכשהיא תיזכר לפעול זה לא יהיה מאוחר מדי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם