המבקר הופך את אלי ישי לשעיר לעזאזל
בלהיטותו לצבירת כותרות בעיתונים, מפספס מיכה לינדנשטראוס את העניין האמיתי באסון הכרמל והוא אחריותו של ברק בסיפור
בסעיף 12 א' של הדוח יכתוב השופט שפירא: "אין לקשור את מאות ההרוגים הישראלים, אזרחים חפים מפשע, לעובדה שבמשך שבעה חודשים בשנה שעברה לא היה בישראל שר להגנת העורף במשרה מלאה".
זה היה מוזר שוילנאי, שנאבק כארי כדי לחזור סוף סוף להיות מיניסטר, ונלחם בעוז מול הבירוקרטים שלא הסכימו שיהיה שר במשרה מלאה להגנת העורף, פשוט מפקיר את החזית ונמלט באימה עד סין. מה הוא יודע שאנחנו לא? אבל מילא, כנראה שהחיים לצדו של אהוד ברק הספיקו לו.
אלא שאז התברר שבסין יש שגריר מכהן. באמת. עמוס נדאי שמו. והוא דוחה בתוקף את הלחצים לסיים את כהונתו בטרם עת, ומתעקש לכהן כשגריר עד היום האחרון, קרי 1 בספטמבר 2012. מה לא הציעו לו, לנדאי, כדי שיוותר ויאפשר לפליט האומלל וילנאי לנחות סוף סוף בבייג'ין, אבל, אפס, הוא נשאר עד הרגע האחרון. זכותו.
בסוף אוגוסט ייפגשו שניהם, וילנאי ונדאי, בהונג קונג לחפיפה. ומי בינתיים חופף את וילנאי עלינו? זאת אומרת על העורף הישראלי האומלל והמופקר?
אגב , מ"מ המנכ"ל הוא אלון רוזן, בחור מוכשר ויעיל, בן 31. קצת צעיר מכדי להחזיק על הכתפיים את המעמסה הזו. וחוץ מזה, וילנאי גם מקדיש חלק ניכר מזמנו ללמידת סינית. אני יודע שקשה להאמין, אבל זה המצב. השר שאמור להזיע כל בוקר, מעלות החמה עד צאת הנשמה, במאמץ למצוא כמה שיותר פתרונות לעורף החשוף, לומד עכשיו סינית.
העניין הוא, שבמקביל מחריפים מנהיגי ישראל את איומיהם בנושא האיראני. רק בשבוע שעבר, בראיון מרתק לארי שביט ב"הארץ", הצהיר המשנה לראש הממשלה משה (בוגי) יעלון ש"אנחנו לא מבלפים".
ולכן , אם בסוף נתקוף באיראן, מה יהיה בעורף? האם הכינו את העורף? האם היה בחצי השנה האחרונה שר אמיתי להגנת העורף? מצד שני, יש למצב הזה גם יתרונות, כי כשזה יקרה, יוכל השגריר בסין לשלוח לכאן הרבה סינים שיכבו את האש. ללמדכם, אחרי שגמרנו לצחוק, ששום דבר לא השתנה, וגם לא ישתנה. כאלה אנחנו.
בואו נחזור 17 שנה אחורה. מיד לאחר רצח ראש הממשלה רבין, הצליח מי שהיה שר המשטרה אז, משה שחל, לנצל את המצב ולהעביר רפורמה חשובה: הוא שינה את שם משרדו ל"משרד לביטחון הפנים", ובהחלטת ממשלה מדצמבר 95' הוחלט לאחד את כל שירותי ההצלה תחת משרדו.
שחל, שיודע לעבוד, הביא עבודת מטה מרשימה והוא זוכר עד היום את השרטוטים המפוארים שמתארים מבנה בצורת חי"ת, הצלע המרכזית היא המשטרה, ומשני הצדדים הצלע של כיבוי האש והצלע של מד"א.
שחל התבסס על ממצאי ועדה בראשותו של האלוף הרצל שפיר, שבדקה מדוע העורף לא תפקד במהלך מלחמת המפרץ הראשונה ומטח הסקאדים שהמטיר סדאם חוסיין על ישראל.
ומה קרה בסוף? זהו, ששום דבר. חוץ משינוי שם המשרד ל"ביטחון פנים", כמובן . למה? כי ראש הממשלה שמעון פרס תפס רגליים קרות.
מחנה רבין במפלגה התארגן והחברים אמרו ששחל מקים עכשיו גדר הפרדה, ואם יקבל גם את ביטחון הפנים ואת כל מערכות ההצלה, "אי אפשר יהיה לעצור אותו. הוא עוד יהיה ראש ממשלה". אז פרס, שרצה לפייס את מחנה רבין, ביטל את האיחוד, וכל השאר היסטוריה. אגב, שחל גם לא נהיה ראש ממשלה.
מצד שני, הוא עוזר עכשיו,
האם אחרי ש-44 בני אדם קיפחו את חייהם בלהבות, אחרי שחצי הכרמל עלה באש, בוצעה רפורמה בשירותי הכיבוי בישראל? התשובה היא לא. אין רפורמה.
צריך להקשיב לתלאותיו של אלי ישי, שניסה להעביר את הרפורמה הזו בשיניים ובציפורניים, כדי להבין עם איזו מדינה תקועה יש לנו כאן עסק.
נכון, יש כמה שיפורים קוסמטיים פה ושם, הוסיפו קצת כבאיות, הקימו "טייסת כיבוי" מפוארת שחלק ממטוסיה מושבת וחלק אחר לא מתאים, כיסו את הגידול הממאיר בפלסטר צבעוני, והצטלמו.
מחר-מחרתיים יכולה המדינה הזו להידלק בפתאומיות, לא חסרות סיבות, אבל לא יהיה מי שיכבה. מקסימום נגלוש שוב ב"גוגל" ונקושש שוב איזה סופרטנקר שיבוא להציל אותנו (בפעם הקודמת הוא הגיע אחרי שהכל נשרף).
מבקר המדינה מפספס. בלהיטותו לצבירת כותרות בעיתונים וקרקפות על החגורה, הוא מחטיא את העניין האמיתי. זה לא שטייניץ, זה גם לא ישי. המבקר משסה את המשפחות השכולות ואת הציבור בשני השרים האלה וגורם בכך נזק לא פשוט למערכת כולה.
נכון, במקרה דומה ביפן, שר הפנים כבר היה מבצע חרקירי, בגרמניה הוא היה מתפטר, אבל אנחנו לא שם. בישראל איש לא מתפטר אלא אם כן גוררים אותו אל הגיליוטינה, וישי, שהוכיח פעלתנות מרשימה בניסיונות נואשים לשפר את מצב שירותי הכיבוי, יהווה שעיר לעזאזל קל מדי.
מישהו הפיץ פעם שתי תמונות ברשת האינטרנט. אחת הייתה תמונה קבוצתית של ממשלת ישראל. השנייה הייתה תמונה קבוצתית של ממשלת שווייץ. שתי מדינות כמעט זהות בגודלן (אצלנו 7.5 מיליון תושבים, אצלם 7.25 מיליון, אצלנו 29 אלף דולר תמ?ג לנפש, אצלם יותר, 35 אלף).
בישראל 30 שרים, מי יודע כמה סגני שרים, וזה כולל שלושה משנים לראש הממשלה, נדמה לי שארבעה סגנים לראש הממשלה. כמה שרים יש בשווייץ? שבעה. כולל ראש ממשלה. למה? כי לא צריך יותר. נכון, יש אצלנו יותר בעיות (למרות שגם שווייץ מדינה לא פשוטה), אבל זה לא אומר שצריך בשבילן כל כך הרבה שרים.
להפך. העניין הזה, של ריבוי המשרדים, הוא אחד הגורמים שתוקעים את המדינה. זה בדוק. אין שום עניין, אין שום בעיה, שאפשר אצלנו לפתור בקלות. כל בעיה היא "חוצת משרדים" וצריך לעבור שלושה-ארבעה מיניסטריונים, על כל הבירוקרטיה שלהם, כדי להשיג פתרון, וזה עוד לפני שדיברנו על היועצים המשפטיים, ועל חשבי האוצר, ועל בג"ץ.
ולכן, עד שלא תעבור שיטת הממשל שינוי אמיתי, יסודי, שיוריד את מספר השרים למינימום ויהפוך אותם מפוליטיקאים לאנשי מקצוע, לא יקרה כאן שום דבר. הכלבים עוברים, והעיירה נשרפת.
ימים ספורים לאחר השריפה בכרמל, פרסם מבקר המדינה דוח מעקב בנושא כיבוי האש. את הדוח הזה כבר שכחנו, הוא עסק אז באי הפקת הלקחים ממלחמת לבנון השנייה בכל הקשור למערך כיבוי האש, ורמז על הצפוי לנו בדוח הנוכחי.
המבקר היה תקיף וחריף, כהרגלו, ומתח ביקורת קטלנית על המערכת. מי שחטף שם הכי הרבה היה, כמובן, אלי ישי. הוא הוזכר בדוח בסביבות 30 פעם.
מי היה, לדעתכם, במקום השני של האחריות והביקורת בדוח ההוא? לא תנחשו. שר הביטחון אהוד ברק. הוא הוזכר פעמים רבות, מכיוון שמערכת הביטחון, שמשחקת תפקיד מכריע בשעת חירום גם במערך כיבוי האש (בעיקר בשליטה, בקרה, כיבוי אווירי, פיקוד העורף ועוד), לא יישמה את הלקחים של מלחמת לבנון השנייה.
עכשיו נדלג לימינו. מי חמק החוצה, החליק לו בחשאי אל מחוץ לביקורת, כהרגלו? הפעם ניחשתם נכון. אהוד ברק. אין למערכת הביטחון שום קשר, מתברר, לשריפה או לכיבויה. למרות שפיקוד העורף הוא הסמכות העליונה בשעת חירום.
ומי נגרר פנימה בשערותיו, בועט ומצווח כל הדרך אל הגיליוטינה? יובל שטייניץ. ממעקב אחר עבודת המבקר, בדוח הזה ובאחרים, נדמה לי שזה תמוה. אולי אפילו הרבה יותר גרוע מתמוה.
ההבדל הבוטה ביותר בין שטייניץ לברק הוא במידת החנופה שלהם למבקר המדינה. ברק, וזה מצוי בכתובים, מרעיף על מיכה לינדנשטראוס צרור עצום של מחמאות, דברי מתיקה וכיבושין, קילוסים למיניהם, מכרכר ומפזז סביבו כבתולה נרגשת ערב חתונתה.
שטייניץ, מן העבר השני, מחרף ומגדף את המבקר ולא מהסס להגיד לו את האמת ישר בפרצוף, בין העיניים: במקום להרכין ראש ולהחניף למבקר, הוא מכנה את הדוח שלו "הזוי". האמת היא, שלא הדוח הזוי. המצב כולו הזוי.
שטייניץ מגזים, כמובן. הדוח עצמו מפורט, יסודי, מצמרר. הושקעה בו עבודה עצומה על ידי אנשים רבים ומסורים. הבעיה היא שהשורה התחתונה שלו לא מובילה לשום מקום.
במקום לדרוש שהרפורמה במערך כיבוי האש תבוצע תוך שנה, המבקר רומז שצריך להעיף את השרים. במקום לרמוז שצריך, אולי, להעביר את כל זה בחקיקה מהירה, המבקר מעודד הליכה לבג"ץ כדי לערוף ראשים. חבל. הנזק מגישתו זו של המבקר לניהול המדינה הוא נזק מצטבר ובלתי הפיך.
אצלנו, הפך הכל להיות שפיט ובקיר (מלשון מבוקר), דוחותיו האינסופיים של לינדנשטראוס, על כל דבר שזז, ותמיד במלוא החומרה ובפול ווליום, ייצרו מצב שכולם התאבנו. התעוזה, כושר ההחלטה, כל אלה נעלמים אל מול אימת המבקר. כולם מדברים לפרוטוקולים, שולחים אחד לשני מכתבי כסת"ח, מטפחים את תרבות הראש הקטן.
זה חמור במיוחד בצה"ל. שם, מאז ועדת וינוגרד, כולם מדברים וינוגרדית. אם הם מדברים, כי מאז שאנשי המבקר הפכו את הקלטות המבצעיות בלשכת הרמטכ"ל לכלי לגיטימי לחיסול חשבונות, האלופים והקצינים הבכירים מעדיפים לדבר עם הרמטכ"ל בטלפון הנייד. עדיף שהביון המצרי או האמריקאי ישמע, העיקר שזה לא יגיע למבקר.
הססמה "רק המעז מנצח", הפכה ל"רק המעז מסתבך". עדיף לשבת בפינה, לשתוק, לחכות לסוף הקדנציה בלי ועדת חקירה. זה הרסני, זה מזעזע, זה סיכון קיומי של ממש. והכי מצחיק, שלמרות שכולם "מדברים וינוגרדית" לפרוטוקולים, הנה צץ לו השופט וינוגרד בכבודו ובעצמו, ומגן עכשיו על אלי ישי, בסוג של סגירת מעגל גרוטסקית לגמרי. אנחנו לא מדינה, אנחנו פיליטון.
ניהול מדינה הוא ניהול סיכונים. בעיקר כשמדובר במדינת ישראל, שהיא ארץ הון סיכון יחידה במינה. מה שהמבקר עשה עם שר האוצר חמור שבעתיים, כי הוא הפך אותו לברווז צולע.
תפקידו של השר הזה הוא לשמור על הקופה. הוא האיש הרע, בהגדרה. מעולם, בשום מדינה מערבית, לא כיכב שר אוצר בדוח על מחדלי ביטחון או הצלה. אין חיה כזאת. הממשלה צריכה לקבל החלטות קשות.
אין מספיק כסף, אף פעם לא יהיה מספיק כסף, וזכותה הלגיטימית של הממשלה להחליט, למשל, שהיא משקיעה את הכסף בחינוך, ולא בביטחון. אלא שעכשיו, לפי פסיקת לינדנשטראוס, בעצם ניטלת זכות ההחלטה הזו מהממשלה, כי הוא קובע שבכל הקשור ל"מערכות מצילות חיים בחירום", אין שיקול דעת ואסור לחסוך כסף.
גם אני חושב שצריך היה להשקיע את הכסף בשירותי הכיבוי, העניין הוא שזכותה של הממשלה לחשוב אחרת. היא גם יכולה להעדיף להשקיע את הכסף בבניית יכולת התקפית על תשתית הגרעין באיראן, על חשבון הזנחת העורף.
כן, זו החלטה קשה, אבל היא החלטה מנהיגותית, שניתנה לממשלה, בשבתה כממשלה נבחרת. לא למבקר המדינה, חשוב ומאיים ככל שיהיה. בסופו של יום, ניהול הסיכונים הזה מובא כל כמה שנים למבחן הקלפי. שם צריך האזרח הקטן לבוא חשבון עם מנהיגיו.
לטעמי, האזרח הקטן צריך לזרוק את מנהיגיו לכל הרוחות ולבחור אחרים תחתם (לו היו כאלה), לא בגלל השריפה בכרמל, אלא בגלל אי שינוי שיטת הממשל, אי שחרור המדינה מהחסמים שתוקעים והורסים אותה, והמשך הידרדרות בירוקרטית לעבר הקיפאון הסופי והמוחלט. אבל זו רק דעתי.
בעדיפות שנתן ל"מערכות מצילות חיים", קבע המבקר לינדנשטראוס תקדים אנטי חברתי מסוכן. הרי כל תקציב הביטחון (חוץ מהתקציב המופקר של אגף השיקום) הוא "מערכות מצילות חיים". הרי אם מחר ייפול גראד על גן ילדים באשדוד ויהרוג עשרות פעוטות, אפשר יהיה להגיד שהאוצר, בסירובו לרכוש מיד עוד 15 סוללות "כיפת ברזל", התיר את דמם של ילדינו.
מי שמכיר את הבזבוז הפנימי במשרד הביטחון, על אגפיו, שלוחותיו ואמצעיו, יודע שלא הכל שם מציל חיים. אפילו לא הרוב. ולכן, שלי יחימוביץ' צריכה לחשוב פעמיים לפני שהיא מתנפלת על שטייניץ במקרה הזה (יש הרבה סיבות טובות אחרות).
לידיעתה , אהוד ברק כבר רומז בדיונים פנימיים לעברם של נערי ופקידי האוצר, ש"תסתכלו על דוח המבקר ותבינו את מי יחקרו בפעם הבאה".
האם יש סיכוי שמשהו כאן ישתנה, בכל זאת? קשה לי להאמין. אחזיר אתכם, ברשותכם, לתמונה קטנה שהתפרסמה לא מזמן. זוכרים שרעיית ראש הממשלה הגב' שרה נתניהו הותקפה בקניון פתח תקווה על ידי עוברת אורח שירקה לעברה (מעשה מחפיר)?
האירוע צולם על ידי מצלמות האבטחה ושודר בטלוויזיה. מי ששאל את עצמו מה רעיית ראש הממשלה עושה בקניון בפתח תקווה צריך לדעת שזה היה חלק מהסיור שהעניקה ל"בילד", שהכתבת שלו התלוותה אליה 48 שעות, כדי להמחיש בפניה עד כמה מחוברת הגברת לעם.
ובכן, מחוברת או לא, נזכרתי שליד הגברת נתניהו, באותו סיור, ישב פרצוף מוכר, פרצופו של גיל שפר. ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה, האיש החשוב ביותר במערך הממשלתי, זה שאמור לתכלל את עבודת ראש הממשלה, ליצור את סביבת העבודה הנקייה שלו, לתכנן את יומו, לתחזק את לילותיו, להיות המוציא והמביא של הדברים החשובים באמת של חיינו.
אצל שרון זה היה אורי שני, אצל אולמרט זה היה ד"ר יורם טורבוביץ', שני אנשים משכמם ומעלה. והנה, שפר שלנו עוזב הכל ומלווה את רעיית ראש הממשלה 48 שעות, לצורך כתבת תדמית בצהובון גרמני.
אגב, בניגוד לקודמו, שפר הוא איש מוכשר, יעיל ומקצועי. עם קצת שפשוף, הוא יכול היה להיות ראש סגל סביר לגמרי. הבעיה היא שיש לו בעיות נפיצות יותר על הראש, ככה בדיוק זה נראה, ככה בדיוק כולנו נראים.
בשולי הדברים: בשבוע שעבר התקיים כנס גדול של מערכת הביטחון שכותרתו "30 שנה למלחמת לבנון". היו הרצאות, סיכומים ומצגות מעניינות. אחד הדוברים היה תא"ל במילואים אביאם סלע. סלע, כזכור, היה אמור להיות מפקד חיל האוויר, אלמלא הסתבך עם האמריקאים בפרשת פולארד.
רשומים על שמו שני הישגים עיקריים: תכנון ופיקוד על מבצע השמדת סוללות טילי הקרקע-אוויר של סוריה במלחמת לבנון ב-82' וכמובן תכנון והשתתפות בתקיפת הכור הגרעיני העיראקי ב-81'.
מטבע הדברים, סלע הוא אוטוריטה בתחום. הרצאתו עסקה בלקחי לבנון, אבל בסיומה הוא לקח אתנחתא קלה, הישיר מבט לרמטכ"ל, רב אלוף בני גנץ, שישב בקהל, ואמר שהוא מנצל את ההזדמנות וקורא מכאן לגנץ לעשות הכל על מנת שמדינת ישראל לא תעז לתקוף את תשתית הגרעין האיראני ללא גיבוי של מעצמה. נראה היה שסלע מדבר מדם לבו.
מהמשרד להגנת העורף נמסר בתגובה כי "הדברים האמורים הם בסתירה מוחלטת לעובדות בשטח על השיפור הניכר שנבחן לצערנו בשורת הסלמות ובהסלמה הנוכחית, בתפקוד מערך העורף ובסנכרון עבודת הגורמים השונים. מאז הקמתו, המשרד להגנת העורף, בראשות השר מתן וילנאי, הפך כל אבן ויצר מציאות חדשה שמובילה לעורף מוכן יותר מבעבר".
"המשרד הקים את רשות החירום הלאומית, מאות מרכזי הפעלה ברשויות המקומיות, שמטרתן לסייע לראשי הערים בכל התמודדות בשעת חירום, שופצו אלפי מקלטים ומוגנו מוסדות חינוך, ציבור ואת בתי התושבים בעוטף עזה. הוקצו תקנים ייעודים והוקמו אגפי חירום במשרדי הממשלה, שודרג מערך הצפירה וההתראה בישראל, תוקצב והוקם פרויקט "הרדיו הלאומי" ונוצר פרויקט החוסן הלאומי".
אקו"ם