אבן-חן: 44 איש נהרגו ואף אחד לא אומר 'טעיתי'
שום דבר בקריירה של הניצב בדימוס לא הכין אותו לתופת שלקחה את בתו טופז באסון הכרמל. מאז הוא עסק במלחמות מול שורת פוליטיקאים שלא לוקחים אחריות ור"מ שלא שוקל לפטרם. עכשיו, עם הגשת דוח המבקר, הוא מקווה "למצוא מנוחה לנפש הפצועה"
זאת התמצית שמקפלת בתוכה הכל. 25 שנה שירת אבן-חן במשטרת ישראל. שירת בשורת תפקידים נחשבים והיה מועמד להיות מפכ"ל המשטרה. אפילו קיבל את עיטור המופת. אדם חטף אישה וילדה כשהיה מפקד תחנת משטרה. אבן-חן טיפל באירוע. סיפור עם יריות.
"אני לא כזה גיבור", הוא מבטל. "הייתי ניצב, מפקד מחוז, ראיתי דברים שאנשים רגילים לא רואים. נגעתי במוות. הודעתי לפקודים שלי שילדים שלהם נהרגו בתאונת דרכים, בפיגועים. ראיתי מוות בכמויות שאחרים לא רואים. אבל שום דבר לא הכין אותי למה שקרה לי. נתפסתי עם המכנסיים למטה. וכל המשפטים האלה, האידיוטיים, המטומטמים, של 'תהיה חזק', שאני הייתי נוהג להגיד אותם, זה שטויות. או 'הזמן יעשה את שלו', 'הזמן מרפא'. טמטום. הזמן רק עושה את זה יותר קשה".
מאז האסון גזר על עצמו שתיקה. אמר שידבר רק עם פרסום דוח המבקר. אצר הכל בתוכו. מעל הקבר של טופז הבטיח לבתו: "אדאג שכל מי שאחראי למחדל הזה במדינה ישלם על זה". אלה דברים שניסח שעה לפני ההלוויה. הלום צער. צערו ניכר גם השבוע כשאמר ש"הבטחתי לבת שלי. מה, בגלל שהיא מתה והיא לא יכולה להגיד לי 'אבא, הבטחת', אז אני לא אקיים?".
את דוח המבקר קיבל ביום שלישי בערב. דוח כזה, אמר לי, פותח פצע שאף פעם לא נסגר. מציף. יותר מ-500 עמודים לא משנים במאומה את העובדה שהילדה שהייתה לו מתה. "נשרפה עם עוד 43 אנשים", הוא יורה. בשבועות האחרונים התייעץ עם גורמים שונים על גיבוש קו פעולה. זה מהלך שהוא עושה יחד עם עמית קליין, בעלה של טופז, ועם חיים קליין, חמיה של טופז, אביו של עמית, גם הוא ניצב בדימוס. נפגש עם יועצים משפטיים, בראשם השר לשעבר משה שחל. שחל ייצג אותו אם יחליט לפנות לבג"ץ. הוא מודע לעובדה שהדוח קשה, אבל נשכני פחות מוועדת חקירה.
"אני לא מחפש לנקום", אמר. לא יצא ל"ונדטה". "אני רוצה שלא יקרו עוד פעם כאלה דברים. נתתי 30 שנה למדינה, לא בשביל שאני אראה את הפרצוף האמיתי שלה עכשיו מהמראה. אם זה הפרצוף של מדינת ישראל, אז אני מתבייש בה. אם אלה המנהיגים של מדינת ישראל, אז אני מתבייש. אם אלה קציני המשטרה, אני מתבייש. זאת רפובליקת בננות. דברים כאלה לא קיימים בשום מדינה מתוקנת.
44 אנשים נהרגו, ואף אחד לא אומר 'טעיתי במשהו', 'אני אחראי'. שנה וחצי אף אחד לא לקח שום אחריות. כולם מושלמים.
"אני דון קישוט. אני נלחם עכשיו בטחנות רוח. אני צריך עכשיו להילחם נגד ראש הממשלה, ה'ספינולוגים' שלו, שר האוצר היהיר, השחצן, החצוף והמתנשא הזה, שטייניץ, ושר הפנים. שטייניץ וישי, האסון לא מעניין אותם. מה שמניע אותם זה רק 'ביטחון הכיסאות'. איך להציל את החיים הפוליטיים שלהם. הם צריכים ללכת הביתה. שכחו שכיסא של שר זה אמצעי לשרת את התושבים.
התושבים פה מקבלים ביטחון אישי ברמה ירודה ביותר. אם נתניהו
זה הראיון האישי הראשון שלו מתום ימי השבעה, אז התראיין ב"אולפן שישי" וטלטל מדינה שלמה. אבל גם שם סירב לדבר על האבל הפרטי. משפחתו, רעייתו שרה וילדיו, הבת ענבר והבן עדי, עם בת הזוג גל, מכונסים בתוך אבלם הכבד שלא נותן מנוח.
נפגשנו לפני כמה חודשים. השבוע, ערב פרסום הדוח, נפגשנו שוב. "ברמה האישית אין לדוח הזה שום משמעות בשבילי", אמר לי. "החיים שלי היו דפוקים לפני הדוח והם יישארו דפוקים אחריו. הילדה שלי מתה. היא לא תחזור. אני בן אדם פרקטי. אבל אסור שדבר כזה יקרה שוב".
ביקשתי ממנו שיספר על טופז. "ילדה שרצתה לבלוע את החיים", אמר. יפה, חכמה, מוכשרת. היו לה תואר ראשון מהפקולטה לבעלי חיים ותואר שני במנהל עסקים. הייתה קשורה למשפחה "בעבותות של אהבה", כהגדרתו. שנה וחצי לפני האסון התחתנה. את עמית, בעלה, הכירה כשהייתה בת שלוש.
ההורים חברים. שירתו במשטרה יחד. אחר כך לא נפגשו יותר מ-20 שנה. זאת הייתה, אמר, אהבת נפש. תכננה לסיים קורס קצינים ולהיכנס להריון. אבן-חן סיפר על הפגישה האחרונה שהייתה להם בבית קפה ברחובות ביום שישי, פחות משבוע לפני האסון. הוא חזר בדיוק מארצות הברית והביא לטופז - בבית קראו לה "טופי" - מתנות. מאז לא נכנס לבית הקפה הזה. "לפעמים אני חושב שאני נמצא בסרט, וזה בכלל לא קרה", אמר. "מתה לי ילדה שהייתה פרח".
כמה שבועות אחרי האסון פגש את ראש הממשלה נתניהו. "משפחה שכולה מרגישה כאילו כורתים לה איבר מהגוף", תיאר באוזניו ראש הממשלה. ככה הרגיש כשנהרג יוני, אחיו. "זה אחד הדברים הבודדים שאנחנו מסכימים עליהם, ראש הממשלה ואני", אומר אבן-חן. "הכריתות, זה לא רק לגוף, גם לנשמה. הנשמה שלי פצועה. אין יום שאני לא חושב על טופז. אני נורא מתגעגע אליה. היא באה אלי בחלומות. אני מרגיש שחלק ממני נלקח. גם בגלל איך שהיא מתה, שהיא נשרפה".
הוא קרוי על שם דודו, אחי אביו, שנשרף למוות באושוויץ. "אחת הדרכים הקשות לאדם למות", הוא אומר. ההקבלה בין דודו לבתו מזעזעת אותו. "צורת המוות של טופז מטרידה את מנוחתי. היא מציקה לי", אמר. עוד סיבה לכך שהוא לא יכול להרפות.
באחד הערבים בקורס הקצינים, זמן קצר לפני שנהרגה טופז, ביקשו מהחניכים לומר מהן שתי ההחלטות הכי משמעותיות שקיבלו בחיים. טופז ציינה את החתונה עם עמית, ואת "זה שהחלטתי להיות כמו אבא שלי". היא התגייסה לשירות בתי הסוהר. "מעל הראש שלי", סיפר אבן-חן השבוע.
רבע שעה לפני שאוטובוס הצוערים עלה באש דיברו בטלפון. דיברו בשיחת ועידה עם עמית. "יש שריפה בכלא דמון", אמרה בטון בטוח. "לקחו אותנו לתגבור". אחר כך כעס שלא עשה משהו כדי להוריד אותה מאוטובוס המוות. "אמרתי לה רק 'תשמרי על עצמך'".
כמה דקות אחר כך עמית התקשר ואמר לו שהאוטובוס של טופז מעורב כנראה בשריפה. אבן-חן הבטיח לבדוק עם קניאק. "אני מנסה לצלצל לקניאק. הוא לא עונה. מצלצל אליו, לא עונה. בסוף הוא עונה.'תגיד', אני אומר לו,'האוטובוס שנשרף, של טופז?', 'לא יודע'. התחלתי לקלל. 'האוטובוס שנשרף בכרמל, זה האוטובוס של טופז???', אז הוא אומר לי 'כן'. סגרתי את הטלפון. התחלתי לבכות. צעקתי, 'הלכה לי הילדה'".
נסע צפונה עם עמית וחיים קליין "לטופז". זה הייאוש שדחף אותם. הוא לא זוכר שום תקווה. בדרך קיבל שיחת טלפון מהדס שטייף. עיתונאית וחברה. "טופז נהרגה", אמרה לו. "כל העולם כבר ידע שהבת שלי מתה, רק אני לא".
מה הרגשת?
"שמתי על טייס אוטומטי".
כבר בשבעה, הוא אומר, חש זלזול. הוא גדל בתוך המערכת, אבל זאת הפעם הראשונה שראה ש"משפחות שכולות מוקצות מחמת מיאוס. מהרגע הראשון שום נציגות רשמית לא הגיעה", הוא מתאר. "לא ללוויה, לא לשבעה. לא ראש ממשלה, לא שרים".
"עדי", סיפר, "הטיח בפני ראש הממשלה 'אני ואמא שלי' - הוא לא אמר 'אבא שלי' רק 'אני ואמא שלי מאשימים אותך במוות של טופז'. הוא אמר לו 'בגללך טופז נהרגה'. נתניהו פרץ בבכי".
"עדי לא שיקר", אומר אבן-חן. "זה מה ששרה מרגישה. היא גם לא הסכימה להיפגש עם נתניהו. רק לפני שבועיים נסעה למקום האסון בפעם הראשונה. אני הייתי שם בפעם הראשונה אחרי שנה. לא היה לי אומץ. ענבר, הבת הגדולה שלנו, עוד לא הלכה לשם".
קראת לראש הממשלה שקרן ופחדן. אתה עדיין חושב ככה?
"אני את האמוציות שלי כבר שמתי בצד".
הוא דרש חקירה פלילית. רצה שתקום ועדת חקירה ממלכתית. "אני אוכל את הלב שיש מדינה מטומטמת, כזאת שלא עושה חשבון לאף אחד ומורחת הכל. ביבי יגיד עכשיו 'אני מודה למבקר על זה שהוא עשה עבודה יסודית וטובה. אני אקים ועדת בדיקה ליישום המלצות הדוח'. המסקנות שלה יוגשו בשנת 2039 או 2041. אף אחד כבר לא יזכור עד אז את אסון הכרמל".
אלה ימים קשים. למי ששואל עונה אבן-חן בציניות ש'בלוויה של טופז כבר הייתי, מה כבר יכול לקרות'. היום הוא יו"ר איגוד סוכני הביטוח. לשכתו ממוקמת בלב שדרות רוטשילד בתל אביב. בקיץ שעבר השדרה מלאה צעירים תוססים, בני גילה של טופז, אנשי תנועת המחאה. בכל פעם שבא לעבודה עבר ביניהם וחשב על טופז.
"מטריפה אותי האדישות של הציבור והאדישות של הפוליטיקאים", אמר השבוע. "הכי חשוב זה חיי אדם. אם פה מורחים אותנו, האזרחים, אז צריך לקום עכשיו, ולהפגין, ולצאת לרחובות. אני קורא להם".
אבן-חן מאוכזב וכועס. "מפעילים עכשיו עדה של יחצנים", אמר. "כל מיני כאלה שיגידו 'אבן-חן, האב השכול בצערו', 'לא מתווכחים עם הורים שכולים'. זה פוגע באינטליגנציה, טיעון כזה. תתמודדו עם העובדות. קרה אסון כבד במדינת ישראל. אף אחד לא לקח אחריות. אף אחד לא מכין את המדינה לאסון הבא, ואף אחד לא ייקח אחריות גם כשהוא יגיע. זאת אנרכיה. שטייניץ, שמעז להגיד שצריך לזרוק את הדוח של המבקר לפח הזבל של ההיסטוריה, ושהדוח הוא הזוי. שר הפנים שאומר שבכלל היו נותנים לו צל"ש, אם לא היו נהרגים 44 איש. הרב עובדיה, שאחרי האסון אמר שהם מתו כי הם חיללו שבת, עכשיו אומר גם שהדוח שקרי".
עם שטייניץ דיבר. עם ישי לא. "מנסים להגיד לי 'תשמע, רד מזה, אתה במילא יודע שאף אחד לא יעשה כלום", הוא אומר. "אבל איך אפשר? שר האוצר אומר שזה שר הפנים. שר הפנים אומר שזה שר האוצר. ראש הממשלה שותק. הוא אפילו לא מעיר על ההתבטאויות של השרים שלו".
יש לו מספרים מדויקים שאסף. נתונים על מערך כיבוי האש בארץ ובעולם. אוזלת יד ואטימות שהלב לא יכול לשאת. זה מדיר שינה מעיניו. 25 אחוז מהתקנים היום בארץ הם של כבאיות בנות יותר מ-20 שנה. כמות התקנים, על פי כל המחקרים, צריכה להיות פי חמישה מהקיים. גם באנשים, גם במכוניות.
לדבריו , טוב עשה מבקר המדינה, שהניח את הדוח לפתחם של הממשלה, הכנסת, היועץ המשפטי לממשלה, התקשורת והציבור, אם כי הוא לא אופטימי. "אני מנסה להיות ריאלי", אמר.
פעם היה גם אדם מאמין. "התגרשתי מאלוהים ביום שטופז נהרגה. קודם הלכתי לבית כנסת. כיבדתי את החגים. צמתי ביום כיפור. אני וטופז, כמו מטומטמים. ביום שזה קרה, החלטתי שזה לא מעניין אותי".
מי אשם בזה שהבת שלך מתה?
"זה כשל מערכתי. יש תמונה של הכבאי דני חייט ז"ל מתיז עם זרנוק מים על האוטובוס. בעיני התמונה של חייט משקפת הכל. הגיבורים היחידים בסיפור הזה היו הכבאים. שלחו אותם להילחם בלי שיישמו שום דבר ממה שחייב דוח המבקר שיצא על מלחמת לבנון השנייה. זה היה כישלון ידוע מראש".
ראש הממשלה, הוא מספר, אמר לו 'אני היחיד שידע ששריפות כאלה מכבים מהאוויר'. באוגוסט, כמה חודשים לפני השריפה, היה בביקור אצל ראש ממשלת יוון. במקרה ראה שם מטוסים גומעים מים מהים ומכבים שריפה. 'אז אני הבנתי ששריפות כאלה מכבים רק מהאוויר", סיפר נתניהו לאבן-חן.
"אמרתי לו, 'וואללה?'", מספר אבן-חן,"'מה עשית? עכשיו אנחנו בדצמבר, זה קרה באוגוסט'. 'ראש הממשלה אמר לי 'כתבתי מכתב'..., אמרתי לו 'אה...'".
הוא מודע לכך, שלא כל המשפחות השכולות מהאסון חושבות כמוהו. חלקן גם לא מקבלות את דוח המבקר. "בין המשפחות השכולות מחבר רק הצער", הוא אומר. יש לו ביקורת קשה על המשטרה ועל שירות בתי הסוהר. "הניהול הכללי של המשטרה באירוע הזה היה מתחת לכל ביקורת. אני אומר את זה גם כקצין משטרה. איום ונורא. הם לא עשו דברים אלמנטריים. רע מאוד.
"בפיקוד האוטובוס", הוא אומר, "היו שלושה קצינים. שניים נהרגו, אחת ברחה". בכוונה הוא לא רצה לציין את שמה. "שלושה חודשים אחר כך בני קניאק אישר לה העלאה בדרגה. אין לי טענות אליה. יש לי טענות לקניאק, שקידם אותה. אני גם הטחתי את זה בפניו".
לפני כמה חודשים החליט נציב שירות בתי הסוהר להעניק עיטורים לצוערים שנספו באסון. ההחלטה עוררה ביקורת. "אם אני חושב שהגיעו לצוערים עיטורים? לא", אומר אבן-חן. "אבל בנסיבות הקיימות, שהשוטרים קיבלו, היה מתחייב לתת גם להם". כשהיה ראש המטה של המשטרה, סיפר, ישב בהרבה ועדות מהסוג הזה. הם לא נתנו עיטורים גם ללוחמי מג"ב שנהרגו בקרבות עם מחבלים. בגלל זה שאל את מפכ"ל המשטרה, למה בחר להעניק עיטורים לשלושת קציני המשטרה שנהרגו בשריפה. המפכ"ל הסביר ש'הם גילו אומץ לב ולא ברחו'. "קיבלתי את זה", אומר אבן-חן.
"למה כשהשוטרים קיבלו עיטורים אף אחד לא דיבר?", הוא מתרגז. "בגלל הכמות? אני באמת מבקש סליחה שנהרגו רק שלושה שוטרים ו-37 צוערים . מופיע אלי בן-שם, יו"ר יד לבנים, ושותה את הדם למשפחות של הצוערים בזה שהוא אומר 'נתינת עיטורים לצוערים מהווה פגיעה ורמיסת כבודם של לוחמי צה"ל'.
הצוערים האלה קיבלו פקודה מבצעית ממדינת ישראל ללכת להציל נפשות. אני שמחתי כשטופז קיבלה את העיטור. והייתי גאה. עיטור המופת שלי היה זרוק 25 שנה במחסן. אחרי שתלינו את העיטור של טופז, הלכתי למחסן, מצאתי את העיטור שלי, מסגרתי אותו ותליתי ליד העיטור של טופז. בשביל לכבד את העיטור של טופז. לא אחד כמו אלי בן-שם יקבע לי, אם מגיע או לא מגיע לבת שלי עיטור. אני חושב שהילדה, בסופו של דבר, הייתה גיבורה. יחד עם כל האנשים שהיו שם באוטובוס".
קשה לו מאוד, אמר, להכיל את האסון. "זה בלתי נתפס", הוא אומר. "בסופו של דבר, אדם מבין שהבת שלו נהרגה. אני מסרב לקבל את זה, אבל אני מבין".
אם השרים ילכו הביתה, ייסגר מבחינתך מעגל?
"אני לא אתעסק יותר בדוח, ואני לא אתעסק יותר באסון. אני אוכל לטפל במשפחה שלי, ואולי, קצת, למצוא מנוחה לנפש שלי, הפצועה".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם