כלכלה לה לנד: גרמניה מחכה ליוון
עם עלבון צורב וחשבון פתוח, הלב מבקש שהקבצן היחפן מאתונה יעניש את הגרמנים העשירים שמנסים לכפות על מולדתו משטר צנע. ואוהדי בית"ר חולמים ברק יצחקי, ועוד יתעוררו עם אבו סובחי
מניסיון, קשה מאוד לייצר פיסת מקוריות מבריקה בפרשנות כדורגל. בכל המדיומים, מעיתונות מודפסת ועד טלוויזיה. השיח ברובו, ואני כמובן כולל אותי בתוכו, הוא שחוק, לעוס ונוטה לתבל עצמו בקלישאות מקרטון. נדיר להיתקל בדימוי או באנלוגיה שלאחריה תעצור ותגיד "וואלה לא חשבתי על זה".
אלא שהשבוע - ופה מתקרב פרגון ענק - ברגע אחד בזמן המשחק בין הולנד לפורטוגל, הפרשן ניר קלינגר שחרר בנונשלנטיות מטאפורה יפהפיה, דימוי פיוטי, ויורם ארבל השדרן לא יכול היה שלא להתרשם. פרשנות שמתעלה מעל מטבעות הלשון השחוקות בהם הורגלנו בפרשנות.
בעוד הולנד מחפשת את עצמה, את ה"אני" שלה, הסביר קלינגר שנבחרת הולנד נראית כמו גל שהגיע לחוף, גל שהתנפץ. דימוי כל-כך מדויק, שירת כדורגל ממש. כי מהו גל שהגיע לחוף? גל המתנפץ בקצף אל החול? הרי אלו אותם אטומים של מימן וחמצן שרק שניות קודם לכן היוו גל עצום מלא און ועזוז, גל היכול לשבור ספינות ולנפץ אסדות. וכעת על החול, אותו גל אדיר, נופח את נשמתו הגלית בקול ענות חלושה, מלחך רגלי נערות במכנסי ג'ינס מקופלים.
הולנד הגדולה התקפלה, התכווצה לצל של עצמה, וניר קלינגר, שכשחקן היה שייך למסדר אפורי הצווארון, שחקן שהבקיע שערים עם המותן והתחת, המריא לספירות ליריות מענגות. שאפו.
ואחרי שפרגנו לחיים נחמן קלינגר, יש זמנים בכדורגל בהם אתה לא צריך להשתמש במטאפורה או אנלוגיה כדי להמחיש פרט מהמציאות. למשל, משחק רבע הגמר בין יוון לגרמניה. משחק שהוא עצמו דימוי מבעבע וכל מילה זרה תגרע ממנו.
הגרמנים טובים יותר, טכניים יותר ומנוסים יותר, אבל היוונים, אחת הנבחרות היעילות בהיסטוריה אך גם המשעממות, יעלו עם בונוס. עם עלבון צורב וחשבון פתוח, לא מההיסטוריה הרחוקה אלא מזו שמקרוב קרתה. היוונים יבואו בחשבון עם הגרמנים, להגן על כבוד אומתם. הם יפרצו למגרש עם שאגה מול גרמניה הדורכת על צווארם, גרמניה העשירה הכופה על מולדתם משטר צנע. גרמניה הנושאת בצקלונה מטען היסטורי נקלה.
דומני שאירופה כולה תביט במשחק הערב בתחושות אמביוולנטיות. מחד, לכולם ביבשת נשבר מהיוונים והסימפוניה
מנגד, אירופה גם לא יכולה לסבול את הגרמנים העשירים והשחצנים, שהפעם לא כבשו את היבשת בבליץ של דם ומוות, אלא בדורסנות כלכלית יעילה עד כאב. הלב מבקש מאשפות ירים אביון, לצפות בניצחון האנדרדוג, הקבצן היחפן מאתונה.
אלא שאם להודות על האמת, מבט חטוף על הנבחרת הגרמנית והבנאדם מתבלבל. הם לא מזכירים גרמנים. יש בנבחרת טורקים, צפון-אפריקאים, גנאי ואפילו פולני. אלו לא גרמנים מהקטלוג כמו פלר, מולר, מילר ובקנבאואר, אלא אוזיל, חדירה ובואטנג. יהיה אש.
"אם אין לכם רכב, אתם יכולים לא להגיע לאימון", הודיע איציק קורנפיין לשחקני בית"ר השבוע. בעקבות נטישת הבעלים נאלצו השחקנים להחזיר את הרכבים השכורים. לא נעים, אפילו מביך, אם כי אפשר לברך שלפחות החתיכה החשובה והעלומה בפאזל של בית"ר נפתרה.
ארקדי גאידמק עוזב אחרי שבשנים האחרונות הדרך שבה התנהל עם הקבוצה כבעלים לא בעלים, גרמה לנזק אדיר. התנהלותו הגחמנית והנקמנית הפכה את המועדון לשק חבטות של האגו הפריך שלו. אבל אין טעם להיכנס לעלבונות מיותרים. בוא נאמר את האמת, היו כבר שנים קשות. היו עונות מלפפונים שעתידה של בית"ר היה כה שחור ונורא, שהייתי מחזיק את מוסף הספורט כמו שמחזיקים נייר בוער.
השנה משום מה, ככל שהדברים נראים רע, והם נראים נורא, כך הם גם משעממים וצפויים. ופה טמונה הסכנה הגדולה. האדישות מכרסמת כמו חלודה רעילה. מרדימה את החושים, מייבשת את האדרנלין. יש לי תחושה שאוהדי בית"ר מחכים לאל מתוך המכונה שיבוא ויציל להם את הקבוצה. אין בהם תחושת דחיפות, לחץ או איום. קוראים בעיתון, נדים בראש, ובטוחים שבסוף כמו תמיד, יהיה בסדר.
אז זהו שלא, אלא אם כן מישהו יודע משהו שאני לא יודע. נכון לרגע זה, אנחנו בדרך לפירוק, הורדת תשע נקודות, מינוי נאמן ומכירת חיסול של כל הנכסים. אז תמשיכו לישון על האף אוהדי בית"ר, תחלמו על ברק יצחקי ותתעוררו עם אבו סובחי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם