הברירה הטבעית: חיים ירוקים בארץ הקודש
הם גרים במבנים ירוקים, מגדלים ומבשלים את האוכל לעצמם. יותר ויותר יהודים צעירים מרחבי העולם נשבים בקסמה של החווה האקולוגית במודיעין, ומתאהבים בחיי הקהילה הירוקים
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
בכל בוקר, בשעה רבע לשש, הם מקיצים אחרי שינה עמוקה על מיטות שתושבי העיר מודיעין השליכו. הבוקר רובין לקחה על עצמה להרתיח את המים לפני שהחברים מתעוררים, כדי שהכל יהיה מוכן לטקס התה שיפתח את היום.
עוד אנשים שחיים בירוק:
◄עמיר בלבן מכור לטבע
◄נועה פלד יוצאת למסע אקולוגי
◄הכוח לשנות: תכירו, חברי האקדמיה לגיבורי על
11 איש מתכנסים בסוכה, הידועה בכינויה "הזולה", ואז זה מתחיל: הם מפשילים שרוולים ויוצאים לעבודות היום. חלקם עוסקים בחקלאות ואחרים בבניית מטבח חיצוני מבוץ ובעיצוב פסיפס במקלחות. המקלחות הן סיפור בפני עצמו: בסמוך לאלה המוכרות מכל בית, ניצבת המקלחת החיצונית - שני קירות התוחמים אותה, במבוק ועצים שנהנים ממימיה.
לפני כל ארוחה מתכנסים הנוכחים לרגע של שקט. הם מודים למי שבישל עבורם באותו יום ואומרים תודה נוספת - על זה שהם קיימים. בתשע וחצי בערב, השאלטר יורד והם הולכים לישון. בלי שידורים חוזרים בלופ, בלי בשר, בלי זבל שמושלך בצדי הדרכים.
"זאת לא תוכנית ריאליטי. זאת המציאות האמיתית שלנו", אומרים משתתפי תוכנית "אקו ישראל", שנוסדה במסגרת פרויקט "מסע" של הממשלה והסוכנות היהודית. הם באו ארצה במסגרת תוכנית חווייתית, ומתגוררים במשך כמה חודשים בתנאים טבעיים,
דמיינו חיים בלי טלוויזיה ובלי מזגן. מציאות שבה אתם מתעוררים רגע אחרי החמה, צולים בתנור לבנים את הירקות שגידלתם בעצמכם ואוכלים ביצים אורגניות שהטילו תרנגולות שמתרוצצות סביבכם.
עשרות צעירים יהודים ממדינות שונות בעולם מגיעים מדי שנה בשנה לחווה האקולוגית. הם מוותרים על חיי הנוחות של ניו ג'רזי ועל הפאבים של לונדון, טורונטו וסידני, וחיים במקום שבו הכל טבעי וקרוב לאדמה. העישון, השימוש במחשב ובטלפון סלולרי מוגבלים לאזורים מסוימים בחווה, ואת מכשירי החשמל המעטים במקום הם מטעינים בעזרת אנרגיה סולארית. בחורף כמעט אין דרך להתחבר אליהם, ובמהלך שהותם בחווה הם עוברים הכשרות שונות בנושא קיימות, חקלאות אקולוגית וטיפול בצמחי מרפא. מוזר? ממש לא.
רכז התוכנית נדב סולווי (36), מקיבוץ קטורה שבערבה, הגיע לחווה לפני ארבע שנים והחל להדריך בה לפני שלוש שנים. לאחרונה יצא לדרך המחזור השמיני, והיד עוד נטויה. "בסוף כל מחזור אנחנו שומעים משוב מהסטודנטים, יושבים על התוכניות, משפצים אותן, משנים דברים, מנסים לבדוק מה הצליח ומה לא ומנסים דברים חדשים", אומר סולווי.
רבים מצעירי התפוצות גם מכירים בחווה את בני זוגם לעתיד ואחרים מתאהבים בישראל ומחליטים לעלות ארצה בתום תקופת ההתנסות. וכך, בזמן שאליוט ואנה, שהשתתפו בתוכנית לפני שלוש שנים, סוגרים פרטים אחרונים לקראת חתונתם, אשר לנדס האוסטרלי ולורה גולסון האמריקאית עושים את צעדי הזוגיות הראשונים שלהם.
לנדס (25) עבד עד לאחרונה בבנגקוק והתמחה בבישול אוכל תאילנדי מלכותי. החיים הובילו אותו לכאן עם מטרה אחת: ללמוד ולחקור את נושא האוכל, החקלאות והאקולוגיה בישראל. הוא בכלל מתכנן לעשות עלייה. במקום להתעניין מסביב ולשאול אחרים איך עשויים להיות החיים שלו רחוק מהריח של הקפיטליזם וצמוד לריח התרנגולות, הוא בודק את העניין מקרוב.
"אני חי במסגרת קהילה, עובד ולומד עם חבריי וכך אני לא מרוכז רק בעצמי", מסביר לנדס. "בבנגקוק, למשל, חייתי לבד. השינוי הדרמטי הוא בזה שכאן אני אדם טוב יותר. בהמשך אני מתכנן לחיות בתל אביב ולהשתלב בקהילה, להביא אוכל וחינוך אקולוגי לעיר".
את פרויקט "מסע" ייסדו לפני שמונה שנים ממשלת ישראל והסוכנות היהודית במטרה לחזק את הקשר של צעירי התפוצות עם מדינת ישראל ולהעמיק את תחושת השייכות שלהם לעולם היהודי. הפרויקט מאפשר לצעירים יהודים מחו"ל, בגילי 30-18, להגיע לשנת התנדבות ולימודים בישראל בכ-200 מסלולים שונים, המשלבים היכרות עמוקה עם החברה הישראלית, לימודי יהדות ועברית, סיורים ברחבי הארץ, התנדבות ואפילו התמחות מקצועית.
פרויקט "אקו ישראל" מאפשר למשתתפים להכיר מקרוב את הציונות, את היהדות ואת התפיסה האקולוגית באופן חווייתי דרך חיים בקהילה מעורבת עם ישראלים בעלי עניין משותף. המהות של הפרויקט משלבת ערכים סביבתיים וערכים חברתיים בתפיסה רחבה והוליסטית, שלפיה האדם חיי חיים הוגנים הממזערים את הנזק לסביבה.
המשתתפים מסתמכים על עקרונות עתיקים ועל טכנולוגיות מודרניות, המאפשרות ניצול מושכל של משאבים. אנדרו שוורץ (26) ממהר לתורנות מטבח. היום הוא מבשל ארוחת צהריים ל-30 איש, 11 מהם חברי הפרויקט והאחרים אורחים מזדמנים. שוורץ, בעלים של אכסניה ומבשלת בירה בארה"ב, לומד כאן איך לעשות את זה תוך התחשבות בסביבה.
"שמעתי על התוכנית מחברה בארה"ב", הוא מגלה. "הייתי פה בפעם הראשונה במסגרת עשרה ימים בפרויקט'תגלית', אבל לא הייתי בטוח שזו הדרך הנכונה. זו היתה הזדמנות נהדרת לבוא ולראות צד אחר של ישראל".
מה מצאת פה?
"קהילה נהדרת. קומבינציה של ישראלים לפני צבא וצעירים מכל העולם - מקנדה, מאוסטרליה ומארה"ב. אנחנו באים מרקעים שונים לחלוטין והנה מצאנו את הדרך לחיות יחד".
הם שומעים הרצאות על חקלאות, על עשבי מרפא, לומדים עברית פעם בשבוע ולוקחים חלק בצוותי עבודה. עבור חלקם מדובר בהיכרות עם חיים זרים לחלוטין, והיו כאלה שנשרו כשהבינו שזה לא ילך עם עקבים גבוהים. לאחרים זה היה חיבור מחודש עם חיים שהשאירו הרחק מאחור. לכאורה.
לורה גולסון (25) הגיעה לכאן מדרום קרוליינה, והיא בת לאם מתחום הרפואה ולאב חקלאי בעל עסק להשקיה. היא הכירה חיי חווה מקרוב, על כל המשתמע מכך: ההורים גידלו את האוכל בחצר הצמודה, ולקח זמן עד שהיא הבינה שהיא שונה מהיתר. כשבגרה, השופינג והקפיטליזם קרצו לה הרבה יותר.
"כמו כל מתבגרת מצויה", היא אומרת בחיוך. "זה מצחיק, אבל אני רואה את המודעות לסביבה כמשהו שהוא הרבה יותר מעבר לחצר הבית. על מה בעצם אנחנו מדברים? על השאיפה לחיים פשוטים ובסיסיים. ברור לכולנו שמצבם הרפואי של אנשים יכול להשתנות בהתאם לאורח החיים שלהם. אני יודעת עד כמה זה עוזר לי ועושה אותי מאושרת, אז למה לא להעביר את זה הלאה? הנוכחות שלי כאן הבהירה לי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים.
כשהפרויקט יסתיים, אחזור לארה"ב ללמוד רפואה, אבל תמיד יהיה קול במוח האחורי שלי שיאמר 'אני רוצה לבוא לישראל', ואחזור להיות רופאה כאן ".
ברקע צופרות מכוניות והשלטים של רשתות הענק מזכירים לנו איפה באמת אנחנו חיים.
"אז מה? כשהגעתי לכאן לא נתקפתי שוק. הרגשתי נוח מהר מאוד והתאהבתי בפשטות. לכל דבר שאנחנו עושים כאן בחווה יש מטרה. אנחנו לא עושים שום דבר שהוא חסר משמעות".
אז חזרתם 20 שנה אחורה.
"נכון, אבל יש משהו מקסים בעובדה שאנחנו צריכים לעבוד קשה יותר בשביל לחיות. לא לקבל הכל כמובן מאליו".
אם עבור גולסון ההשתלבות בפרויקט היתה מעין שיבה למקום המוכר מהילדות, עבור חואן לופז (28) מדובר בעניין שונה לחלוטין. הוא גדל בבוקה רטון שבפלורידה וסיים את לימודיו בקולג' בתחום מדעי החיים. חודשים ספורים לפני שהוא מצטרף לשורות הסטודנטים הלומדים רפואה בארה"ב, החליט לעלות על המטוס ולנסות חיים אקולוגיים.
"זה בהחלט שונה ממה שהכרתי, אבל יש גם נקודות דמיון", אומר לופז. "הגעתי לישראל לפני שש שנים בפעם הראשונה במסגרת'תגלית', והרגשתי משהו שמעולם לא חשתי בארה"ב. יש פה משהו ממגנט. אולי זו הזהות שלי שהולכת ומתגבשת כישראלי - אין לי מושג. הבנתי שזה משהו שאני חייב לנסות".
זה מוזר, כי למי שחי בישראל, זה נראה לפעמים מבהיל. הזבל ברחובות, הרעש, המכוניות.
"זה נכון. את מתארת משהו שמאפיין חיים עירוניים, אבל אנחנו מנסים לעשות את זה אחרת: לצמצם את הבזבוז. זה העיקרון הבסיסי ביותר. הלכלוך והאשפה של תל אביב מזכירים לי את ארגנטינה, אבל יש משהו ייחודי מאוד בחווה הזאת. זה המקום הטוב ביותר ללמוד על עצמך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם