גנבו את המהפכה
לאחר שגנב את המהפכה מהצעירים של מצרים, נציג האחים המוסלמים מורסי מבין שהנוסחה "אסלאם הוא הפיתרון" - לא תספיק
מחוללי המהפכה, רובם צעירים, ליברליים, משכילים וחילונים, היו לבדם בכיכר בעת שנולדה והתגבשה תנועת המחאה נגד מובארק. "האחים המוסלמים", כזכור, נעדרו משם, ורק מאוחר יותר מיהרו להצטרף, טיפסו על גב המהפכה ורכבו עליה עד הניצחון הסופי בארמון הנשיאות.
אין זה סוד שצעירי המהפכה לא רצו לראות את "האחים המוסלמים" בשלטון. הם חלמו על מדינה אזרחית, דמוקרטית ומודרנית, שאיננה כבולה בכבלי הדת. אבל, וזו אולי הטרגדיה של המהפכה, כאשר נדרשו לבחור בין הרע לרע פחות, בין שובו של משטר מובארק השנוא באמצעות בן דמותו ובן טיפוחיו, אחמד שפיק, לבין מסירת המפתחות ל"האחים המוסלמים", הם בחרו באפשרות הפחות גרועה מבחינתם.
בכך הם הטו את הכף לטובת מורסי, בן 61, לא ממש כריזמטי, המועמד החלופי של "האחים" (אחרי שמועמדם המועדף, המיליארדר חיירת א-שאטר, נפסל).
מודע לחששות הרבים שמא יחתור להוביל את הרפובליקה השנייה של מצרים לכיוון של מדינת הלכה, הבטיח המנצח מורסי מדינה אזרחית ודמוקרטית, ואף מיהר אתמול להתפטר מתנועת "האחים" ומן הזרוע הפוליטית שלה.
הוא נשבע להושיט יד לכולם, כולל יריביו, ואף רמז שימנה לעצמו סגנים מקרב זרמים פוליטיים שונים, אולי אפילו את מוחמד אל-בראדעי כראש ממשלה. הוא לא אמר אף מילה על אמנת "האחים המוסלמים" ולא רמז בחצי פה לסיסמה שמלווה את "האחים" במשך עשרות שנים, לאמור: האיסלאם הוא הפתרון.
זאת מן הטעם הפשוט שגם בתנועת "האחים המוסלמים" מבינים שהנוסחה "האיסלאם הוא הפתרון" היא יפה, קבילה ומשכנעת בעיקר כשהתנועה נמצאת באופוזיציה, או נכון יותר - נמצאת מחוץ לחוק.
שלוש בעיות מרכזיות
כשאתה בשלטון, מורסי כבר מבין, הנוסחה הזו לא תספיק. האיסלאם לא יוכל להאכיל 85 מיליון פיות רעבים, לספק תעסוקה למובטלים במספרים מבהילים, לשקם את התיירות ולהציל את הכלכלה הקורסת.
זו אולי הסיבה ש"האחים" כל כך היססו אם להציג מועמד לנשיאות, וזו הסיבה שבה תולים במערב תקוות שאפשר יהיה "לחיות בשלום" עם "האחים המוסלמים" בהנהגת מצרים.
אמש חגגו "האחים" בתחריר עד שעות הלילה הקטנות, אבל כבר הבוקר צריך הנשיא החדש להתמודד עם שלוש בעיות מיידיות. האחת - הורדת מפלס המתיחות עם הצבא ויצירת מתכונת חדשה לדו-קיום בין הממסד הצבאי לבין הנשיאות. הצבא, כולם יודעים, העדיף את שפיק על פני מורסי. הוא נטל לעצמו סמכויות חקיקה, פיזר את הפרלמנט שבשליטת "האחים המוסלמים" ולא בנקל יוותר על טובות ההנאה והמעמד המיוחד שהשיג במשך 60 השנים
האחרונות.
השנייה - הגדרת סמכויותיו של הנשיא. הללו, כזכור, טרם הוגדרו, ובהיעדר חוקה חדשה ופרלמנט - המערכה על סמכויות הנשיא ברפובליקה המצרית השנייה עלולה להתגלות כקרב קשה.
השלישית - לקבוע כיצד תיראה מצרים החדשה בעידן שאחרי מובארק והגנרלים בשלטון. כמו צעירי המהפכה, שהצביעו ל"האחים המוסלמים" כרע במיעוטו, גם בוושינגטון ובירושלים היו רוצים כעת לקוות שמצרים החדשה, זו שבהנהגת "האחים", תאמץ את המודל הטורקי. לאמור: מדינה חילונית ודמוקרטית בהנהגת מפלגה איסלאמית מתונה.
הצרה היא ש"האחים" כבר הבהירו לראש ממשלת טורקיה ארדואן, בביקורו הראשון במצרים אחרי המהפכה, כי המודל הטורקי "פשוט לא מתאים לנו". והמודל החדש, זה שטרם התגבש, ספק אם יהיה טוב ונוח יותר לביסוס יחסי שלום קפואים, אבל תקינים, בין ישראל ומצרים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם