הכלב הלך לאיבוד? הפייסבוק יעזור למצוא אותו
כבר לא צריך לתלות מודעות ברחוב כדי לאתר את חיית המחמד האהובה שנעלמה. אפשר לפרסם פוסט בפייסבוק, ולתת ללייק לעשות את שלו. שלושה סיפורים עם סוף טוב
אך לרשת החברתית הגדולה בעולם נמצאה תכונה מדהימה נוספת המצילה חיים ומונעת אובדן. בשנתיים האחרונות אנשים רבים משתמשים בה לצורך פרסום מודעות על כלבים וחתולים שנאבדו, והיתרון הוא שהשיטה פשוט עובדת. אספנו עבורכם שלושה סיפורים מרגשים ואופטימיים של אנשים שאיבדו את החבר הפרוותי שלהם ונעזרו בפייסבוק בכדי לאתר אותו.
סיון דרור היא מסוג האנשים שקשה לפספס בפייסבוק. היא כותבת לא מעט סטטוסים מצחיקים וגם כמה ביקורתיים וזוכה לעשרות תגובות ולייקים בכל יום. עם הזמן היא החלה למחוק את אלפי חברי הפייסבוק שהיו לה והשאירה בעיקר את הקרובים והמעניינים.
החבר הפרוותי של סיון הוא פאקינז קטן ומתוק העונה לשם פאריס. "פאריס הוא הגור
המחשבות שמלוות אנשים בסיטואציה של אובדן הן בוודאי לא פשוטות וכך גם סיון מתארת, "הרגשתי שממש איבדתי ילד. דאגתי מאוד, באותם רגעים קיוויתי שהוא לא נדרס, וחשבתי שאולי אני אמא רעה שלא שמרתי עליו כמו שצריך". דרור אמנם הרגישה נורא, אך לא איבדה עשתונות. היא החליטה לקחת את העניינים לידיים ולפרסם בפייסבוק.
"הסתובבתי ברחובות ותליתי שלטים, אבל כשחזרתי הביתה החלטתי לעבוד חזק על הפייסבוק- התחלתי לפרסם ולעשות SHARE לקירות של המון אנשים. לא היה אכפת לי להציק או לדחוף את העניין כי הרגשתי שזה ממש פיקוח נפש - זה הבייבי שלי! ניצלתי כמעט כל בן אדם שאני מכירה כדי שיפיץ את הבשורה ויעזור לי למצוא את פאריס ואכן המון אנשים שיתפו והפיצו".
הסיפור קיבל תפנית כבר באותו לילה, למחרת בצהריים דרור קיבלה מסר בדואר של פייסבוק: "אני חושבת שפאריס אצל אחותי. תתקשרי אליי". דרור מספרת שבאותו רגע הלב שלה נדם, תחושה של ציפיה גדולה, אבל גם פחד מאכזבה שלא מדובר בכלבלב שלה.
באותו ערב היא נסעה לאותה אישה, "דפקתי בדלת ופתאום שני כלבים חומים יצאו, ולרגע חשבתי שאני מתעלפת כי הם לא פאריס, אבל אז הוא הגיח ופשוט בכיתי מרוב אושר. מסתבר שהאישה שלקחה אותו גם קילחה אותו, הברישה אותו ולקחה אותו לווטרינר כדי לבדוק למי הוא שייך, אבל אני בטיפשותי לא שמתי לו שבב. בסופו של דבר אחותה ראתה את הפרסום בפייסבוק ולמזלי יצרה איתי קשר".
"במבה שלי היא כלבה חכמה ומתוקה" אומר בכור מיימון, בן 29 מתל אביב. "כיף לשחק איתה והיא ממש אוהבת תשומת לב ויודעת איך לגנוב אותו מהסביבה. הלברדורית אצלי מגיל חודשיים וחצי, כמו כל לברדור- היא מעט שובבה אבל היא עושה את זה עם הרבה חן ואהבה".
הסיפור של בכור מסתבך כשיום אחד במבה בורחת מחצר ביתו ואיש בסביבה אינו יודע לאן נעלמה. "התחלנו לחפש אחריה באזור הבית, לשאול אנשים ולעדכן את הווטרינר העירוני. החלטתי גם לעלות פוסט בפייסבוק כדי להגדיל את התפוצה לכמה שיותר אנשים".
אני תוהה מה עבר על בכור באותם רגעים. "המחשבות איומות", הוא מספר. קראתי לא מעט על כלבים שנגנבים בשביל קרבות כלבים, והמחשבה שלא אראה אותה יותר קשה מאוד - הרגשתי חוסר אונים.
בכור קיווה שאם היא נגנבה היא תצליח לברוח ואנשים טובים ידאגו להביא אתה לווטרינר ולקרוא את השבב. התגובות בפייסבוק לא איחרו לבוא, "הימים מאוד קשים, אבל הייתה היענות אדירה מאוד מצד אנשים. הרבה אנשים שיתפו את הפוסט וביקשו מחברים שלהם גם לשתף והיו הרבה תגובות וטלפונים מאנשים שחשבו שראו אותה". מישהי גן סיפרה לבכור על קבוצה שנקראת "אבדות ומציאות של בע"ח" שעוזרת לאנשים איך להרחיב את החיפוש ולייעל אותו.
"שמעתי שם על מקרים של אנשים שמצאו את כלבם גם אחרי שנים שאבד, אז זה נותן המון תקווה". בשבועות שלאחר מכן הוא פנה כמעט לכל מקום אפשרי כדי לשאול אם מצאו את במבה - לווטרינרים, בתי חולים, הסגרים ועמותות, אבל כולם ענו לי בשלילה. זה שלב מאוד קשה כי הרגשתי שעשיתי כמעט הכל ועדיין אין בשורות טובות. התחלתי להשלים עם זה שכנראה היא לא תחזור בקרוב.
"לאחר לילות שלמים של חוסר שינה באחד הבקרים קיבלתי טלפון ממספר חסוי", הוא מספר ומתרגש "אני עונה ועל הקו היה הטרינר העירוני של עיריית יבנה. ישר בכיתי ורק ביקשתי שיגיד לי שהיא בחיים. הוא אמר שהיא נמצאה באזור תעשייה במצב בריאותי ירוד וכרגע היא בהסגר".
כשבכור הביא את במבה הביתה היא הייתה במצב לא פשוט. היו לה חתכים ברגליים ובצוואר, היא איבדה המון משקל והייתה מלאה בקרציות. בכור מספר שבימים הראשונים במבה רק רצתה לישון ולאכול, הייתה תשושה מאוד. מאז המקרה הם נוקטים באמצעי זהירות. הזמינו לה תג לקולר עם שם וטלפון והיא לא נמצאת בגדר ללא השגחה. "אני חושב שזה המקום להגיד הרבה תודה לכל מי שעזר ושיתף ובעיקר לקבוצה בפייסבוק שהטיפים שלהם ממש עזרו לי למצוא את במבה".
גם צ'אי, רועה גרמני גזעי, ברח לטל חרובי מהחצר. "המחשבה הראשונה הייתה שהוא נגנב אבל התחלתי לחפש אחריו ולשרוק, אבל ללא הועיל. החלטתי להתחיל לפרסם בפייסבוק". הפוסט פורסם על ידי 500 איש. בחודש הראשון התקשרו לחרובי מכל מקום בארץ עם פרטים על רועים גרמניים משוטטים, אבל זה לא היה צ'אי.
ארבעה חודשים של חיפושים עברו וחרובי כבר התחיל להשלים עם העובדה שצ'אי כנראה נגנב והסיכוי למצוא אותו הוא קלוש. "אימצתי לעצמי כלב חדש והתחלתי שוב לאלף מהתחלה, עד שלפני כחודש קיבלתי טלפון מבחור שטען שצ'אי אצלו". חרובי ממשיך לשחזר: "הוא אמר שהוא מטפל בכלב כבר חודשיים ומצא את השבב שלו רק עכשיו. יום למחרת הגעתי אליו ולא הייתי בטוח שזה צ'אי. בכל זאת עברו כמה חודשים והוא העלה במשקל וגדל, אבל איך שהתקרבתי אליו הבנתי שזה הכלב שלי".
בשלב זה לחרובי כמעט ברור שהסיפור תם ונשלם, אך ציפתה לו הפתעה גדולה- "אמרתי לבחור המון תודה ושאני רוצה לתת לו אלף שקך פרס על זה שהוא מצא אותו, אבל התשובה שלו הייתה פשוטה - תשאיר לי 5,000 שקל ואז תוכל לקחת אותו. נכנסתי להלם!.
מה עושים במצב כזה?
"אמרתי לו שהכלב שלי והוא עושה טעות והוא מבחינתו אמר לי ללכת ושהוא יזמין משטרה. כמובן שלא הייתה לי בעיה עם זה כי הייתי בטוח שהחוק לצידי. הגיעו למקום שני שוטרי תנועה שלא הבינו דבר בנושא, השוטר הפציר בי לשלם לגנב כי אם הכלב נמצא אצלו יותר מחודש סימן שהוא הבעלים שלו. שאלתי אותו אם כשאדם גונב אוטו ומחביא אותו חודש אז האוטו שלו? אבל זה לא עזר.
"השוטרים היו נגדי ואמרו לי להתפנות מהמקום. כמובן שלא ויתרתי ונסעתי למחרת למשטרת חדרה להגיש תלונה על חשד לגניבה וסחיטה. בהמשך ליוותה אותי שוטרת אל הגנב, ועל אף שהגעתי מלווה במשטרה הוא לא הסכים לשחרר את הכלב. בחוצפתו הוא הציע לשחרר אותו תמורת 3,500 שקל. 'בוא נסיים עניין' הוא אמר. אמרתי לו שברגע שהוא סירב לקחת אלף שקל מבחינתי ממוצא ישר הוא הפך את עצמו לגנב ובמצב הזה אני לא משלם גרוש".
בסופו של דבר לגנב לא נותרה ברירה, השוטרת איימה על הגנב, וזה מבחינתו שיחרר את הכלב. חרובי מספר בדיעבד שכשהוא רק קיבל את שיחת הטלפון שצ'אי נמצא הוא חשב למסור אותו לאדם קרוב כי חשש שלא יצליח לטפל בשני כלבים יחד. "אבל אחרי כל הסיפור החלטתי שהכלב נשאר אצלי ויהי מה!".
>>הכתבה באדיבות חברת דוג פיקס - חנות לאנשים שאוהבים חיות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם