נתניהו עשה את הטעות הקריטית בקריירה?
דווקא מתוך פרפורי הגסיסה של קדימה, מופז עשוי לצאת מהממשלה ולהזיק לנתניהו. אם רה"מ לא יתעשת, הוא עלול לשלם על כך בבחירות
אלא שהנחת העבודה הזו - הנגזרת בעיקר מתדמיתו של מופז כמי שהצהרותיו לחוד ומעשיו לחוד, וממצבו הפוליטי והציבורי הסופני - עשויה להתברר בקרוב מאוד כשגויה. מופז אמנם אינו שש לפרישה, הוא מעוניין למרות ההשפלות למצוא נוסחת פשרה שתשאיר אותו בממשלה, אבל כלל לא בטוח שבקדימה יאפשרו לו את זה. הוא עשוי למצוא שמאחוריו נותרו עשרה חברי כנסת במקרה הטוב.
מופז של השבוע האחרון הוא יו"ר מפלגה אחר מזה שנבחר לפני כחודשיים כשהוביל את קדימה באופן חד צדדי אל בין זרועותיו של נתניהו. מאז הוא איבד חלק ניכר מיכולת השליטה שלו בתוך מפלגתו, וביתר שאת בשבוע האחרון כשהתברר שנתניהו העדיף את החרדים ואת ליברמן על פניו.
כמו טייס בעיצומו של התקף ורטיגו, מופז ממולכד כעת על ידי כוחות רבים ומנוגדים, בתוך קדימה ומחוצה לה, וקשה להעריך כיצד הסחרור הזה יסתיים. מן הצד האחד, בכירי קדימה שהוזכרו כמועמדים לשרים, כמו צחי הנגבי ואבי דיכטר המאיצים בו להתפשר ולהישאר. מן העבר השני, ח"כים רבים אחרים חושבים שיש גבול לכל תעלול, ושקדימה צריכה לפרוש באופן מיידי. כי אם למות, אז לפחות למות עם הדגל בראש מורם. מפלגה בחוסר אונים.
במקביל, באופן שיטתי בוחשים בתוך קדימה מבחוץ ציפי לבני וחיים רמון, שביחד ולחוד עושים שעות נוספות כדי לוודא סופית הריגה בקדימה, חותרים לפילוג. כך שמשבר גיוס החרדים נפל עליהם משמים ממש.
ואם לא די בכל הצרות האלה, הולכת וצוברת תאוצה מחאה ציבורית רחבה לגיוס חרדים, שמופז עשוי למצוא עצמו לא בצד הנכון שלה אם יזגזג. כך ששילוב הכוחות הזה עשוי להיות קטלני במיוחד עבור מי שכבר מיצה עד תום את שאריות הקרדיט הציבורי שהיו ברשותו. את זה מופז מבין היטב.
דווקא מתוך מה שנראה כפרפורי גסיסתה האחרונים של קדימה, וכנגד כל ההערכות, מופז עשוי למלט עצמו מן הממשלה ולהסב נזק ציבורי ואלקטורלי לא פשוט לנתניהו.
אין הכוונה לכך שקדימה תהפוך לאלטרנטיבה ומופז למועמד לראשות ממשלה, אלא לכך שפרישה בשיאו של משבר גיוס החרדים, בסמיכות לשנת בחירות, תציג את נתניהו בציבור הרחב כמי שנכנע שוב לחרדים ולימין בסוגיה כל כך ישראלית וכואבת, דבר שעלול לגרום לנזק גם בקרב מצביעיו. יאיר לפיד ומפלגות המרכז שאולי יקומו בראשות רמון ולבני וגם קדימה ירוויחו מכך.
נתניהו, אומרים בליכוד, הבין באיחור אופייני וקריטי את הבעייתיות של ועדת פלסנר, שלמעשה תפקדה כפלטפורמה שיווקית מתוחכמת בקמפיין להצלת קדימה, והייתה בשל כך פוליטית וחד צדדית.
נתניהו, כפי שעולה משיחות
נראה שראש הממשלה לא העריך נכון את השאפתנות של פלסנר, שנראה כמו ילד טוב שניתן להתל בו ואת הנחישות של מופז שחייב רהביליטציה ציבורית. הוא הופתע כשכל התרגילים וכיפופי הידיים הפוליטיים שהופעלו עליהם לא הכניעו אותם.
פלסנר, הרוח החיה במאבק, הצליח להגיע אל קו הסיום, אמנם לבד, אבל עם דוח שקבע סטנדרט ציבורי חדש ומהפכני יחסית לכל מה שידענו עד עכשיו על גיוס חרדים, ומרגע שיצא לאוויר העולם לא ניתן עוד להתעלם ממנו. אנשי נתניהו מסבירים שהנזק היה יכול להיות גדול יותר אילו הוועדה הייתה מוציאה תחת ידיה מסמך רשמי שאין לו היתכנות פוליטית, ולכן לא הייתה לראש הממשלה ברירה אלא לגלות אחריות ולהביא לפירוקה.
התוצאה שכבר נראית לעין, היא התנעתה של מחאה ציבורית חדשה שתניף את דגל גיוס החרדים. נתניהו ואנשיו יעקבו ודאי בדריכות במוצאי שבת הקרובים אחר ממדי ההפגנה בתל אביב, שאמורים להשתתף בה מעל 20 ארגונים הפועלים לטובת שוויון בנטל, ביניהם מילואימניקים וקבוצת ליכודניקים צעירים.
אין ספק שנתניהו עומד בימים אלה בפני מלכוד פוליטי דרמטי. ככל שייאחז בברית עם החרדים, יתרחק מהציבור הרחב שכולל גם את מצביעי הליכוד. זהו קהל שלא יסתפק רק בהצהרותיו בסגנון "מה שהיה לא יהיה עוד" ו"מי שלא ישרת לא יקבל". הציבור לא קונה את האמירות והספינים על הפאניקה בקרב החרדים "שמבינים שהם עומדים לשלם מחיר כבד".
הם רוצים קבלות, ויש להם עכשיו סטנדרט חדש. זהו הישגה הגדול של ועדת פלסנר שהומתה בטרם עת אך הצליחה בינתיים לשנות את השיח הציבורי.
שר בכיר בליכוד שנחשב לבעל חוש פוליטי מפותח העריך השבוע כי אם נתניהו לא יתעשת, ויתנער מחיבוק הדוב החרדי בסוגיית הגיוס, זה יעלה לליכוד בעשרה מנדטים בבחירות. "לא נעים להגיד, אבל גם אני לא הייתי רוצה להצביע לראש ממשלה שזה הסטנדרט שלו", היגג.
מבחינה קואליציונית, נתניהו אינו מאוים באופן מיידי, וממשלתו אינה מצויה בסכנה. כי גם אם קדימה תפרוש, הוא יישאר עם הקואליציה הבסיסית שלו: החרדים, ליברמן ואהוד ברק. יחד עמם הוא אפילו יכול להצליח להעביר חוק לשוויון בנטל עד סוף החודש, מועד פקיעת חוק טל.
בנסיבות כאלה מתחדדת השאלה: בשביל מה היה נתניהו צריך את כל הסיבוב הזה עם קדימה? למה נועדה קואליציית הענק שלו שיכלה ועדיין יכולה לעשות שינוי היסטורי - כלשונו של ראש הממשלה.
האם זוהי טעותו הגדולה הראשונה של נתניהו? יכול מאוד להיות.
מי שנכנע לפחדיו וביטל את הבחירות בגלל הפייגלינים, נכנע אחר כך גם למניפולציות של החרדים ולקונספציית הברית ההיסטורית עמם, עשוי כעת לאבד תמיכה בקרב תומכיו במרכז המפה הפוליטית. מי שהייתה לו ביד כהונה שלישית בטוחה בראשות הממשלה, אילו הבחירות היו נערכות בספטמבר, עשוי להיקלע למשחק מסוכן של מעבר מנדטים בין הגושים, כשקבורת דוח פלסנר משמשת כרוח גבית לכוחות הפוליטיים הישנים והחדשים במרכז המפה הפוליטית.
בינתיים נראה כי נתניהו שגה כשפירק את ועדת פלסנר ובכך רק הגביר את הדריכות לקראת פרסום מסקנותיה הלא רשמיות ואת תשומת הלב הציבורית שניתנה להן. בינתיים הוא גם בנה את פלסנר הצעיר כמותג פוליטי בנסיקה, רענן וערכי שלא נכנע לקומבינה.
לזכותו של מופז ייאמר כי הלך עם פלסנר יד ביד, גיבה אותו ולא נכנע לניסיונות לסכסך ביניהם מצד סביבתו של נתניהו. לכן, במידה רבה מופז יהיה חייב שפלסנר יהיה לצדו בכל פשרה שהיא, ובכך יאפשר לרכך את הביקורת. זה בטח לא יזיק גם לנתניהו. השאלה היא אם פלסנר ירצה.
הלילה האחרון שבו תפקד ח"כ יוחנן פלסנר עדיין כיו"ר הוועדה לפני פירוקה הברוטאלי היה תזזיתי במיוחד, וסיפק לא מעט רגעים שונים ומשונים שרובם טרם נחשפו. זהו השלב שבו פרשו נציגי ישראל ביתנו והבית היהודי, והמוטיבציה של נתניהו למנוע את פרסום מסקנותיה הייתה ברורה וחשופה לכל, כמו גם החלטתו לשמור על הברית עם החרדים.
המקום שנבחר היה שולחן פיקניק חום סטנדרטי של קק"ל ביער לטרון, באמצע הדרך. השעה הייתה כמעט חצות כשהחלה הפגישה בחסות החשכה, שהסתיימה כעבור שלוש שעות, ללא תוצאות. על ספסל צר ישב אטיאס, ומולו על ספסל זהה פלסנר. אטיאס ביסס לו מעמד כבעל כישורי משא ומתן מצוינים, שילוב בין פוליטיקאי חכם לאיש מכירות מוצלח, בעל כישורים ליצור עם בן שיחו יחסי קרבה מיידיים, תוך שהוא מנער מעליו בקלילות את מחסומי התרבות.
את היכולות הללו הוא מקסם בפגישה. האווירה הייתה טובה, השיחה קלחה, ואטיאס ברגע המתאים שלף את מה שאמור להיות השוס שיביא לקץ המשבר. כשהוא מכביר תיאורים על המחיר הכבד שש"ס עומדת לשלם, עדכן אטיאס את פלסנר שבש"ס יסכימו לסנקציות אישיות מסוימות. פלסנר נדרך.
ההצעה של אטיאס: בחורי ישיבה שישתמטו לא יהיו זכאים להטבות בקניית דירה ובשכר דירה. כשפלסנר מתקשר לברר עם פקידי האוצר את טיבה של ההצעה, הוא שומע צחוק גדול. הם מסבירים לו שמדובר בהטבות שניתנות על סמך כושר השתכרות, כך שבחורי הישיבה שאינם עובדים ממילא אינם זכאים להן.
בבוקר כבר היה ברור בלשכת נתניהו שהפערים גדולים, שחייבים לעצור את פלסנר ומופז שנכנסו חזק לאג'נדה. כמה שעות אחר כך מתקיימת השיחה הידועה בין נתניהו למופז, שבה הוא מבקש לדחות את פרסום מסקנות ועדת פלסנר שנועד ליום רביעי. מופז מסרב, ולא מבין שתכף הוא יספוג השפלה. הוא יוצא לישיבת הסיעה שבה הוא מדווח לחברים על המשא ומתן הקשוח מול נתניהו ועל עמידתה האיתנה של קדימה מול החרדים.
בטרם סיים את דבריו עוזריו עדכנו אותו ששמעו בתקשורת, שנתניהו פירק את ועדת פלסנר. מופז היה בהלם אך החליט להמשיך את הישיבה, בסופה הוא יצא להתייעצות עם כמה מחברי סיעתו בלשכתו בכנסת ונשמע כעוס ולא מאמין.
"הוא לא יכול היה לחכות עד יום רביעי בערב? איך עושים דבר כזה?", התקשה מופז לעכל את ההתפתחות. ניכר בו כי הופתע מאוד מהאופן שבו נהג בו נתניהו, "הרי יצאנו לתקשורת ויחד התחייבנו למהלך היסטורי. מה הוא רוצה? זו ועדה מקצועית. מה פתאום הוא מפזר אותה בהינף יד?
למרות זאת יו"ר קדימה מחליט לתת הזדמנות לנתניהו, לא לשבור מיד את הכלים ולאפשר לפלסנר לפרסם את הדוח. המטרה: למלכד את נתניהו, להחזיר מעט מהכבוד האבוד ולשפר עמדות לקראת המשא ומתן.
זה השלב שבו מתחדשים הלחצים על פלסנר לדחות את פרסום הדוח. נתן אשל מתקשר לפלסנר ומבטיח לו שיש על מה לדבר, שהפערים אינם גדולים. החרדים מוכנים להרחיק לכת, ניסה לשדל ללא הצלחה. פלסנר אינו משתכנע.
המתווך הנוסף הוא אהוד ברק ששב באותו בוקר מניו יורק רק כדי להבין שקואליציית הענק שתפר בעזרת אשל עומדת להתפרק וכעת נדרשת פעולת הצלה מהירה. ברק משוחח עם מופז ופלסנר, אך השניים מתבצרים בעמדותיהם. בהמשך ממתינה לפלסנר הפתעה.
כשהוא מבקש לשוחח ולהיעזר בגורמים המקצועיים שהועמדו לרשות הוועדה מטעם משרדי הממשלה הרלוונטיים על מנת להכין את מסקנות הוועדה לפרסום, הוא מגלה שלשכת נתניהו אסרה עליהם לשתף עמו פעולה. מצטערים, הם אומרים לו, אנחנו מנועים.
ההמשך ידוע. פלסנר ממשיך כמעט לבד. בלילה שלפני פרסום המסקנות הוא לא ישן. במשרד בתל אביב הוא יושב עם שני עוזרים וכותב את המסקנות הסופיות. מופז קופץ להתעדכן. אל מסיבת העיתונאים הוא מגיע לבדו. כדי לתאר את החוויה פלסנר נעזר עכשיו בדימויים משירותו כמפקד בסיירת מטכ?ל. "אתה חייב להגיע ליעד. גם אם בדרך איבדת אנשים, גם אם נשארת לבד. זה מה שהיה לי כל הזמן בראש. לא משנה איך אני חייב להגיע לשם".
מצוקתו של מופז בקדימה הפיחה בחיים רמון רוח חיים וריגוש עז. הוא הסעיר לכמה שעות את המערכת הפוליטית והתקשורתית עם ההכרזה על כוונתו להקים מפלגת מרכז במקום קדימה. מהר מאוד שככה ההתלהבות כשהתברר שבניגוד למהלך מתוקשר אחר שהוביל השבוע, קניית הפועל תל אביב מידי אלי טביב, מפלגתו החדשה היא בגדר הצהרת כוונות.
רמון, מתברר, אינו מתכוון לעמוד בראש המפלגה החדשה, מה רע לו בחייו, אלא הוא מתכוון לגייס דמויות שיובילו אותה. הוא ישמח אם ציפי לבני תבוא, כך אמר, אך כרגע היא מתרחקת מפוליטיקה עסקנית. ומה לגבי יאיר לפיד? רמון לא יוצא מגדרו.
"הבעיה היא לא איפה הכסף אלא איפה ביבי", הוא מסביר מדוע לפיד טועה ומשגר לעברו עקיצה נוספת ובאותה נשימה עוקץ גם את שלי יחימוביץ'. "זה לא עובד ככה. אחד רוצה להיות אצלו שר חינוך ואחת שרת רווחה. צריך לרצות להיות אלטרנטיבה".
רמון רואה נכון. יש עשרות מנדטים שמשוטטים במרכז המפה הפוליטית. 28 מהם הצביעו לקדימה, עוד עשרה לפחות לא יצאו מהבית. על פי ההערכות, חלק מהם יבקשו לתרגם את המחאה של הקיץ להשפעה בקלפי.
אז את מי תביא למפלגה? אני שואלת. "אה. זה הכי קל. ברגע אחד אני מעמיד 20 אנשים מוכשרים יותר מביבי". מי האנשים של רמון? לא ברור. אין בינתיים אף שם שמוזכר כחלק בטוח מהמיזם. מצד שני, אולי הוא בכלל בונה על הנבחרת של הפועל תל אביב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם