כשראש הממשלה התאפק: נזכרים בשמיר
האנשים שליוו את שמיר, שהלך השבוע לעולמו, נזכרים בימים המתוחים של מלחמת המפרץ, ובהחלטות של מי שידע את חוקי הלחימה
שמיר התנגד להתקפה על עיראק והוכיח שלאיפוק יש יתרונות משלו. כבר למחרת סיום המלחמה הודיעה ארצות הברית כי היא מעניקה לישראל 900 מיליון דולרים, מענק שגדל לכמה מיליארדים בחודשים הבאים. "ההבלגה הישראלית הביאה גם לתמיכה אדירה בישראל בקונגרס ובדעת הקהל האמריקאית", אומר זלמן שובל שהיה שגריר ישראל בארצות הברית.
יצחק שמיר, ראש הממשלה השביעי של ישראל, הלך השבוע לעולמו אחרי שנים של מאבק במחלה קשה. שמיר נאלץ להתמודד עם כמה דילמות ביטחוניות במהלך חייו, בולטת במיוחד הייתה זו שהציבה בפניו מלחמת המפרץ.
21 שנים אחרי המלחמה עדיין מתנהל ויכוח בין מכריו אם שמיר היה נחוש להבליג ולא לתקוף את עיראק או שלקראת סוף המלחמה ויתר על מדיניות ההבלגה ושלח את משה ארנס, שר הביטחון, לארצות הברית, כדי להודיע לאמריקאים שישראל מתכוונת לתקוף את עיראק.
האיפוק וההבלגה לא היו קלים. "בער בו להגיב, לתקוף את עיראק. בלי שהוא יגיד לי שום דבר, מספיק שהעפתי בו מבט, וכבר הבנתי עד כמה", אומר פזנר. "זה היה האינסטינקט הטבעי שלו, הוא היה מנהיג לח"י, הוא סיכן את חייו וראה את המוות מול עיניו עשרות פעמים, הוא נלחם לבדו נגד האימפריה הבריטית, הוא לא היה אדם שמבליג על מתקפה, אבל במקרה הזה גבר אצלו השיקול הרציונלי.
הוא אמר שסדאם חוסיין טומן לנו מלכודת ושולח טילים על ישראל כדי שנתקוף אותו ונגרום להתפרקות הקואליציה נגדו. ארצות הברית יצרה קואליציה שנלחמה בסדאם חוסיין וכללה בתוכה גם מדינות ערביות. ברגע שישראל הייתה מתקיפה את עיראק, המדינות הערביות היו פורשות מהקואליציה".
ישיבת הממשלה בקריה בתל
שמיר שוחח כמה פעמים בטלפון עם הנשיא האמריקאי ג'ורג' בוש שביקש ממנו לא להגיב. הנשיא אמר שיחסי ישראל-ארצות הברית הולכים ומשתפרים ומתקפה ישראלית תשפיע על תוצאות המלחמה. "לדעתי הוא הגיע לישיבה נחוש לא לתקוף בעיראק", אומר דוד עברי שהיה מנכ"ל משרד הביטחון והשתתף בישיבה. "לא משנה מה השרים היו אומרים לו, הוא לא התכוון לתקוף".
ראש המתנגדים לשמיר היה שר הביטחון, משה ארנס. כחיזוק לעמדתו צירף שר הביטחון את מפקד חיל האוויר, אביהו בן-נון, שהציג בישיבת הממשלה תוכניות לתקיפה אווירית בעיראק. "בישיבה לא הייתי בעד או נגד פעולה", אומר בן-נון".
"שאלו אותי מה אפשר לעשות ומה המשמעויות של פעילות צבאית בעיראק. הקושי היה התיאום עם האמריקאים. הם לא היו מוכנים לשתף איתנו פעולה. השאלה הייתה אם הולכים לפגוע במטרות אסטרטגיות או מנסים ליצור מצב שבו אי אפשר יהיה לשגר טילים ממערב עיראק על ישראל.
"הערכתי שתהיה בעיה אם ניכנס לעיראק בלי תיאום עם האמריקאים. מבחינתי, יכולנו להקצות את כל חיל האוויר למשימה. היו מי שחשבו שאני בעד התקפה על עיראק בעוד למעשה התנגדתי להתקפה למרות התסכול והתחושה שחיל האוויר הישראלי יכול לעשות את זה טוב יותר מהאמריקאים".
לבקשתו של ארנס, הציג הרמטכ"ל דן שומרון תוכנית לתקיפה קרקעית שכללה מאות חיילים ישראלים שהתאמנו בפיקודו של נחמיה תמרי לכיבוש מערב עיראק. בספרו "מלחמה ושלום במזרח התיכון? מכנה ארנס את המבצע "נועז ומסוכן".
אריה דרעי כינה בישיבת הממשלה את תוכנית התקיפה "סיפורי חסמב"ה". אחד השרים שהשתתף בישיבה אומר שתיאור המבצע הצבאי "לא היה מלהיב באופן מיוחד, ולא ניתן היה להשתכנע ממנו שהיינו פותרים את הבעיה של הסקאדים".
אחרי אנשי הצבא התחילו השרים לשטוח את עמדותיהם.יצחק מודעי, רפאל איתן, משה קצב, אריאל שרון, יובל נאמן ומשה ארנס, היו בעד תקיפה מיידית של עיראק. משה נסים, דוד לוי ודן מרידור התנגדו. "חשבתי שאסור לנו לפורר את הקואליציה האמריקאית", הסביר השבוע נסים, אז שר התעשייה והמסחר וסגן ראש הממשלה. "מעורבות שלנו לא הייתה מביאה לשינויים דרמטיים אבל הייתה פוגעת בקואליציה האמריקאית".
עזריאל נבו, שהיה המזכיר הצבאי של שמיר, זוכר עימות בין מי שכונו "המחנה התל אביבי", שדרשו תקיפה מיידית של עיראק לבין אנשי "המחנה הירושלמי" שדרשו להיענות לתביעה האמריקאית ולא להתערב. "שמיר שמע את כולם אחד אחד, ובסוף הסביר מדוע ראוי לא להתערב. הוא אמר שפעולה שלנו לא תחסל את האיום".
בן-נון דווקא לא זוכר הרצאה סדורה של שמיר. "הוא הבין שאין רוב להתנגדות לביצוע התקפה נגד עיראק ולכן הוא סגר את הישיבה בלי הצבעה ושלח את ארנס לדבר עם ריצ'רד צ'ייני, שר ההגנה האמריקאי. הוא עשה תרגיל יפה כדי שלא נתקוף את עיראק. הוא לא דיבר בסוף הישיבה ולא סיכם אלא העיר הערות קצרות לכל אורך הדיון, שמהן אפשר היה להבין שהוא מתנגד לתקיפה".
בנסיעה חזרה לירושלים, נזכר פזנר, שמיר היה נינוח הרבה יותר. "ניכר עליו שהוקל לו. הוא היה מאוד שלם עם ההחלטה שלו למרות שזאת לא הייתה החלטה קלה מבחינתו". למחרת בישרו העיתונים ששמיר התחייב לא להגיב.
בנאומים ספורים לכל אורך המלחמה הוא שב ואמר שמדינת ישראל תדאג שהסכנה תסולק מהאזור. "נגדע את היד המרושעת שנשלחה לעברנו", הבטיח בחגיגת בר מצווה ליתומי מלחמה שנערכה בירושלים. "שעת החשבון עם סדאם חוסיין עוד תבוא", אמר בנאום בכנסת.
"הוא חי את המלחמה, ביקר במקומות של נפילת הסקאדים, אבל בכל מקום שאליו הגיע הוא נזהר מאוד בדבריו", אומר אחימאיר.
אחרי ישיבת הממשלה ב-19 בינואר ההתלבטויות פסקו?
"לא. עברנו את המלחמה מיום ליום, משעה לשעה. הוא החליט לא להגיב 30 פעמים במשך החודש וחצי של המלחמה. היה לו קשה מאוד לראות סקאדים נופלים על ישראל, וכל מטח טילים כזה גרם לו להחליט מחדש שהוא לא מתערב במלחמה. הוא האמין שאיפוק הוא חלק מכושר ההרתעה, וכשאתה לא נגרר אחרי פרובוקציות של סדאם חוסיין, אתה מתחזק ולא נחלש".
היה לו קו אדום?
"הוא אמר לי, יוסי, אם חס וחלילה יהיו הרבה הרוגים, גם אני לא אוכל להתאפק. לכולם היה ברור שמספר רב של הרוגים ישראלים הוא הקו האדום שלו".
גם דוד עברי זוכר קו אדום כזה. "הוא אמר שאם סקאד יפגע בבית ספר ותהיה כמות הרוגים לא קבילה בציבור הישראלי,לא תהיה ברירה אלא להגיב. הוא חשב שכושר הרתעה זה דבר חשוב, אבל היחסים עם ארצות הברית חשובים למדינת ישראל לא פחות".
לקראת סוף המלחמה ארנס טס לארצות הברית ונפגש עם הנשיא בוש ועם בכירים נוספים בממשל האמריקאי. שמיר, הוא אומר, "ויתר על קו ההבלגה והיה מוכן שנפעיל פעולה צבאית ואני נסעתי לארצות הברית כדי להודיע לבוש שישראל מתכוונת להיכנס לעיראק".
בספרו כותב ארנס שבוש לא התרשם מהטיעון שעל הממשלה מופעל לחץ לתקוף בעיראק. "בנקודה זו שלף בוש מכיס חולצתו דף נייר והחל קורא נתונים מסקר דעת קהל שנערך בישראל ואשר הראה כי שמיר הגיע לשיא של פופולריות וכי רוב האוכלוסייה תומך במדיניות ההבלגה".
משה נסים סבור שבשום שלב של המלחמה שמיר לא ויתר על מדיניות ההבלגה. "פורסמו אז ידיעות ששמיר שלח לבוש איגרת ואמר לו שבמקרים מסוימים ניאלץ להתערב במלחמה. זה לא נכון. שמיר היה נחוש. אי אפשר היה לאיים עליו או לסובב אותו. הוא בשום פנים ואופן לא התכוון לתקוף את עיראק". ארנס אומר בתגובה שהוא לא בטוח ששמיר הודיע לשאר השרים על נסיעתו.
התקשורת האמריקאית לא התרשמה מסבב השיחות של ארנס, עיתונאים אמריקאים טענו שארנס הגיע לארצות הברית כדי לנסות להעלות את מחיר ההבלגה ולא כדי לאיים במעורבות צבאית. ב-28 בפברואר, אחרי חודש ו-11 ימים, הסתיימה המלחמה. בתמורה להבלגה ישראל קיבלה ארבעה מיליארדי דולרים מארצות הברית.
"בכל מה שקשור להבלגה שמיר עשה את הדבר הנכון", אומר דוד עברי. "אם ישראל הייתה מצטרפת למלחמה, לא רק שהיחסים שלנו עם ארצות הברית היו נפגעים, גם הייתה נשקפת סכנה של התלקחות אזורית. עיראק הייתה הופכת להיות משנית, והאזור כולו היה עלול להידרדר למלחמה קשה".
האם אפשר להשוות את מה שקרה במלחמת המפרץ למה שקורה היום באיראן? עזריאל נבו סבור שהשוואה כזו רחוקה מהמציאות. "במלחמת המפרץ ירו עלינו טילים, היום הבעיה היא לא ישראלית אלא עולמית. דבר אחד בטוח, לו שמיר היה היום ראש ממשלה, לא היו מדברים כל כך הרבה על הבעיה האיראנית. אצלו אף אחד לא רץ לספר סיפורים כמו שקורה היום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם