
מפגש אינטרסים
נתניהו ומופז זקוקים זה לזה, אך לא יכולים להישאר זה עם זה. לפחות לא במצב הנוכחי. עכשיו הם יידרשו לצאת מזה ע"י מנהיגות אמיתית ואמיצה
הפגישה אתמול בין ראש הממשלה נתניהו למשנהו מופז לא פרצה את הדרך, אבל גם לא שברה את הכלים. מחר, בכיכר המוזיאון בתל-אביב בשמונה וחצי בערב, אנחנו, הציבור הישראלי הרחב והנושא בנטל, צריכים להראות לשני אלה את הדרך, את הכיוון, את הפתרון. לא, אף אחד מהצדדים לא יבוא על סיפוקו, אבל נוצרה כאן הזדמנות היסטורית להסדיר את הפרשה הזו, לרפא את הפצע הזה, לדלג מעל פני התהום הזו שמאיימת על קיומה של ישראל כמדינה וכחברה מאוחדת.
ראש הממשלה מאוד רוצה ששאול מופז יישאר בקואליציה. גם אם חלק מחברי קדימה יפרשו ממנה. נתניהו רציני בעניין איראן, רציני מאוד אפילו. ספטמבר-אוקטובר הקרובים הם חודשי ההכרעה. כדי לעשות את המעשה הכל כך שנוי במחלוקת הזה, הוא זקוק למקסימום בטחוניסטים מנוסים לידו. מופז היה שר בטחון, היה רמטכ"ל, ביבי זקוק לו כאוויר לנשימה (שימו לב, גם יוסי פלד, אלוף במילואים, שאמור היה להכנס לתפקיד ראש קצא"א, דחה את ההחלפה בשלושה חודשים). ולכן , לביבי יש אינטרס ברור ומוצק בהשארת מופז וקדימה בממשלתו.
אלמלא משבר הגיוס, אין לשאול מופז סיבה לצאת למדבר הפוליטי. אין לו תקומה שם. המותג של מופז קרס בחודשים האחרונים קריסה מוחלטת. הוא דומה עכשיו לכלכלה היוונית. נדרש שיקום יסודי. מצד שני, מופז יודע שהתקפלות נוספת משולה להתאבדות פומבית. הוא יעדיף לצעוד זקוף אל שדות הקרח הנצחיים, ובלבד שלא יושפל פעם נוספת. אני מניח שהוא אמר את זה אתמול לנתניהו. אני מניח שנתניהו הבין.
מה שקיבלנו כאן, זה איחוד רצונות שיכול להביא תוצאה. כי בנקודת הזמן הזו, ממש במקרה, גם החרדים מבושלים וגם הם בפאניקה. אל תשימו לב לפאסון של ליצמן וגפני, תתעלמו מהנוקשות של האדמו"רים. הם אנשים פקחים, החרדים, הם מבינים שהעסק מתהפך עליהם ככה שהם עלולים לטבוע. בתוך תוכם, הם יודעים שזה נגמר.
ההפגנה במוצאי שבת צריכה לעזור להם לעכל את זה. מכל התבשיל הזה, צריכה לצאת ארוחה היסטורית. אם נתניהו יבין שהגיע הזמן להפסיק למרוח, להפסיק לשמור על בריתות הסטוריות עבשות ולהתחיל לחשוב על המדינה ועתידה. אם מופז יבין שממש לא חשוב מה נכתוב ונגיד עליו היום או מחר (כבר כתבנו ואמרנו הכל), אלא מה יירשם בהסטוריה מחרתיים.
אם ש"ס תבין שהגיע הזמן להתנתק מהליטאים
אם כל זה יקרה, אז יש סיכוי. כל הצדדים צריכים להבין שאין מאה אחוז תוצאה וצריך להגיע לנקודת איזון ארכימדית איפשהו במעלה הדרך. זה יכול לקרות, זה צריך לקרות, ואנחנו צריכים לעזור לזה לקרות במוצאי שבת, בכיכר המוזיאון בתל-אביב.
אני לא לגמרי מבין מדוע מארגני ההפגנה פוסלים הגעת פוליטיקאים (בולט בשחצנותו בעניין הזה איתי בן-חורין), ראינו מה קרה למחאה האחרונה שהדירה מתוכה פוליטיקאים. אני מקווה שראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין יסכים להגיע ולדבר. אבל הכי חשוב זה אתם, אנחנו, כל מי שהמקום הזה חשוב לו. תשע בככר. קבענו.
